אשר לשלמה רי

זה דבריו תמוהים. ובמרדכי מצאתי הטעם משום שאין אדם מקנה וכו' וז"ל קבלתי ממורי ה' יודה ממגנצא דאפי' אם יהיו לו בנים זכרים אחרי כן אחרי שאמר נכסי לסבתא שלא יהיו יורשין כי אם הבת יורשת מאחר דבשעה שאמר נכסי לירתי לא היה שם יורש כי אם אותה בת דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם וכו' עש"ב. ואולי בס' הב"י שהיה לו להד"מ היה כתוב ע"י בהגהות מרדכי פי"ן כמ"ש בש"ע הגה זו משם הגהות מרדכי. וע"ז כ' הד"מ ויגעתי וכו' ולא מצאתי שם אבל במרדכי פי"ן ששם מבואר לא חפש

ומצאתי לה' המבי"ט סי' קמ"ז שנשאל ברחל שצותה ונתנה במתנת ש"מ לבנה ואח"ך לזרעו ואחריהם לזרעה שהיא בתה ואחריה לזרעה ואחריה לאחיה. וכן נתנה מתנה לבתה ואחריה לזרעה ואחריהם לבנה ואחריו לזרעו ואחריהם לאחיה. והשיב אני אומר כי אחיה זוכה אחרי זרעה כמו שציותה היא שאם היתה נותנת מתנה למי שלא בא לעולם לא היתה חלה המתנה וכ"ש שלא היה חל מתנה לאחר אחרי מי שלא בא לעולם. אבל בנ"ד היא נתנה למי שבא לעולם ואחריהם לזרעם וזרעם זוכים אחריהם מכח מה שציותה שבשעה שמתו הבן או הבת כבר הם זרעם בעולם וכן מצד הירושה שזרעם יורש אותם מד"ת וא"כ גם אחיה אע"פ שאינו יורש שלהם כיון שזרעם אחר שבאו לעולם זכו גם אחיה זוכה מהם כיון שזכו הזרע שכבר הוא בעולם ע"כ עש"ב

מבואר מדבריו דהיכא דמקבל א' ישנו בעולם אף דאחריו אינו בעולם בשעת המתנה כיון דישנו בעולם בשעת מיתת המקבל זוכה מכח מתנה

ונראה דהרא"ש ז"ל והמבי"ט ז"ל פלגן בהדייהו. דבההיא דהרא"ש יש למקבל א' בעולם בשעת המתנה ואפ"ה סבר לה מר דאחריך אינו קונה דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם. ולפ"ז נאמר דמור"ם במפה הכי ס"ל דמאחר דמקבל א' ישנו בעולם אף שאחריו אינו בעולם קנה אם לא מטעם דלא היה כונתו וכו'

ומצאתי להכנה"ג בהגה"ט סי' רמ"ח אות ב' שהביא דברי הרא"ש והמבי"ט הנז' וכ' שדברי המבי"ט היפך תשו' הרא"ש ואף הרדב"ז ומהר"י צייאח שחולקין עליו מטעם אחר ולא מטעם הרא"ש ותמה איך נעלם מעיניהם תשובת הרא"ש ז"ל וסיים בזה וז"ל וצריך לידחק ולומר דלא זיכה הרב ז"ל לאחי רחל אלא מפני שבא מכח יורש רחל המצווה וכיון שבא מכח יורש רחל אע"פ שאין אותו זרע בעולם בשעת המתנה יוריש למורישו דממילא הוא יורש ולא משום תנאי. אבל בנדון הרא"ש ז"ל אע"פ שאחריך בא מכח יורש מ"מ כיון שלא אמר שירש כל הזרע של המקבל אלא בנו הגדול דוקא אינו בא מכח ירושה דממילא אלא מכח תנאי וכיון שבשעת המתנה ובתנאי לא היה בעולם אם הוא אינו זוכה במה יזכה אחריך. ואע"פ שמדברי מהר"ם מטראני ז"ל נראה דזיכהו מכח מתנה אף בלא טעם ירושה. צריך לידחק ולומר בסמיך הא אהא ע"כ

ומלבד שתירוצו של הכנה"ג דחוק הרבה כמ"ש הכנה"ג בעצמו. לא יצדק תירוצו לדברי מור"ם. ואם כנים הדברים שכן היא ס' מור"ם ודאי דפליג עם הרא"ש. וא"כ לדידן דקבלנו עלינו הוראות מור"ם היכא דלא גילה דעתו מר"ן הכי נקיטינן. ובפרט דפשט דברי המבי"ט והרדב"ז ומהר"י צייאח מוכחי הכי דתירוצו של הכנה"ג דחוק הרבה. וא"כ בנדון דידן דמקבל א' ישנו בעולם בשעת המתנה אף שאחריו לא היה בעולם זכה

