אשר לשלמה קנז

ובההיא פלוגתא דהרי"ף והתוס' ורבוותא דאזלי בשיטתייהו עם בעל הלכות והרמב"ם ורבוותא דעמייהו דפליגי במלתא דרב נחמן דאמר קנה מחצה אי בכל ענין אמרה רב נחמן למילתיה וההיא סוגייא דפ' האיש מקדש לאו אליבא דהלכתא היא. או לא. מצינו להגאון מוהר"ר אליהו מווילנא ז"ל בהגהותיו על שו"ע אה"ע סי' מ"א סק"ד על דיעה ראשונה שהיא דעת הרי' וסיעתו. ציין עי' תוס' ב"ב קע"ג ע"א ד"ה ר"ן וכן היא דעת רוב הפוס' ע"כ. ולפום יקר סהדותא דהגאון רווחא שמעתתא. ובפרט בהצטרף דעת מהרימ"ט ומהר"י באסן ואדמ"ק כולהו תלתא ס"ל דאף להני רבוותא דס"ל דלאו בכל גוונא קאמר רב נחמן ומוקמי ההיא סוגייא דפ' האיש מקדש אליבא דהלכתא. דוקא במקח וממכר אבל לא במתנה. דהני חילוקי לא שייכי במתנה וכמש"ל

ונמצא לפ"ז דאף דלדעת מר"ן ז"ל דס"ל דהנכריות מקודשות מספק וממילא גם לגבי קנין אין להוציא מיד המוחזק דקנין וקידושין שוין הן וכמש"ל. מתנה זו שרירא וקיימא. ולא מבעיא למאי דכתבינן לעיל דהעיקר הוא כדעת מהרימ"ט והמש"ל ומהרי"ך ומהרח"ף ז"ל דס"ל דדעת מר"ן היא כדעת רשב"ם ז"ל דס"ל דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא דפלוגתא דרבוותא אמרי' ארעא היכא דקיימא תיקום. וא"כ בנד"ד אלו הבאים מכח מקבלת המתנה אחר שהקרקעות ברשותם מיקרו מוחזקים ואין להוציא מידם

אלא אפי' לצד שנאמר דדעת מר"ן מידי ספיקא לא נפקא דהא איכא מ"ד דמר"ן אזיל בשיטת ר"י דארעא בחזקת מ"ק קאי וא"כ דעת מר"ן לא מכרעא ושכן היא דעת הרב שע"א ז"ל. מ"מ הרי רובה דרבוותא ס"ל כדעת רשב"ם ז"ל. ואפי' למ"ד דלא אזלינן בזה בתר רוב החזקה אלא אחר רוב דעיקר הדין. הרי כ' הגר"א ז"ל דרוב הפוס' ס"ל דאין לחלק במילתיה דרב נחמן ובכל גוונא קאמר דקנה מחצה

זהו הנלע"ד כפי קוצר השג יד כהה מבלתי יכולת לישא וליתן בדבר הלכה. וללקט אור'ות קדשים בהדי קבצ"י סדר המערכה. שהזמן גרמא בעכ'בות משי'חא. תלאות הזמן הבוגד הקיפונו סבבונו כתרונו הילד'. ואל אלהים צבאות יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. החו"פ פאס יע"א. בשבט דהאי שתא והרכבתיך על במותי ארץ ליצירה. וקיים

זעירא דרבנן שלמה אבן דנאן ס"ט

אחר החיתום אנה ה' לידי תשובה לרבותינו הא' שכתבו להדייא דאף לגבי יורש אם נמצא השטר בטל איתרע חזקה ואף דקי"ל טוענין ליורש וללוקח אפ"ה הכא לא טענינן להו והביאו ראיה לדבריהם מההיא דהה"מ דפט"ו מטוען דאייתינן לעיל דכל היכא שהיורש טוען בריא וכו'. והוסיפו עוד לומר וז"ל ועוד שכיון שיצא השטר בב"ד אין אנו צריכים לטענת הר"ש כלל דע"כ לא אמרו דטוענין ליורש אלא היכא דלא ידעינן באיזה אופן בא קרקע זה לידו של מוריש אז יש לנו ללמד עליו זכות כל מאי דאפשר. אבל היכא דיצא השטר וידענו שבדרך זה נכנסה לידו היאך נניח ודאי ונרדוף אחר ההבל טענות שקר ומשאות שוא ומדוחים ועי' בכנה"ג סי' הנז' סל"א ומ"ו. ולפיכך כיון שיצא השטר ונודע הדבר שבמסירה זו באה לידו החזקה אפי' לא טענו כלום לא יורש רש"ט ולא יורשי הח' ז"ל הרי נתגלה האמת והרי זה דומה למי שירד בתורת משכונה דאיתא ריש סי' ק"ן דאם ידוע שבתורת משכונה ירד לא מצי טעין אח"ך קניתיה. וכ"ש דלא טענינן ליורשים שמא אח"ך קנאה כיון שנודע האמת. וכ"ש הכא דשטרא קאי קמן ע"כ. וחתו' הרה"ג מוהריב"ץ ז"ל והמשבי"ר ומהר"ם אדהאן ז"ל והרה"ג מוהריב"ע זלה"ה סמך ידו עליהם וכן הסכימו מהר"ש אדרעי ז"ל וחו"ר צפרו מהר"ש ן' חותא ז"ל (ומהר"י ן' חמו ומהר"י עטייא ז"ל וכן דעת מהר"ש אזאווי ז"ל הוב"ד בס' משפט וצדקה ביעקב הנד"מ ח"ב סי' קנ"א. מש"ב

ראינו מ"ש הרב הפוסק המלך שלמה בחכמתו לאשר ולחזק ולקיים שטר המתנה שנתן הר"ח פינטו נ"ע לאסתר בתו והאריך ברוח מבינתו כמדתו לכל רוח ופלפל בחכמה וזו הלכה העלה והעמיד הקרקע בחזקת יורשי הרי"ף נ"ע המוחזקים בו וכל אמת תפסיה מלמד שהלכה כמותו כוותיה ומטעמיה ולראית האמו"ץ ח"פ בזמן הנז' וקיים

איש צעיר יוסף סירירו הי"ו

וידאל הצרפתי חי"ו

סימן כ"ה

ראובן קנה משמעון חצרו. וכאשר ירא מדינא דב"מ השיאוהו עצה שיקנה שטר משכו' על קרקע שמעון מאת לוי שנושא בשמעון. וכ"ז היה בשעת התיווך והמקח של החצר הנז' וטענו המצרנים שמאחר שראובן לא קנה שטר זה לפי תומו אלא דאערומי קא מערים לדחות בן המצר. לא מהנייא ליה הערמה זו. וראובן הלוקח איננו מכחידה תחת לשונו. כי הכל היה בפומבי בעצת אנשים שהשיאוהו לדחות המצרן. אכן טוען שאעפ"ך יכול לסלק המצרן שהרי לקח זכותו של לוי בעל השטר שהיה יכול להיות מצרן. ונדרשנו לחוות דעתינו היאך הדין בזה ולכתוב להם מה שהדין נותן כפי מה שהורונו מ"ה

הנה מי שעושה הערמה להפקיע כח וזכות המצרן שלא תועיל ערמתו ויכול המצרן לסלקו. דבר זה מפורש בש"ס ובפוס'. ומר"ן בב"י ז"ל סס"י קע"ה כתב וז"ל כתו' בתשו' הגאונים מי שעשה הערמה לדחות דינא דב"מ כגון שכתב שטר מתנה לקונה והכל יודעים שקנה ממנו או קנה קטינה דארעא במצעי נכסי והדבר ידוע שלא ירד אלא להחזיק בשאר שדות וכן בשאר הערמות אם נגלה הדבר בראיה ברורה שעשה המרמה אין חוששין להערמתו ומסלק ללוקח משום דדב"מ ונהגו בתי דינין בעסקי דבר זה שמחרמין סתם על מי שעשה קנונייא בדבר זה לדחות דדב"מ עכ"ל. ודין קנה קטינא דארעא שכתבו הגאונים הוא ש"ס ערוך בפ' המקבל ד' ק"ח זבין ליה גריוא דארעא במצעי נכסיה. חזינן אי עידית או זבורית היא זביניה זבני. ואי לא ערומי קא מערים. ופסקו הרמב"ם הל' שכינים פ' י"ג והטור בש"ע סי' קמ"ה סכ"ח וז"ל מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו. ואח"כ מכר לו קרקע בצד אותה שבאמצע רואים אם אותה המעט שמכר לו תחילה היא עדית או זבורית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה זכה