אשר לשלמה רט

דרין. מתנת בריא גלויה ומפורסמת מתנה בלי שום תנאי ובלי שום שיור זכות כלל אפי' נע"י יתו"מ שכבר סלקה עצמה ורשותה וזכו' וכחה ושעבו' ועצם ורשות וכו' ב"ך מעל כל אלה ונתנה הכל במת"ג להחכם הנז'. ומו"מ רשאי הח' הנ' לעשות במתנה הנז' חו"ר ככל אשר תאוה נפשו ואין דובר אליו. ועל הנותנת הנז' רמי לסלק כל עו"ט דנפשיה ודאתי מחמתה. מעל המתנה הנז' וכך אמר ליה זיל חזק וקני ואנא בס"ד איקו ואבתרך ואדכי ואשפי ואמרוק מתנה זו מכל ערעור ושטנא שבעולם דנפשי ודאתי מחמתי. וצבי החכם המקבל הנז' ושמח במתנת חלקו והחזיק במתנה זו רובה ככולה חז"ג כאדם המחזיק בדבר הקנוי לו מד"ת שת"ת. ואמ"ל הנותנת הנ' מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' וכו'. וביארנו לה הדברים ביאור רחב באה"ט וקבלה הכל בספ"י. ומניח אותנו וכו' וכו' והוכחנו אותה וכו' והוע"ה וכו' ובאח"ג דנפשה ודאתי מחמתה דוקה עוי"א וכו' כתחז"ל וכו' וקיים. עכ"ן. וחתו' א' מבדי"ץ וא' מסופרי בדי"ץ

וס"ל נמ"ך. הע"ע בקש"מ בדל"ב כמה"ר חיים הכהן הנ"ל והו"ג בר"ן ונתן להאשה מסעודא הנ"ל כל המתנה הנ"ל בכללותא כאמור אין דבר נגרע כלל כל דבר כדינו בלי שום אונס כלל. בתנאי שהאשה הנז' המקבלת לא תתן במתנה מכל האמור לשו"ן כלל. ואחריה יזכו במתנה הנז' זרעה וזרע זרעה ע"ס כל הדורות. ובתנאי ג"כ שהכל יהיה מונח להיות פקיד עליו כמה"ר חיים הנז' אוכלים פירות הנכסים קו"ט והקרן קיים לעולם. ובתנאי ג"כ שלא ימכרו ולא ישעבדו הנכסים הנז' שום שעבוד כלל ולא יחול עליהם שום שעבוד בע"ח ולא כתובת אשה לעולם ולא יכנסו לכלל חלוקה עם הבעלים. שאם יהיה מזרע האשה הנותנת או מזרע זרעה זרע זכר לא יכנס ממון המתנה קו"ט וכמד"ן בינו ובין נשותיהם לכלל חלוקה ויזכו בו יורשיו אחריה דוקא וע"מ כן נתן הח' הנז' הכל בחוזק שיתקיים דעתו במתנה הנז' באו"ה כפה"ד הברור. ואם הוצרך זרעה וז"ז ע"ס כל הדורות כנז' למזונות רשאי למכור דבר מועט כדי מחייתם לצורך שעה דוקא ולא יותר. ואם מת אחד מיורשיה יזכו במתנה הנז' זרע אשר ישאר חי בחלק המת שלא תחזור המתנה משבט לשבט אשר לא מזרעה הוא באופן שאין שום זכייה כלל במתנה הנז' לזרים אשר לא מזרעה הוא. ואם ב"מ נפסק זרעה וז"ז מכל וכל ולא נשאר לה שום זרע בן או בת. הרי מו"מ כל הנכסים הנ"ל הקדש גמור לעניי עירינו לעילוי נשמת מסעודא הנז'. ונקוש"ח האשה הנ' ומינתה לכמה"ר חיים הכהן הנ"ל להיות פקיד על ההקדש הנז' לעשות בו כרצונו ולחלק ההקדש הנ' כפי ראות עיניו ולמאן די יצבה יתניננה חיים ברצונו ולכל מראה עיני הכהן כתיב ואין דובר אליו דבר. ואין לשום אדם ליכנס בגבולו לעשות עמו חשבון על הנכנסות ועל היוצאות והאמינה אותו נאמ"ג על כל אשר יאמר כי הוא זה בלי לחי' אפי' חרס"ל בכהש"ח. ובדין הוא שיטול שכרו רביע בריוח הנכסים כנהוג כל זמן שההקדש בידו. ואדעתא דכל אלה נתן לה ולזרעה וכו' המתנה הנז'. ולפי שחששה האשה מסעודא הנז' פן ואולי אחרי מותה יזקיקו יורשיה זל"ז לשום עסק שבועה לכן נקוש"ח מיד מסעודא הנז' והאמינה להח' הנז' נגד יורשיה נאמ"ג כשע"ך לומר כו"כ הניחה אחריה האשה הנז' בלתי יזדקקו לשו"ש ועל פיו יבואו וכאשר יאמר החכם הנז' כן יקום בלי לנטות ימין ושמאל. ולראיה שכך נקש"מ הח' הנז' ונקושח"ך מיד האשה על כל האמור מרו"ס גע"ע הנא' מכו"ך והי"ז בזמן הנ"ל ושו"ק. וחתו' העדים הנז'