ולתירוצו של הכנה"ג בנ"ד זכו אחריו אף לדעת הרא"ש. דמבואר מדבריו דדוקא בההיא דהרא"ש שלא זיכה לכל זרע המקבל כולו דליכא ירושה דממילא אינו זוכה גם מכח מתנה. אבל היכא דזיכה לזרע המקבל כולו זוכה גם מכח מתנה. ולפ"ז אף דזרע המקבל אינו יורש להנותן כ"א יורש המקבל אפ"ה זכה אלא דדקדוק לשון הכנה"ג אינו מורה כן. שהרי כ' דלא זיכה ה' ז"ל לאחי' רחל אלא מפני שבא מכח יורש רחל המצווה וכיון שבא מכח יורש רחל ע"כ. ומדנקט יורש רחל המצווה יראה לומר דדוקא בנותן לכל זרע המקבל שהוא יורש לנותן. אלא דיש לדחות ולומר דהא דנקט הרב יורש רחל המצווה הוא משום דמעשה שהיה כך היה. אבל לעולם כשתהיה המתנה לזרע המקבל כולו הגם שאינו יורש הנותן סגי וזוכה

וכן הבין ה' ויאמר יצחק ד' קע"ב ע"ד שאחר שכ' דברי הכנה"ג הנז' כ' וז"ל מבואר מזה דדוקא בנדון הרא"ש ז"ל שזיכה לבנו הגדול ואחריו לבנו הגדול כיון שלא אמר שירש כל הזרע של מקבל אלא בנו הגדול דוקא א"כ אחר שאותו הבן לא היה בעולם אינו זוכה כיון שאינו בא מכח ירושה שהרי איכא יורשים אחרים עמו ואינו זוכה אלא מכח התנאי של אחריך שאמר הנותן והו"ל מזכה למי שלב"ל דלא קנה. משא"כ הכא בנ"ד שאמר ואחריו מעכשיו לזרעו הראוי ליורשו וזרעו וז"ז וכעזה"ד עסכ"ה א"כ הרי זיכה לכל היורשים של המקבל וכיון שכל זרע המקבל בא לזכות מכח ירושה ולא מכח התנאי של אחריך אף שאותו הזרע לא היה בעולם בשעת המתנה יזכו במתנתם כיון שהם באים מכח ירושת המקבל כמ"ש. ע"כ. וע"ש ד' קפ"ו ע"ב

ולכאורה יש להכריע כפירושו דמאחר דרחל המצווה היה לה בן ובת והבת אינה ראויה לירש במקום הבן וא"כ המתנה שנתנה לבת ואחריה לזרעה ואחר זרעה לבנה שהוא אחי הבת ואחריו לזרעו ואחר זרעו לאחיה של רחל שאמר הרב דזכה זרע הבן והבת וזוכה אחריהם אחיה של רחל. והלא זרע זה אינו יורש כ"א למקבל ואינו יורש לרחל המצווה דהבת אינה ראויה לירש במקום הבן. בשלמא במתנה שנתנה לבן ואחריו לזרעו ואחריו לבתה אחות הבן ואחריו לזרעו ואחריהם לאחיה של רחל. בזה זרע הבן והבת הם יורשים להנותן אבל לא במה שנתנה לבת כמ"ש. אלא דאין זה הכריע דבלא"ה הכי יש להקשות. על הרב המבי"ט אמ"ש וז"ל מה שנתנה לבנה וכו' וכן נתנה לבתה וכו' לא חדשה שום דבר ממה שהוא ד"ת שמא שנתנה לבן וכו' וכן מה שנתנה לבת יהיה לה אחריה לזרעה ואחרי זרעה לאחיה ולזרעו וכן הולכת הנחלה וממשמשת לסוף הדורות ע"ש. דבאמת דבר זה תמוה הוא דהיאך יאמר קדוש דמה שנתנה אחר זרע הבת לאחיה של הבת דלא חדשה שום דבר ממה שהוא ד"ת וכן הולכת הנחלה וכו'. והלא זרע הבת משפחת בית אביו הם ירשוהו. א"ו דכוונת הרב היא שמה שנתנה רחל לבנה אחרי זרע הבת הכוונה היא שרחל נתנה לבנה אחרי בתה וזרעה והוי כאלו אמרה שאחרי זרע בתה תחזור המתנה לה ומכחה יזכה בנה ואחריו זרעו דלפ"ז לא חידשה ממה שהוא ד"ת. וכן צריך