אשר לשלמה קצא

וכו'. דר"ל כי יען שהרגמ"א ז"ל כ' בתחילת התשו' דדייק כן מדיוקא דקרא ומדיוקא דמתני'. מדיוקא דקרא דכתיב ביום הנחילו את בניו וכו' והעברתם את נחלתו וכו' האב מנחיל מחיים ולא האפוט' וכו' ומדיוקא דמתני' המחלק נכסיו על פיו וכו' ולא ע"פ האפוט' וע"ז כתב רשב"ם ז"ל וכל ראיותיו יש לדחות שאין כאן עקירת נחלה ע"י האפוט' בלבד ולא ע"י פיו אלא דברי האפוט' הוי כמו דברי פיו. וא"כ ע"י פיו נעשית עקירת נחלה ופשוט הוא

איך שיהיה. בהא סליקנא. ובהא נחיתנא. דמכל הני מילי דכתיבנא. מדברי הפוס' ומספרן של צדיקים שמעינן דכל הני שטרי לית ביהו ריעותא. וחזקים הם אליבא דהלכתא ודתקנתא. אי מצד האודיתא. ואם יד הדוחה נטויה לדחות. הרי איכא לישנא דחוב דמהני אליבא דכולהו רבוותא. ובאופן בתרא דהגאון חכם צבי ז"ל וכמש"ל. עי' קהלת יעקב מענה לשון ח"ג לשון כ"א אות ל' סוס"י רפ"ד. ומעתה כהר"ד הלוי הנ"ל הי"ו. יעשה כחפצו ורצונו ככל אשר צויתה עליו האשה גו'הרא הנ"ל ולית מאן דימחא בידיה ווימר ליה מה עבדת ותל"מ. זהו הנלע"ד בזה. וצויי"מ וימ"ן החו"ף פאס יע"א באב הרחמן יה"ל מ"ש והגידו לך את דבר המשפט לפ"ק וקיים

ע"ה שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן מ"ב

שאלה ראובן שיש לו חצר או בית ומשכן חציה ביד שמעון ואח"ז מכרה ללוי ועמד שמעון בעל המשכונה לסלק הלוקח מדינא דב"מ. מהו הדין אם יכול לסלקו מכולה או מחציה. או אינו יכול לסלקו כלל

תשובה הנה מכולה ודאי דלא מצי לסלקו. שהרי כ' הב"י סי' קע"ה וז"ל ומדברי הרמב"ם בפי"ב מה"ש שכ' הרי שטען הלוקח וכו' אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זה וכו' או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה וכו' משמע בהדיא שהשוכר קרקע או שהוא ממושכן בידו ונמכר קרקע הסמוך לו אין לשוכר או למי שהוא ממושכן בידו דין בן המצר להוציאו מיד הלוקח ומשמע לי דה"ה נמי אפי' קדם וקנה בן המצר מוציא מידו שאם היה לו דין בן המצר לענין זה ג"כ היה לו דין בן המצר להוציאה מיד הלוקח שאינו בן המצר ע"כ ובבד"ה כ' ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם. ע"כ וכן פסק בשולחנו הטהור סנ"ח אם השדה הסמוכה למשכונה נמכרת וכו' ואם אין הלוה חפץ לקנותו וקנאו אחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציאו מידו ואם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציאו מידו ע"כ

מבואר מזה להדיא דדעת מר"ן ז"ל דגבי שדה שאצל המשכונה הא בהא תליא דכשאינו יכול המלוה לסלק הלוקח גם אם קדם וקנה המצרן מסלקו. ואע"ג דבשדה המשכונה עצמה מצינו דס"ל למר"ן דלאו הא בהא תליא וכמ"ש בס' נז' וז"ל הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין המצרן יכול לסלקו אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו ע"כ עי' להכנה"ג הגב"י אות קמ"ג ובתשו' ח"א ד' קל"ה ע"ד וד' קל"ח ע"ד וד' קמ"ג ע"ג שתמה ע"ז. ומדברי הנמ"י שהביא רבי' ב"י נראה דס"ל דהא בהא תליא כהב"י ז"ל שהרי בס' פ"ח כ' משם הנמ"י דמילתא דפסיקתא קתני דלית במשכנתא משום דינא דב"מ כלל שאם מכרה למי שממושכנת אצלו אין בעל המצר יכול לסלקו ובעל משכונה נמי לא מצי אם בא בעל השדה למכרה לאחר ע"כ ובס' צ"א כ' וז"ל וכ' בעל נמ"י גבי ארעא דחד ובתי' דחד שמי ששכן בבתים מפני שממושכנת בידו או מושכרת לזמן ידוע ובאותם בתים יש בית אחר שאינו ממושכן ואפי' אם הוא תחת העליה שהיא ממושכנת בידו אינו יכול לעכב על בעליו למכרו למי שירצה הילכך אם מכרו הבעלים אותו בית לבעל המשכונה המצרן מעכב עליו ע"כ

