אשר לשלמה רד

בפס"ד א' מ"ש בתהל"ה וזל"ה. גם נשאלנו ע"ע מי ששתק ולא תבע החזקה ג"ש אם איבד חזקתו או לא. ויראה שחזקות הבתים הנוהג בינינו בזה הזמן דין קרקע יש לו כיון שכל מוכר חצר לגוי תשאר לו חזקה והוא הרביע כפי הנהוג במדינה זו נמצא שאינו מוכר כ"א שלשה רבעים והרביע דין קרקע יש לו שאם יאכל פירות המחזיק לעיני המערער ג"ש ויטעון המחזיק שלקח או ניתן לו במתנה שיהיה נאמן. אמנם כשלא תהיה בפי המחזיק טענה לא תועיל כלום חזקתו שכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ע"כ. וכן מ"כ משם הרה"ג מהריב"ץ זלה"ה והסכים עמו הרה"ג מוהריב"ע זלה"ה

ומצינו להרבנים הגדולים כמוהרמ"ס ומוהר"ר רוי"ה זלה"ה שכתבו דחזקה דמוכר קרקעותיו לגוי דין קרקע גמור יש לה לפי שתקנה זאת היא בנויה ומיוסדת על דין סיקרירון אך חזקת ישוב שהקרקע של גוי ובא ישראל ושכרו ממנו שיש לו בו חזקה שנתיסדה מדין עני המהפך בחררה זו מחלוקת ישנה בין הפוסקים אם יש לדונה כמקרקעי או כמטלטלי והמע"ה את"ד

וא"כ לפ"ז בחזקת ישוב למ"ד דהוי כקרקע צריך חזקה וטענה. ולמ"ד דין טלטל יש לה א"ץ חזקה וטענה ומהני בה לשון מחילה כמ"ש המבי"ט והרשד"ם והפרמ"א. ושתיקה הוי כמחילה כמש"ל ולהראד"ב אף דהוי כטלטל לא מהני בה לשון מחילה. ועי' תשי' סי' קל"ג. וא"כ הוי ספיקא דדינא והמע"ה. ועי' כנה"ג סי' קנ"ו בהגב"י אות ס"ה שכ' בחזקת ישוב לא אמרינן אוקי בחזקת מריה קמא אלא מי שהוא עומד בתוכה הוא המוחזק. מהרי"ק שו' קי"ח ועי' בשו' קפ"ז ובהר"מ מפדאוה סי' ט"ל ע"כ

ואולם אין אנו צריכים לזה. שהרי מצינו בליקוטי הרב מוהר"ר ידידיה מונסונייגו כתב וז"ל ועי' בפסקי חו"ר טיטוואן ה"ה הרבנים הגדולים כמוהר"י הלוי וכמוהר"ר חנניה ארובאס ז"ל שכתבו שב"ב שירד לחצר גוי לדור בה והחזיק בדין ואחר זה ירד אחריו ב"ב אחר לדור באותו חצר ולא מיחא הא' תכף ומיד בדירת הב' שאיבד חזקתו הא' ואין להם שום תרעומת ודו"ד על הב' ואין לנטות מדבריהם ימין ושמאל. כ"כ הרה"ג מוהר"ח למוסנינו ע"כ. והביא דבריהם דרבנן הרב ויאמר יצחק חח"מ סי' קע"ז להלכה. גם מצאנו בפ' ה' כמוהר"ר וידאל הצרפתי בתראה שלים מב"ד שלפנינו וז"ל חזקת ישוב אם החזיק הא' בחנות ויצא ובא הב' אחריו ולא מיחא איבד חזקתו וצריך מחאה בכל ג"ש. כן פסק הרמ"ז בפסקיו וכ' שכן אמר לו כמוהר"ש אבן צור שכן מצא בפסקי כ"י מ'ר זקינו

ובפס"ד להרב מוהר"ר שאול ישועה אביטבול נמצא בפסקי הרב מוהרא"ז ז"ל ונאבד תחילתו כתב וזת"ד. והשתא דשמעינא להא מילתא מדברי קדשו של משי"ח לא זכיתי להבין שהרי חזקת הישוב עשאוה רבותינו כחזקת סקרירון לכל דבריה אלא דמספקא ליהו אם יש לה דין טלטל או דין קרקע ולא מצינו מי שיש לו תביעה ישנה בין קרקע בין טלטל שיאבד זכותו בשתיקה ימים ושנים. וכ"ש בחזקת ישוב ממ"ן אם כקרקע חשיבה לא מהני בה מחילה אפי' בפירוש וכ"ש בשתיקה. ואי כטלטל לא שייך בה מחילה כדאי' סי' ע"ג ס"ט. והדבר מפורש בשו"ת מטה אהרן שאלה צ"ב אלא שלבסוף כ' בשם מוהרשד"ם דלס' האומרים דין טלטל יש לחזקות מהני ביהו מחילה וטעמא משום שענין החזקות פורח באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו אם לא תוקף ההסכמות והגדרים שגדרו בהם מתקני התקנות. א"כ אין כאן כ"א שעבוד בעלמא ומהנייא ביהו מחילה. עכ"ל. ומ"מ אין דברי הרב אמורים אלא לס' האומרים דדין טלטל להם ופשיטא ליהו דאין להם דין קרקע. אבל לדידן דמספקא לן אי כקרקע אי כטלטל גם המחילה תעמד בספק דדילמא דין קרקע יש להם ולא מהנייא. ואפי' את"ל דדין טלטל יש להם ושייכא ביהו. מ"מ לא אמרינן שתיקה כמחילה כמו שכך הוא במחילה בשט"ח דשייך ביהו מחילה ואמרנין בסי' צ"ח דשתיקה ושהייה לא הוי מחילה. ה"נ אפי' נימא דמהניא מחילה בחזקות אין השהייה פוסלתן ומבטלתן אתד"ה. וכתב על דבריו הרב מוהרא"ה וז"ל וכתבתי אני בגיליון על מ"ש ולא זכיתי להבין שהרי חזקת ישוב עשאוה רבותינו כחזקת סקריקון לכל דבריה וכו'. אין מביאין ראיה מחזקת קרקע לחזקת ישוב שהיא כמגדל ופורח באויר. ומ"ש עשאוה כחזקת סקרירון אינו כן אלא מדין הפקר נכסי עכו"ם נגעו בה ועיקרה מדין עני המהפך בחררה שכ"כ סבא דמשפטים מוהר"ר וידאל הצרפתי וסבא דמשפטים מוהר"ר מנחם סירירו מדין עני. ע"כ. מכללות הדברים בין תבין דסבר לה מ'ר הרה"ג מוהרא"ה ז"ל דמחילה או שתיקה לחוד מהנייא בחזקת ישוב

עוד זאת מצאנו להרה"ג מוהריב"ץ שכ' וזל"ה ופעם אחת בא לפני אדם א' והקשה אלי דאי משום דהאשה ובעלה דרו בחצר הנז' קודם שבאה המומרת לפיכך יזכו בחזקה א"כ יש לנו לדון שאותם שדרו תחילה קודם שבאה בונינא הנז' לדור הם שיזכו בחזקה שהרי הם קדמו לבונינא ודרו בנכסי המומרת והשבתיו וכו' ועוד שכיון שאין זו אלא חזקת ישוב שאינה כדין קרקע גמור אלא כזוכה מן ההפקר כיון שנסתלקו ממנה וע"פ חכם ונכנסה בונינא לדור שם ולא גילו דעתם שעדיין יתבעו זכותם הרי נתיאשו ממנה והוייא לה כמחילת השעבודין שהיא לאלתר. ע"כ

אתה הראת דרבני מערבא ראשונים כמלאכים סברי מרנן דבחזקת ישוב כיון דדר בה ישראל הב' ולא מיחא הא' תכף ומיד איבד חזקתו דהוייא לה כמחי' השעבודין שהיא לאלתר כמ"ש מוהריב"ץ ז"ל

הן אמת דבדירת עכו"ם לא איבד חזקתו עד ג"ש שכן מוכח מלשון הרב מוהריב"ץ שכ' הרב מוהר"ר יב"ס בספרו כ"י בת רבים מע' ח' אות י"ג וז"ל ועי' בפסקי מוהר"ר יעב"ץ שכ' דדוקא בחזקת ישוב הוא דאם שהה ג"ש איבד חזקתו. אבל בחזקה הנשארת לישראל המוכר קרקעו לעכו"ם דין קרקע יש לה ואפי' שהתה כמה שנים ביד העכו"ם ולא נהנה ממנה הישראל ולא עשה מחאה אפ"ה לא איבדו הבעלים חזקתן והסכים עמו מוהריב"ע זצוק"ל. ע"כ. ועי' הרב ויאמר יצחק סי' ס"ח. וכן היא דעת הרב מוהרב"ט הובאו דבריו בספר תשו' סי' קל"ג. אלא שחלק עליו וכ' ומעשים בכל יום בכל החזקות הנוהגות אצלינו דלא קפדינן אם לא יהנה מפירות החזקה כ"ע שדרו בה העכו"ם אפי' כמה שנים לא שייך בה יאוש. ע"ש. אך אנו אין לנו אלא דבר רבינו מוהריב"ץ ז"ל דמוכח מדבריו דאם דר בה העכו"ם ג"ש ולא מיחא איבד חזקתו

נמצא לפ"ז דבנ"ד איבד חזקתו הא' מתרי טעמי.