אשר לשלמה רא

וסילקה מכל הנכסים שומעין לו. ע"כ. וכן אנו דנים והולכים כמ"ש הרב הנז' ז"ל

ולמאי דכתבינן דירושת הבת נכללה בההוא תנאי דכתבין בכתו' דידן שעמ"ך נכנסה וכו' א"כ לדידן הוי תנאי ואין שומעין לו כאומר אל יזונו דאין שומעין לו משום דהוי תנאי. וא"כ לא דמיא לההיא דפרנסה דקי"ל דשומעין לו. דשאני התם דלא הוי תנאי אלא תקנה שתקנו חז"ל וכמש"ל

ואולם קושטא קאי דלא נכנסה ירושת הבת במאי דכתבינן שעמ"ך וכו'. שהרי מבואר בסה"ק סהת"ק מ"ש שס"ג ובמודפ' סי' מ"ג שבאותה תקנה תקנו לכתוב תנאי זה שעמ"כ וכו' ומבואר שם הטעם משום שהרבה נשים הפירו ברית האחוה והקורבה שיש להם עם יורשיהם וקרוביהם בעשות ידיהן תושיה למחול ולבטל הכתובה ההיא לבעל ולחדש אחרת כדי להפקיע יורשיה ממה שראוי להם מכח הכתובה וכו' לכן לבל תעשינה ידיהם תושיה ראינו לתקן מכאן ולהבא שכל מעניק נדונייא מנכסיו לביתו או לקרובתו או לשום בת ישראל בתנאי שיזכה בירושתה וכו' צריך לכתוב בכתובה שעמ"ך וכו'. ע"ש שלא נזכר באותה תקנה ירושת הבת כלל. וגם משמעות לשון התנאי הכי מוכח דאינו אלא תנאי לטובת המעניקים שיזכו בירושה. ודברי מוהר"ר ר"ב ז"ל הנז' והמנהג יוכיחו שלא נכנסה ירושת הבת בההוא תנאי כלל. ואינה אלא תקנה

ועדיפא מינה מצאנו להרב תקפו של יוסף ח"ב סי' ז' שכתב משם מוהר"ר ר"ב ז"ל ובית דינו ז"ל וז"ל דכיון דעישור נכסי דפרנסת הבת אינו מתנאי כתובה ואינו תלוי בכתובה בעת הנישואין אלא מתק' חכמים שתקנו לפרנס הבנות לאח"מ והוא חוב על האחין וכמ"ש באה"ע קי"ג שמתחייבים במיתת אביהם וכיון שאינו תלוי בכתובה אין חילוק בין שהיתה כתובת אמם כדת או אם היתה כתובה כתק' חכמי קאשטילייא שחולקת עם הבנים. שהכל תלוי במקום המיתה של הבעל שאפי' היתה כתובת אשתו שהוליד ממנה הבנות. כדין תורה. אם מת במקום התק' חלה עליו התק' שתקנו חכמי התק' לירש הבת בין הבנים במקום עישור נכסי אע"פ שכתו' אשתו כדת כיון שאין תלוי דין הפרנסה בכתובה וכמ"ש בסי' קי"ג ע"כ

ומאחר דתקנת ירושת הבת אינה תלויה בכתו' קאשטילייא אלא הכל תלוי במקום המיתה שאף אם היתה כתו' כדת אם מת במקום התק' חלה עליו התקנה. מזה משמע דלא נתכוונו חכמי התק' לכלול ירושת הבת בתנאי זה שתקנו לכתוב שעמ"ך וכו' בכתו' קאשטילייא לבד. אחר שתקנתם שייכה גם לכתו' כדת. הן אמת. שהרב מהר"י אלמאליח ז"ל השיג ע"ז וכתב ואני אומר דהגם דעיקר הפרנסה שהוא עישור נכסי אינו מתנאי הכתו' ואינו תלוי בעת הנישואין ובכתובה. אבל תקנת חכמי קאסטילייא שנותן לבת כא' מן הבנים במקום עישור נכסי. הוא תלוי בכתובה. שאם הכתו' כתק' חכמי קאשטילייא הוא שחלה ג"כ תקנתם בהא דהבת שאינה נשואה יורשת כא' מן הבנים במקום עישור נכסי. אבל מי שכתו' כדת שלא נשא ע"פ תקנתם לענין חלוקה לא חלה עליו ג"כ תקנתם בהא שיורשת הבת הכתו' כא' מן הבנים והא בהא תליא. עש"ב

ואנן ודאי דהכי נקיטינן וכמו שהוכיח הרב הנ' ז"ל יעו"ש. ועוד דמדברי רבינו מוהריב"ע זצ"ל בתשו' לחכמי א"י תוב"ב הוב"ד בסהת"ק ובמודפ' סי' קמ"ב משמע כוותיה. שהרי כ' נדרשתי לכתוב ולחתום איך הוא המנהג בארצות המערב לפי תקנת ק"ק המגורשים מקאסטילייא במי שהיה נשוי עם אשתו בכתו' למנהג הנז' וכו'. וע"ז השיב משפט החלוקה ומשפט הבנות יעו"ש

גם בתשו' הרבנים מהר"ש סירירו ומהר"ש אבן דנאן ומהר"מ צירירו לחכמי מראכס הוב"ד בסהת"ק סי' קמ"ה שכתבו פרטי התק' הם עזה"ד שאם תפטר האשה לב"ע. שכתו' למנהג הקהלות הנז'. וביארו שם פרטי התק' ובכללם משפט הבנות הבתולות שיורשות כא' הזכרים יעו"ש מדבריהם דרבנן משמע דליכא תקנת ירושת הבת כ"א לנישואים בכתו' קאסטילייא ולא למי שי"ל כתו' כדת אף אם מת במקום התק'. דתקנת וירושת הבת ותקנת דחלוקת אחים הם ולא יתפרדו והא בהא תלייא

ועוד לא יהיה אלא ספק. אוקמא אדינא. והואיל ואנהרינהו לעיינין הרב מהר"י אלמאליח ז"ל דשתי תקנות הללו דחלוקה ודבנות הא בהא תליין. נוכל להבין דברי רבינו מוהריב"ץ ז"ל בס' משפט וצדקה ביעקב הנד"מ סי' קי"ד באיש ואשה שנקוש"ח שלא נשאר ביניהם זע"ז כלום וקרעו ש' הכתו' ושהרי היא כמגורשת וע"ז כתב הרב ז"ל בנותיה של האשה הזאת אין להם חלק ונחלה וירושה לא באביהם ולא באמם שהרי כתו' אמם שמכחה הם זוכות לירש כזכר בין באביהם בין באיזה מהם שמת ראשונה כבר נקרעה. אמנם עישור נכסי יש להם ליטול באביהם מדין חז"ל. ע"כ. כל אדם חזו. דבגרושה ממש פשיטא ליה דאינן יורשות. אלא דהוצרך לאשמועינן דגם בזה דאינה מגורשת בגט כיון שנקרעה הכתו' אינן יורשות. ואת יק'ר סהדות'א מאת ידידינו הרב המובהק כמוהר"ר אברהם ן' סוסאן הי"ו מו"ץ בעיר תאזא יע"א שבזמן החולף הוה עובדא בעיר דובדו יע"א במגורשת בגט ושלחו מהתם לשאול לחו"ר פאס יע"א וזאת היתה תשובתם שאין הבת יורשת דברתא במקום ברא לא תירת והביאו ע"ז דברי רבינו מוהריב"ץ הנז' זלה"ה. וחתו' הרה"ג מוהר"ר אי"ש הצרפתי זלה"ה וב"ד

ונראה דהיינו טעמא דמוהריב"ץ ז"ל משום דס"ל דשתי תקנות הללו הא בהא תליין ולא בעת הנישואין לבד אלא אף בעת המיתה לא יתפרדו. ולכך אם מת א' מהם בעודם נישואים דאיכא תקנת חלוקה ביניהם איכא נמי תקנה דירושת הבנות. אבל אם גירשה דבטלה מהם תקנת החלוקה ובשעת המיתה היתה מגורשת. בטלה מהם גם תקנת ירושת הבנות דהא בהא תלייא. הגם דמדברי מהר"י אלמאליח ז"ל אינו מוכרח לומר כן. אלא העיקר הוא שלא יתפרדו בעת הנישואין דכיון שהכתו' למנהג המגורשים דאיכא תקנת החלוקה חלה ג"כ תקנת ירושת הבנות. מ"מ בדברי הרב מוהריב"ץ מוכרחין אנו לומר כן

ואף דמדברי הרב מוהר"ר ר"ב ז"ל מוכח הפך מזה. שהרי בקיצור התק' שלו ס"ט כ' ויש להסתפק וכו' גם יש להסתפק בירשה אמה מגורשת מאביה ושוב מת אביה. הרי דלא נסתפק הרב אלא אם תירש פעם