ואולם ה' דרכי משה סעיף ט"ז כ' וז"ל וכ"כ המ"מ פי"ב מה"ש בשם הרשב"א וב"י דקדק מדברי רמב"ם דלא ס"ל הכי וכ"נ בנ"י דף קכ"ו ע"א דס"ל דלדעת האומרים שיש למלוה דין מצרן לענין שאם קדם וקנה זכה ה"ה אם קנה אותה לוקח אחר המלוה מסלקו ואין זה מוכרח דהא כבר כתבתי לעיל דכמה רבוותא ס"ל לענין משכונה דאין לו דין מצרנות רק אם קדם וקנה אבל הוא לא יכול לסלק לאחר ואע"ג שכתבתי לעיל דיכול הוא לסלק לאחר לענין הלכתא היינו דוקא במשכונה עצמה דהוא מוחזק בה אבל בקרקעי שאצלה אינו נאמן ע"כ

וגם בדרישה השיג על מר"ן וז"ל ואני תמיה על משמעותו מנין לו ה"ה זה ואף שנראה שהנמ"י ס"ל האי סברא. וכמ"ש ב"י אח"ך מ"מ הלא הרשב"א ס"ל שאם קנה המלוה שדה שאצל המשכונה אין המצרן מסלקו כמ"ש המ"מ שהביא הוא עצמו וכשקדם אחר וקנה ס"ל דאפי' קנה שדה הממושכן עצמו אין המלוה מסלקו ואפ' באים כל א' לקנות יכול הלוה למוכרו למי שירצה שמע מינה דלא תליא זה בזה ע"כ

ולפ"ז מה שהגיה הרמ"א ז"ל במפה וי"א דלמלוה דין מצרן היינו דאם קדם וקנה זכה אבל לא לסלק הלוקח וקאי אלפניו ולא אלפני פניו שהרי גילה דעתו בד"מ בהשגתו על הב"י והנמ"י ז"ל באומרו דאין זה מוכרח ומסיק דבקרקע שאצלה אינו נאמן וכן נראה ממהר"מ רבקש ז"ל שכ' על דברי מור"ם וז"ל פי' שאם קנאו אין א' מבני המצר מסלקו ע"כ אשר מזה אני תמיה על הסמ"ע ז"ל ס"ק ק"י שכ' וז"ל וי"א דלמלוה דין מצרן עי' ב"י שעשוה דין סילוק המלוה לאחר לדין קדם המלוה וקנאו שאין בעל המצרן יכול לסלקו ולפ"ז האי יש אומרים גם אשלפני זה קאי דס"ל דאם אין הלוה חפץ לקנותה וקנאה אחר שהמלוה מוציאה מידו בדין מצרן ואף שהטור כ' וז"ל ואם קדם המלוה וקנה זכה דמשמע דוקא שקדם וקנה היינו טעמא משום דהטור לא איירי שם לפני זה בקניית אחר וס"ל פשוט דהמלוה עדיף כחו מאחר ע"ך ומ"ש אבל בדרישה וכו' כ"כ לדעת עצמו וכ"כ הכנה"ג הגב"י אות קמ"ט וז"ל אבל בס' המפה כ' וי"א דיש למלוה דין מצרן וכן נ"ל עיקר ופי' הסמ"ע דאם קנאה אחר המלוה מוציאה מידו קנאה המלוה אין בן המצר מוציאה מידו וכן פסק הב"ח אבל הסמ"ע סברא דנפשיה כ' דס"ל לרבינו בעה"ט ז"ל כהרמב"ם ז"ל דאם קדם אחר וקנאו אין המלוה מוציאה מידו ע"כ: