אשר לשלמה רג

אלא בדלא פי' כ"כ אבל בדפירש כל ימי הארץ וכו' במחאה אחת סגי אמאי לא פ' רשב"ם והתוס' מאי דאמרו ליה הני רבנן לגידל בר מניומי כיון שמיחא שנה רא' שוב א"צ למחות היינו דא"צ למחות עד עולם בפשטה דמילתא ונימא דגידל בר מניומי פי' במחאתו לעולם ובזה לא פליגא אדר"ל ואתו דברי הני רבנן כפשטן דהא ודאי גידל בר מניומי לא הוה ידע מימרא דר"ל וגם מדרך המערערים לומר בהמחאתם עד עולם אלא ודאי דבכל גווני המחאה קאמר ר"ל דצריך למחות בסוף כל שלש שנים ולא שני ליה בין מחאה למחאה

והרמב"ן ז"ל במלחמות הביא לנו דברי הירושלמי שהביא ההיא עובדא דגידל בר מניומי וחייא בר רב אמר לון כיון שמיחא שנה רא' שוב א"צ למחות לעולם שמע שמואל ואמר אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום. כלומר שאינן נזהרין בשטרותיהן אל ג"ש אחר מחאה ואם אתה אומר שוב א"צ למחות לעולם לא שבקת חיי לכולהו עתירי יעו"ש מבואר מן הירושלמי דשמואל אזיל בשיטת ר"ל דש"ס דילן וטעמיה דאי אמרינן דבמחאה אחת סגי לעולם לא שבקת חיי לכולהו עתירי שאינן נזהרין בשטרותיהן אלא ג"ש אחר מחאה ולדברי ה' ויאמר יצחק ז"ל דסבר לה מר דאיכא אופן מחאה דסגי באחת וכמש"ל א"כ הא ודאי דכ"ע שבקי ההיא דרב זביד שכ' מר"ן ס"ד ועבדי הכי כדי שלא היו צריכין ליזהר למחות בסוף כל ג"ש דבקל עושין כן ולא יש בה שום טירחא ולא הפסד ממון אלא בדיבורא לחוד סגי ולמה יעשו מחאה כלישנא דרב זביד ויהיו צריכין ליזהר ולטרוח בסוף כל ג"ש לחזור ולמחות ואם שגג באחת לא עלתה לו ואיבד את כל עמלו הא ודאי דשוטים גמורים הן וכיון שכן לא הועילו חכמים בתקנתן ולא שבקת חיי לכולהו עתירי ותיקשי ליה לשמואל גופיה דפליגי מהאי טעמא ולימרו ליה ולדידך מי ניחא וכמש"ל אלא ודאי דלא שני ליה בין מחאה למחאה ועי' עוד להרמב"ן שם במאי דמחלק בין ההיא דר"ל ובין ההיא דמכרה לאחר ומינה נלמוד לאופן המחאה שכ' ה' ויאמר יצחק ז"ל דלא שייך בה ההוא טעמא דצריך למחות בסוף כל ג"ש

וחזיתיה לה' ויאמר יצחק שהביא ראיה לדבריו מתשו' מהרח"ש ח"א סי' ז"ך קחנו משם ובואה וספר מהרח"ש אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן. ואולם מריהטת לשונו נראה דמהרח"ש ז"ל איירי בשטר שקבל המחזיק ע"ע ולא בשטר מחאה שעשה המערער והכי דייק ג"כ לישנא דהרב ויאמר יצחק שכ' על דברי מהרח"ש ז"ל אוף הכא נמי בנ"ד שפי' בשטר המחאה וכו' אלא שה' מדמה מילתא למילתא לפי מאי דס"ל דאף בשטר מחאה אי פי' כל ימי עולם וכו' אינו מתיאש המחזיק

אכן לדידי חזי לי כי רב המרחק בניהם דשאני שטר מחאה אפי' פי' עד עולם וכו' כל היכא דמצי המערער לחזור ממחאתו מצינו למימר דמתיאש המחזיק מחמת שתיקתו ג"ש גמורות וכמש"ל לא כן היכא דהמחזיק קבל ע"ע ליכא למימר דמחמת שתיקתו מתיאש ותולה בדברי הבאי אחר שקבל ע"ע

באופן כי דברי ה' תמוהים והם הפך סתם הש"ס והפוס' ומדלא אשתמיט שום א' מהפוס' קמאי ובתראי לאשמועינן האי מילתא דשכיחא משמע דכולהו לא ס"ל הכי ואף אנן מעולם לא שמענו מי שאומר כן ואין לנו שום חילוק בלשון המחאה אלא בכל אופן המחאות צריך למחות בסוף כל ג"ש ותל"מ ודו"ק

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן מ"ז

בענין החזקות אם צריך חזקה וטענה או לא ואי מהני ביהו מחילה או שתיקה. דבר זה נפתח בגדולים. הכנה"ג סי' ק"מ הגה"ט אות ק"ו כ' בעל חזקה שעמד שנים הרבה ולא תבע חזקתו אם יש טעם לשתיקה לא איבד חזקתו. הרשד"ם חח"מ סי' רמ"ז. ונראה ברור מדבריו דאם אין טעם לשתיקה איבד חזקתו. ע"ש שכתב דודאי שתיקה מטעם מחילה היא והקשה דברי רשד"ם אהדדי ויישב. ובאות קצ"א כ' חזקות שלנו אין מועיל בם לשון מחילה אם דנין בהם דין קרקע. ואם אין דנין בהם דין קרקע אלא שעבוד בעלמא מועיל בהם לשון מחילה. מהר"ם מטראני ח"ב סי' קי"ג. ובח"א סי' רל"ט כ' דדין קרקע יש בהם ואין להם אונאה. והרשד"ם בחח"מ סי' רל"ה כ' ולא מהני ביהו מחילה וכ"כ בסי' רע"ח ונראה שהטעם משום דדין קרקע יש להם ע"כ. ובסי' רמ"ה בהגב"י אות מ"ב כ' שהראד"ב כ' דאפי' אם דנין אותם כמטלטלין לא מהני לשון מחילה. ובמהדורא בתרא סי' ק"מ אות י"ב כ' שוב נדפסו תשובות הראד"ב וראיתי בס' ק"ס כ' בסתם דאע"פ שעבר חמש שנים ולא תבע לא הפסיד השכירות ומינה דלא הפסיד החזקה. ונראה מדבריו דאפי' אין טעם לשתיקה לא איבד זכותו. ועי' בס' מקור ברוך סי' כ"ח דמ"ב ע"ב. ועי' משה"ר מע' חית אות ל"א

והפרמ"א ח"א סי' צ"ב מתחילה צדד לומר דאפי' נדון לחזקות שלנו בדין מטלטל לא מהנייא מחילה ממ"ש הרא"ש בתשו' והביאה הריב"ה בטוח"מ סי' ע"ג וז"ל מחילה לא שייך. בשלמא כשהאדם חייב לחבירו מנה ומוחל לו הוי מחילה במקום פירעון. אבל כשיש לאדם חפץ ביד חבירו ואומר לו אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אלא צריך שיאמר אני נותנו לך. ושוב חזר בו משום שענין החזקות פורח באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו אם לא היה תוקף התקנות והגדרים שגדרו בהם מתקני ההסכמות וא"כ אין כאן כ"א שעבוד בעלמא ומהנייא מחילה וכ"כ בפירוש מהר"מ מטראני. ומיהו אם מתקני ההסכמות נתנו להם דין קרקע ודאי דלא מהני ליהו מחילה עש"ב. ועי' מטה שמעון סי' ק"מ אות ן' ואות צ"ה. ובאורח משפט סי' ק"מ אות ט"ז כ' מחילה בשתיקה לא מהני. בירך יצחק חו"מ סי' ט' ובאות טו"ב כ' וז"ל א"ה לענין חזקה שדר בה השוכר שלש שנים או יותר ולא תבע המחזיק חזקתו ועתה תובע דמי חזקתו ובא טעון השוכר כיון דלא תבעי כ"כ זמן ושתק דהוי מחילה. עי' למורי הגאון מר"ן אבא בחק"ל חו"מ סי' צ"א ולהרב בעי חיי חו"מ סי' ר"ל שהסכימו דמחילה לא מהני בחזקה ולא איבד חזקתו וכמו שהביא רב אחאי גאון מר"ן המחבר לעיל משם הרב בירך יצחק דחזקת המחזיק כראי מוצק ע"ש

והרה"ג א"ז כמוהר"ר סעדיה אבן דנאן זלה"ה כ'