אשר לשלמה ריא

לפרש במ"ש אח"כ וז"ל אבל עתה שאמרה אחריה לזרעה ואחרי זרעה לבנה שהוא אחי בתה הרי מדין ירושה ג"ך הוא יורש אלא שאינו זוכה אלא במה ששיירה. ע"כ. דמ"ש שהבן מדין ירושה הוא יורש לא שירש מזרע הבת שאינו יורש שלהם אלא יורש רחל אמו דהיינו שחוזרת המתנה לה וירש אותה הבן וזרעו אחרי מות הבת וזרעה. ומ"ש אח"ך וז"ל אבל מה שאמרה אחרי זרע בתה לאחיה שיהיה לאחיה של רחל אחרי זרע בנה מה שירש מאחותו יהיה לאחיה ע"כ. נראה ודאי דמ"ש מה שירש מאחותו אינו אלא אשגרת לשן לפי שאינו זוכה בנכסים כ"א אחרי מות זרע בתה. אבל אינו יורש אחותו כשיהיה לה זרע ולא ירש כ"א מרחל אמו כמ"ש

ולפ"ז עדיין מקום לומר דמה שזיכה ה' לאחיה של רחל הוא מפני שבא מכח יורש רחל דאף במתנה שנתנה לבתה שאינה ראויה ליירש במקום הבן אפ"ה בנה של רחל אינו זוכה מכח ירושת אחותו כ"א מכח רחל אמו ואחריה זרעו ואחריו אחיה של רחל. דנמצא דלא זכה אחיה של רחל אלא מכח זרע הבן שהוא יורש רחל המצווה. אבל לעולם כשלא יהיה זרע המקבל יורש להנותן אינו זוכה

אלא דעדיין יש להכריע ממ"ש ה' אח"כ ואפ"ה אני אומר כי אחיה זוכה וכו' אבל בנ"ד היא נתנה למי שבא לעולם ואחריהם לזרעם וזרעם זוכים אחריהם מכח מה שציותה שבשעה שמתו הבן או הבת כבר הם זרעם בעולם וכן מצד הירושה שזרעם יורש אותם מד"ת וכו' ע"ש. הרי בפי' אתמר שזרעה של הבת זוכה גם מכח מתנה הגם שלא היה בעולם בשעת המתנה ואינו יורש לרחל המצווה שהבת אינה יורשת במקום הבן. אלמא דכל שנותן לכל זרע המקבל אף שאינו יורש הנותן זוכה וכפי' הרב ויאמר יצחק

אלא דקשה ממ"ש הכנה"ג שם אות מ' וז"ל חזקת הוואקף שהמלך זיכה אותם כל זמן שהיה לו בן או בת יורשים אי חשיב כמו נכסי לך וכו' מורי הרב חו"מ סי' צ"ו וכו' אבל תמהני היכי מצינן למימר דחזקת הוואקף דמי לנכסי לך ואחריך לפ'. דהא ואחריך לפ' אינו אלא כשאחריך בעולם כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ד הביאה רבינו בעל הטורים בסי' רפ"ב. ולא ידעתי איך לא זכר ש'ר דברות ראשנות אשר דבר דסבר לה מ'ר בדעת המבי"ט מ'ר אביו של מהרימ"ט שהוא רבו של הכנה"ג דהיכא דנותן לכל זרע המקבל אף שהזרע אינו בעולם בשעת המתנה זכה וע"כ לא קאמר הרא"ש ז"ל דלא זכה כ"א דוקא בנ"ד דלא קאמר שירש כל הזרע של מקבל אלא בנו הגדול דוקא. וניחא ליה להכנה"ג ז"ל בזה לישב דברי המבי"ט עם ההיא דהרא"ש. ולפ"ז גם בחזקת הוואקף שהמלך זיכה אותם לו וליורשיו אחריו יודה הרא"ש דזוכה אף שהזרע אינו בעולם. ובודאי דגם ה' מוהרימ"ט ז"ל יסבור כהרב המבי"ט אביו שהוא מרה דשמעתא שחידש דין זה לדברי הכנה"ג. ואף לפי פשטן של דברים דנראה דהמבי"ט והרא"ש ז"ל פלגן בהדייהו. הרב מהרימ"ט פשוט דס"ל כהרב אביו. ובין כך ובין כך אין לתמוה על הרב מוהרימ"ט

ולכאורה בהבטה ראשונה. היה נראה להביא ראיה היפך ממ"ש הכנה"ג מתשו' מוהר"י עוזיאל הובאה בתשו' מהרשד"ם חא"ה בצואה שנתן ללאה בתו ואחריה לבנים הנולדים מגופה. שנסתפק הרב וז"ל אי מה שצוה הזקן שתלך הירושה לבני לאה הנולדים מגופה הוא מזכה לדבר שלב"ל כי הא דאמרינן נכסי לבנים אשר תלד דלא אמר כלום דדוקא במזכה לעובר שלו אמרינן דקנה וכו' א"כ ה"ן אחר שבזמן הצוואה עדיין לא היה בעולם בן לאה ולא נולד אלא לאחר כמה שנים כנראה מתוך הצוואה א"כ איך זכה מכח הצוואה. או דילמא דלא זכה מכח הצוואה שמזכה לו רק מכח התנאי שהתנה שלא יורישינו יורש אחר זולת היוצא ממעי בתו שכוונתו היא שלא יזכה בבית ההוא הבעל שהוא יורש קודם לבנים ואינו מיוצאי מעיה ובודאי שבידו היה כח לסלקו כי הא דאמר אביי אחריך מוצא מיד הבעל וא"כ זכות הבן אחר סילוק הבעל בא מאיליו ובמקומה עומדת וקנה. ע"כ ע"ש

הרי דאף דמקבל א' ישנו בעולם ונתן לכל זרע של מקבל ואפ"ה כ' ה' ז"ל דלא זכה מכח הצוואה אלא דנסתפק דילמא יזכה מתנאי הסילוק שסילק לבעל וזכות הבן בא מאליו ואפי' סילק לבעל וזיכהו מכח ירושה לא זיכהו מכח הצוואה וזה נראה לכאורה דלא כהכנה"ג

גם ה' קצות החשן סי' רמ"ח סקי"ג כ' וז"ל אמנם נראה לענ"ד בנדון זה שהתנה ואחריה ליורשיה מגופה כיון דהוי לדבר שלב"ל לא זכו יורשיה מגופה וכו' וא"כ כיון דלנולדים לא מהני הקנאה א"כ יורשיה מגופה לא זכו וכיון דאחריך נסתלק ממילא קם לה ביד בעל שהוא כלוקח ואפי' לפי דעת מוהרש"ך דבמה שאמר וליורשים הנולדים מגופה דעתו היה לסלק לבעל וכן אפי' באומר לנשואה ואחריך ליורשיה מגופה דודאי סילק את הבעל אפ"ה כיון דאחריך לא זכה ממילא זכה בעל דלא סילק לבעל אלא מכח אחריך וכמ"ש חכם צבי בתשו' סי' ל' ע"ש דכי היכי דאומר ואחריך לפ' דסילק ליורשי קמה ואפ"ה אם אחריך נסתלק וכגון שמת קודם הראשון קמה לה ביד יורשי ראשון וה"ה באומר לנשואה ואחריך לפ' לא סילק לבעל אלא עבור אחריך והיכא דאחריך כבר נסתלק קמה לה ביד בעל וע"ש. וא"כ ה"ן אפי' באומר לנשואה ואחריך ליורשיה מגופה כיון דיורשיה מגופה לא זכו הו"ל כמו נסתלק אחריך וזכה הבעל וזה ברור עכ"ל

מבואר מדבריו דאף דישנו למקבל א' בעולם ונתן לכל הזרע של המקבל דלא זכו הנולדים מגופה אף דסילק את הבעל לדעת מוהרש"ך או אפי' בנשואה לכ"ע דאיכא ירושה וכמ"ש מוהר"י עוזיאל אף דבעיקר הדין אם יזכה הבעל א"ל. פליגי בהא מודו דלא זכו הנולדים מגופה מכח הצוואה

אכן כד דייקינן פורתא אשכחן דלא פליגי דע"כ לא לא קאמר הכנה"ג אלא דוקא היכא דאיכא ירושה דממילא אבל בנדון הרבנים הנז' ליכא ירושה דממילא ולא נמשכה הירושה כ"א מצד דאמר ואחריך לנולדים מגופה דבזה סילק לבעל אף לס' מהר"י עוזיאל שכ' דאחר סילוק הבעל נשארה הירושה לבניה מ"מ אין זה ירושה דממילא דהא אם לא אמר ואחריך וכו' דלא נסתלק הבעל אין ירושה לבנים אלא הבעל יורש את אשתו. וכ"ש לס' ה' קצות החשן שכ' דגם אחר סילוק הבעל אין יורשין אותה בניה הנולדים מגופה אלא הבעל יורש ודוקא בנדון המבי"ט דאיכא ירושה דממילא אף אם לא אמר ואחריך בזה אמרינן דמאחר דאיכא ירושה דממילא אף בלא אמירת ואחריך וכו' לכן זוכה גם מצד ואחריך: