אשר לשלמה קסט

בדברי מר"ן להדייא וכמש"ל. עי' במשפטים ישרים למוהר"ר ר"ב ח"ב סי' רנ"ז

באופן דבהא סלקינן ובהא נחתינן דזכאי כה"ר בנימין הנז' בדינו ואינו צריך ליתן לו טופס דדמי עליה כאריא ארבא ומקחו מקח ויצוק כפלח תחתית. ודברי המערער הנז' כלא היו רוח תשאים וסערה תפיץ אותם. וצי"מ וימ"ן כ"ד החו"פ פאס יע"א תמוז דהאי שתא בפר"ק בא סימן ולפועלי אתן צדק

ע"ה שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן ל"ב

האלפונדק שמתקבצים בו הבהמות. הסמוך לבית הקברות בכללותו הוא מוחזק ביד עניי עירינו מקדם קדמתא ובשנת תאיר קרא ערער על חלקה קטנה ממנו הר"ש ן' עובד נ"ע. והמציא לפני הב"ד שלפנינו נ"ן קב"ע כו"ח בשנה הנ"ל שבפונדק ההוא קודם הבנותו היתה בו בית א' והיתה בה האלמעצרא ושהיא בחזקתו. ואין אתנו יודע מה נעשה בדינם לפני הב"ד זיע"א. רק את זה ידענו שהפונדק ההוא בכללותו הוא בחזקת עניי עירינו ואוכלים פירותיו בין קודם הערעור בין אחר הערעור עד עצם היום הזה ועד בכלל. וכעת בא יוסף זאזון ופיתה יורשי ר"ש עובד הנז' שיתנו לו קב"ע שעשה מורישם. והוא יכנס לריב ומדון עם החכמים הי"ו הממונים על קרקעות העניים. ובעד שכרו יטול הרביע מאשר תמצא ידו. ולכסות עינים עשו לו שטר מכירה כמשו"ח בידו. והנה בעת'ה המציא לפנינו קב"ע הנז'. עוד המציא לפנינו פס"ד א' מהרב כמוהר"ר ידידיה מונסונייגו ז"ל כתוב בשנה הנז' ואיננו חתום. ושם נאמר כי הגזבר שהיה בזמן הנז' הודה לפניו שהוא לא לקח מאת הר"ש הנז'. ומזה פסק הדין שהבית הנז' היא של הר"ש. גם המציא לפנינו קב"ע אחרת שעשה הר"ש הנז' בשנת תרט"ו שבית הנז' היא שלו. ונדרשנו לחוות דעתינו מאת החכמים הממונים יצ"ו. ומאת יוסף זאזון הנז'. ונומינו להם שהדין נותן עם החכמים הי"ו. ומאן חשיב לאורועי החזקה אשר החזיקו דור הולך ודור בא בעד עניי העיר. לא מבעיא אם נאמר שיצא הר"ש חייב בדינו בעומדו לפני הב"ד הצדק שלפנינו זיע"א. והיינו טעמא שנשאר הפונדק כולו בכללות בחזקת העניים. ומשו"ה גם הרב מוהרימו"ן ז"ל לא חתם על פסק דינו. כי חזר והסכים עם שאר הרבנים אשר היו בדורו. אלא אפי' אם היה הפס"ד של מוהרימו"ן ז"ל כו"ח ונאמר דכל הב"ד ז"ל הסכימו עמו דזכאי הר"ש בדינו. מ"מ אחר שברור לנו שהפונדק נשאר אחר הערעור בחזקת העניים בחיי הר"ש כמה שנים ועד עצם היום הזה אוכלים את פירותיו בשופי בלי ערעור. הדין עם החכמים הגזברים הי"ו. והגם שהר"ש הנז' עשה קב"ע אחרת בשנת תרט"ו לא הוי ערעור אחר שלא ערער בב"ד. ועוד הרי יש יותר משני חזקה אחר הערעור הראשון שהיה בשנת תאי'ר עד שנת תרט"ו בימי הגזברים הראשונים שהיו בזמן הנז' אשר כולם חליש זיע"א. והלכה רוחת משנה ערוכה בפ' חזקת ופסקוה הפוסקים וגם הטוש"ע. סי' קמ"ו סע"י. הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה. ומאחר שהגזברים שהיו משנת תרי"א עד ש' תרט"ו הם היו יכולים לטעון אנו לקחנו ממך אחר הערעור גם הגזברים הבאים אחריהם יכולים לטעון שמא הראשו' אשר היו לפניהם לקחו מאת הר"ש כדין הבא מחמת ירושה. ודבר זה הדעת נותנתו והסברה מקבלתו

שוב מצאנוהו מבואר במהרשד"ם חח"מ סי' רכ"ו וז"ל לאמצע התשובה ועוד היה אפשר לו' שאפי' היה מביא עדים חנינא שהחזקה היא מכל בעל חנות ובעל הבית ושרבי יוסף אלבאגלי לא מכר לק"ק כי אם הקנארא אפ"ה טענת גביית השכירות אשר הוכחנו שהיא ראיה גמורה על שהחזקה שלהם [לזכות ההקדש] היו נאמנים לומר שאחר זה קנו כל זכות החצר מכל א' מהבעלי בתים והחנויות. ואפי' אי לא טענו טענה זו אלו הנמצאים בזמן הזה. אנן ב"ד טענינן כי היכי דטענינן ליורשים וללקוחות. כי אנחנו הנמצאים בזה. כיורשי נ"ע אנחנו וכו' עי"ש

אתה הראת דסבר לה מר הרב מהרשד"ם ז"ל דגם בחזקת הקהל לזכות ההקדש כאשר יהיה האופן כי האי גוונא דאמרינן ביורש דאינו צריך טענה. גם אינהו אינם צריכים טענה. והב"ד טעני להו כדין היורש. והיינו ממ"ש נד"ד

וכ"ת הרי הרב עצמו לא כ' דבריו בפשוט. אלא היה אפשר לומר נקט בלשניה. לאו מילתא היא. כי לא בשביל דמסתפקא ליה להרב אם חזקת הקהל צריכה טענה שלא כדין היורש נקט לשון אפשר. דהא ודאי פשיטא דאינה צריכה טענה ודינם כדין היורש. [כמש"ל בע"ה] והא דנקט לשון אפשר הוא משום דנסתפק הרב אם תועיל חזקת הקהל בנכסי היחיד. דמצינו למר"ן הב"י סי' קמ"ט שכת' וז"ל מ"כ בשם ס' אגודה דבי ריש גלותא לא מחזיקין בהו. יש שרוצים להוכיח דדבר שהוא של הקהל לא מחזיקין ולא מחזיקינן בהו. והביא דבריו מורם במפה סי' הנז' סעי' ל"ה וז"ל המחזיק בשל קהל יש אומרים דלא הוי חזקה. וכן אם החזיקו בשל אחרים ע"כ. ואמטו להכי נקט לשון אפשר. משום דמספקא ליה שמא ההלכה כדעת האגודה דחזקת הקהל בנכסי יחיד לא הוי חזקה כדין בי ריש גלותא האמור בש"ס. אבל אנן לא קי"ל כס' האגודה. שהרי מר"ן הב"י ז"ל כ' על דבריו ולא נהירא. וכת' הב"ח וז"ל וב"י שכתב על דברי האגודה ולא נהירא. לא נחלק אלא על מ"ש שאין לקהל חזקה במה שהיה של יחיד. כי למה לא יועיל כיון שלא מיחא היחיד במנהיגי הקהל. כי אינו דומה לדבי ריש גלותא שהיה להם אימת מלכות. ע"כ. גם מורם ז"ל אחרי הביאו דברי האגודה כתב ולי נראה דדינו כמו בשל הקדש. וכת' הש"ך סי' קל"ב ולי נראה וכו' ואם החזיקו בשל אחרים מהני ע"כ. ומאחר דמר"ן ומור"ם לא ס"ל כסברת האגודה הכי נקטינן. וחזקת מנהיגי הקהל שהחזיקו במה שהיה של יחיד הוי חזקה ואינם צריכים טענה. דדינם בזה כדין היורש

תדע דחזקת מנהיגי הקהל לזכות ההקדש דינה כדין היורש ואינה צריכה טענה. ודלאו משום הכי נקט הרב מהרשד"ם ז"ל לשון אפשר. שהרי בס' רס"ב כת' הרב איהו גופיה באמצע התשובה. וזל"ה כלל הדברים שכפי הדין איני רואה טענה בה יוכל להסמך