אשר לשלמה קע

בן ראובן הטוען ותובע מן הקהל ואם כי הקהל לא טענו טענה אחרת כי אם שאינם יודעים דבר ושמעולם לא ידעו שרבי יעקב השמש מכר לשום אדם. טוענים ליורשים כי המוכרים הנז' בשטר מכי' הלכו לב"ע. וכל מה שהיו הם יכולים לטעון טענינן לבניהם ולדור אשר קמו אחריהם ע"כ. עין רואה דס"ל למהרשד"ם דטענינן להו כדין היורשי' ואף דהתם מיירי בשאר טענות ולא בטענה שעם החזקה כנד"ד. מ"מ דא ודא אחת היא. דמדי הוא טעמא דאומר רבנן הבא מחמת ירושה דאינו צריך טענה הוא משום דטענינן ליורשים כל מאי דמצי אבוהון למיטען ומצינו להרא"ש ז"ל בתשו' ריש כלל פ"ו שאחר שהביא משנה זו דפרק חזקת דקתני הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה. תני עלה ומהכא ילפינן בכל דוכתא דטענינן ליורש כל מידי דמצי אבוהון למיטען ע"כ ומאחר דהא מילתא דאמור רבנן הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה היא בנין אב למאי דאמרינן בכל דוכתא טענינן ליורשים. הא ודאי דלמדין דבר מדבר וא"כ כיון דמצינו למהרשד"ם ז"ל בסי' רס"ב שכת' בנדונו דגם בקהל טענינן ליורשים א"כ גם חזקת הקהל דינה כדין היורש ואינה צריכה טענה. וממילה אתה למד דמאי דנקט הרב בסי' רכ"ו לשון אפשר הוא מטעם האמור למעלה

נמצינו למידין דהדין הוא עם החכמים הגזברים הי"ו וטענינן להו שמא הגזברים הראשונים נ"ן אשר היו לפניהם קנו מאת הר"ש הנז'. והגם דהחכמים הגזברים י"ץ אינם טוענים שאמרו להם הגזברים אשר היו לפניהם שהם קנו מאת הר"ש. והרא"ש ז"ל בתשו' ריש כלל צ"ט כת' דאינו צריך להביא ראיה ברורה שיודע בבירור שאביו לקחה רק אבי אמר לי קרקע זו קנאה ממך. והביאו דבריו האחרונים ע"ע. עי' כנה"ג בהגה"ט אות כ"א. הנה כבר דחו האחרונים דבריו כמ"ש הכנה"ג שם. והרב משכנות הרועים מע' ח' אות ג' אחר שהביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו כת' וז"ל הנה תשו' הלזו כבר עמדו עליה גדולי ישראל נ"ן. ומהרש"ך בח"ב סי' רל"ב דחאה מהלכה. ומוהרש"ח בתשו' סי' כ"ח ובפרישתו לטור סי' קמ"ו. והכריחו כן מתשו' אחרת להרא"ש ז"ל וכן דקדקו מדברי הטור דלא ס"ל כהך תשובה וכו'. ואנן בדידן לעולם כך דנין ב"ד הצדק של כת הקודמין זיע"א. ושהיו לפנינו ז"ל ואנן יתמי דיתמי בתרייהו גרירי דלעולם אין צריך טענה עי"ש ובאות ל"ז וגם אנו אין לנו אלא סתם דברי מר"ן שכת' הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי אינו צריך טענה אחרת ע"ך. אשר סתם לשונו יורה דלעולם אינו צריך שום טענה אחרת ותו לא מידי. ולראיה וזכות ביד החכמים הגזברים הי"ו ח"פ פאס יע"א בעי"א למרחשון בפר"ק בא סי' דהאי שתא טבתא אמרות ה' אמרות טהורות וצ"י יצי"מ ויבה"ן אכי"ר ושו"ק

איש צעיר שלמה אבן דנאן הי"ו

סימן ל"ג

הנה מצינו בפסקי הא' שאינו נוטל חלק בשררת בה"ך רק הראוי. אבל מי שאינו ראוי לא יטול כ"א שכירות מקום והגם דכל הכנסת ב"ך היא באה מנדרים ונדבות ומכירת המצות וכיוצא שכולם ענייני השררה אפ"ה נוטל שאינו ראוי כדי שכי' מכל הנכנסות והשאר היתר על השכי' נוטלו בעל השררה. והיינו טעמא שהרי הקהל מחויבים לשכור מקום להתפלל בו. וכשהזמן מוכשר הם נותנים בויתור. וא"כ הסר שיעור השכי' מהכנסת בה"ך שהוא דמי פירעון השכי' שהם חייבים בו דלא סגי בלאו הכי דלא ימצאו מקום להתפלל בו בחנם. והיתר על שיעור דמי השכי' שאין חייבים בו מן הדין. הוא בא מכח השררה. ולכן לא יטול בו מי שאינו ראוי כלום

ולפ"ז בזמנינו זה דאתייקור קרקע ושכי' מקום שוה להכנסת בה"ך או יותר. בדין הוא שיטלו שוה בשוה ראוי ושאינו ראוי. דלגבי שיעור שכירות המקום שהוא תולדת גוף הקרקע אין חילוק בין קרקע בה"ך לקרקע אחר. ודוקא לגבי השררה חילקו הרא' בין ראוי לשאינו ראוי. ולא מיקרי שררה אלא אם יש בהנאת בה"ך יותר ממה שראוי לשכור מקום להתפלל בו כמו שהיה בזמן הרא'. אבל שיעור השכירות שחייבין בו מן הדין כפי המקום וכפי הזמן המעט הוא אם רב לא מקרי שררה אלא שכירות הגוף שיד כולם שוה בו. ולכך אפילו תהיה השכי' ביוקר ע"כ שיעור הכנסת בה"ך או יותר יחלקוהו ראוי ושאינו ראוי שוה בשוה. והגם דלפ"ז לא לא יש יתר שאת לראוי על שאינו ראוי. לא עלינו תלונותיו שהזמן גרמא ונסתחפה שדהו שנתמעטה הנאת בה"ך והוקרו הקרקעות. ודבר זה פשוט וברור הוא לדעתינו

ולענין היאך ישומו שכי' בה"ך. ה' זכות אבות כת' משם מוהריב"ץ ז"ל וזל"ה דאין להם אלא שכי' מקום כאלו הוא בית דירה וכו' ע"כ. ומוהריב"ע זלה"ה השיבו לא כמו שטען שכי' מקום בית דירה אלא שכי' בה"ך כי ידוע כי מקום בה"ך הנאתו מרובה יותר מהנאת מקום בית דירה ואין ספק שיגדל שכירותו. עכל"ה. ומוהר"ר יעקב ן' סמחון ז"ל כת' וז"ל שישומו הב"ד כבית דירה וכו' שכן כת' מהריב"ץ בתשו' כ"י ובמקום אחר מצאתי שהסכים עמו מוהריב"ע זלה"ה ובמ"א מצאתי שישומו הבה"ך כאלו היא מקום מוכן בספסלים ועששיות וס"ת והיכל ותיבה כמה יכול לשכור מקום מוכן כזה להתפלל בו

ובפס"ד א' כתוב וחתום מב"ד של ד' מוהר"ש אבן דנאן ומהר"ר רפאל עובד אבן צור ומהרא"ה ומהרמ"ט זלה"ה כתבו שישומו אותה כאוצר לעשות בו סחורה שאין בה בזיון למקום ולא תזיק לכותלים אם הם סמוכות לחצרות אחרים. וכן הסכימו ב"ד שבזמנינו זה ה"ה כמה"ר רא"ם וכמהרי"ם וכמהריב"ן ומהרח"ה עכ"ל. ונראה פשוט דלא פליגי הני רבוותא דלכ"ע שמין אותה כאלו היא בית דירה אם היא ראויה לדירה. ומר אמר חדא ומאמ"ח ול"פ. ומוהריב"ע הוסיף ליפות כח מי שאינו ראוי שישומו אותה כדי שכי' מקום כזה להתפלל בו. ולא אמרו הרבנים מהר"ש אב"ד וב"ד ז"ל כדי שכי' אוצר אלא בשביל שאין בה"ך ראויה לדירה מפני שמחוסרות באר מ"ח ובהכ"ס וכיוצא. ותלי"ת זכינו לחזות בנועם פס"ד הנז' כתו' וחתום בחותמם הטהור. וכ"כ בו להדייא. וזל"ה אך מה שנסתפקת היאך ישומו השמאים ליורש הנז' שכי' חלקו בבה"ך הנז' כיון שעתה אין בה בתים ומזוזות ופתחים. אם נאמר רואין כאלו