תשובה תחילה צל"ד אם יזכו אחריה זרעה שלא היו בעלים בשעת המתנה. א"ל. והנה מר"ן הש"ע פסק בסי' ר"י אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם. וכו' ע"ש. ורבינו הטור סי' רפ"ב כ' וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ילמדנו רבינו אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל נכסיו לבנו הגדול ובנו הגדול לבנו הגדול ע"ס הדורות וכו' תשובה וכו' אם לא נולד בן בנו בשעת המתנה אינו יכול להקנות לו כיון שלא בא לעולם ע"ש. ויש לתמוה עמ"ש מור"ם במפה סי' רמ"ח ס"ז וז"ל אמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והיה לו בשעת הנתינה בת אחת ואח"ך נולדו לו בנים י"א דזכתה בהם הבת דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה. ע"כ. הרי דלא אתי עלה אלא משום דלא היתה כוונתו על היורשים אח"כ ולכאורה תמוה למה הוצרך לטעם זה בלא"ה. הא קי"ל אין אדם מקנה למשלב"ל. ודוחק לפרש דכוונת מור"ם בטעם זה דלא היה כוונתו וכו' הוא משום דאין אדם מקנה וכו'. דאין זה פשט דברי מור"ם והו"ל לומר דזכתה בהם הבת דאין אדם מקנה וכו'. ועוד תמה אני על ה' נתיבות המשפט סקי"ג עמ"ש מור"ם קודם זה אמר אחריך ליורשי והיה לו בת ומתה בחיי המקבל והניחה זרע זרעה עומד במקומה. כ' וז"ל ונראה דדוקא אותו הזרע שהיה בשעת אמירה. אבל אם נולד אח"ך לא קנה דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ז וז"ל שלא אמרו ואחריך לפ' רק למי שהיה בעולם אבל למי שאינו בעולם לא ע"ש. ולפי דבריו דברי מור"ם דסמיכי אהדדי סתראי נינהו ולא זכר ש'ר דברי מור"ם האחרונים כדי לישבם עם הראשונים. ואף אם הוא מפרש כמ"ש שנלע"ד דחוק הו"ל להעלותו על דל שפתיו. ועוד שהרי דברי מור"ם הללו יסודם בד"מ סק"ו שעל מ"ש הרב ס"ו וז"ל האומר נכסי לך ואחריך ליורשי ולא היה לו בשעת המתנה אלא בת ואח"ך נולדו לו בנים מי נוטל הנכסים מכח מה שאמר ואחריך ליורשי עי' במרדכי פי"ן ע"כ. כ' וז"ל ויגעתי ודקדקתי ולא מצאתי שם ולקמן סי' זה נראה מדברי רבינו שאין כוונתו אלא ליורשים שהיו לו בשעת המתנה וכ"כ לקמן דאם אמר אחריך ליורשי והיתה לו בת וכו' עד אבל אם אין לה זרע אין שאר יורשים וכו' עומדים במקומה עכ"ל ונ"ל הטעם משום דהואיל ובשעת המתנה לא הו"ל לשאר יורשים לירש דודאי לא כיון רק על הבת או זרעה דהוו יורשים בשעת המתנה כנ"ל דעת רבינו ולא כב"י שתמה על רבינו וכתב יש לתמוה למה לא יירשו שאר יורשיו דהא אמר ואחריו ליורשיו והרי אלו הם יורשיו וצ"ע עכ"ל. ומה שנ"ל כתבתי. עכ"ל ע"ש. מדבריו אלו מוכרח לומר דהא דכ' דלא היה כוונתו רק וכו' אינו מטעם דאין אדם מקנה למשב"ל דהא דין זה למדו הד"מ מההיא דרבינו הטור שהביא ה' בהגה קודם זה והתם לא הוי הטעם משום דאין אדם מקנה וכו'. ונראה דהאי חילוקה שחילק ה' נתיבות המשפט דהזרע שנולד אח"כ לא קנה יצדק גם להאי טעמא דמור"ם שהרי כתב דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה. וא"כ גם מה שנולד לבת אחר שעת המתנה לא היה כוונתו עליהם. איך שיהיה מור"ם שהוצרך לטעם