אשר לשלמה קנו

להו בחד מלה אפ"ה קנה מי שיש לו יד לקנות ואפי' להוציא. וא"כ מוכרח לומר דמר"ן באה"ע דנכריות אינן מקודשת אלא מספק. היינו מאידך טעמא דהר"ן דמחלק בין קונה למקנה. ולמאי דפריש מהרימ"ט ז"ל בדברי הר"ן דבמקנה לא' הו"ל כקונה דלא קנה כמש"ל. צריכים לומר דההיא דלכל המציאו הוי כמקנה לשנים הנולדים ושאינם נולדים. וא"כ היכא דמקנה לא' לדעת מר"ן אין להוציא מיד המוחזק. דע"כ לא הכריעו מההיא דסי' ס"א. אלא דלא ס"ל כהנך י"מ שהביא הרא"ש ז"ל. אבל שנאמר דלא ס"ל כפי' הר"ן ז"ל לא. דאלת"ה קשה ההיא דאה"ע אמאי לא הוו קידושין אלא מספק. ובלא"ה אין להכריע מזה הפך חילוק הר"ן. דההיא דלכל המוציאו במקנה היא. באופן דאף לדברי ה' התומים והשע"א ז"ל. בנד"ד דעסקינן בנותן לא'. לדעת מר"ן לפירוש מהרימ"ט בדברי הר"ן אין להוציא מיד המוחזק. ואף דבמתנה לא פלטינן מידי פלוגתא מ"מ יכול המוחזק לומר קי"ל. ולס' חו"ר צפרו בפשוט. יורשי הנותן הוא המוחזק

וחזיתיה להמשה"ר מ"ע ק' אות מ"א שכ' וז"ל קני את וחמור קי"ל דקנה מחצה כמ"ש בטוש"ע סוס"י ר"י ע"ש כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' אישות דה"מ כשאמר בשני ענינים חלוקים את וחמור אבל כלל שתיהן בב"א לא קנה ע"ש ועע"י בהר"ן והרא"ש ז"ל מיהו אנן בדידן דגרירי בתריה דמר"ן הש"ע וכבר נתבאר בחלק אה"ע סי' מ"א דלא ס"ל הכי וס"ל כמ"ד דסוגיית קידושין אדחייא מהלכתא ע"ש לא שאני לן ע"כ

ואהמ"ר דברי תימא הם. שהרי מר"ן שם כתב נכריות מקודשות מספק. אלמא לא מכרעא ליה מילתא. ולכך אינן מקודשות אלא מספק

והט"ז שם סק"ד כ' הלכך נכריות מקודשות מספק פירוש שכיון שיש כאן ב' עדות יש לנו להחמיר ע"כ. וצ"ע

גם מ"ש חו"ר צפרו גבי לשון תזכה דהוי קנין דברים דבמעכשיו ליכא מאן דפליג וכן בלשון חיוב נמי דכיון שהקנה בלשון חיוב הרי הקנין חל על גופו מיד ובנד"ד הרי הקנה בלשון חיוב וכתוב בשטר המתנה תזכה בו מעו"מ וא"כ גם לשון תזכה הכתוב בשטר המתנה מועיל שפיר אף בבריא וכמ"ש כ"ז ה' ויאמר יצחק חח"מ סי' קצ"ו יעו"ש עכת"ד. עי' להכנה"ג ז"ל ח"מ סי' ר"ג בהגה"ט אות ל"ב שהביא פלוגתא בזה דלדעת מהרא"ש ז"ל סי' קל"ג והראד"ב ז"ל סי' קצ"ג ורי"ח דאפי' במעכשיו הוי קנין דברים. ושם באות ל"ג כ' דגם בהקנה בלשון חיוב מידי פלוגתא לא נפקא דלדעת מהרש"ך ח"א סי' ק"א ובח"ג סי' פ"ד ומהר"ש הלוי ח"מ סי' ה' דאפילו נשתעבד ונתחייב למכור וקנו מידו לא מהני דהוי ק"ד ועי' בכנה"ג אה"ע סי' נ"א אות ט' שדחה ראית מהרא"ש הלוי ז"ל. באופן דכל מה שכתבו חו"ר צפרו לקיים המתנה. אחד הרואה ולבבו יבין דכ"ז מידי פלוגתא לא נפקא. ולדבריהם דכתבו בפשוט דיורש הנותן הוא המוחזק. א"כ ריעא מתנה זו וזה דבר השמט'ה מינייהו מלכי כל מאי דכתיבנא

ואולם קושטא הוא. דבנד"ד אין יורשי הנותן קרוים מוחזקים דלא נוכל לומר בפשוט דהיורש הוא המוחזק ולא מקבל המתנה. אלא היכא דהקרקעות לאו ברשותיה דמקבל קיימי, אבל היכא דהקרקעות ברשותיה דמקבל ואית בדבר ספיקא דדינא דפלוגתא דרבוותא כה"ג דאנן קיימין ביה. באנו לפלוגתא דר""י ורשב"ם ז"ל. דר"י ס"ל אוקי ארעא בחזקת מ"ק. ורשב"ם ס"ל דארעא היכא דקיימא תיקום. כמבואר כ"ז למעלה עיין עליהם. וכבר כתבנו דלדעת ארבעה מלכים מהרימ"ט והמש"ל ומהרי"ך ומהרח"פ ז"ל דדעת מר"ן בש"ע כדעת רשב"ם וגם אנן בעניותין הכי מכרעא לן כמש"ל

ואף אם באנו לחוש לס' הרב שהביא דבריו השע"א ז"ל והעין משפט ז"ל דס"ל דמר"ן אזיל בשיטת ר"י וכמש"ל ונימא דהשתא דמידי פלוגתא לא נפקא דאיכא מ"ד דדעת מר"ן ז"ל כדעת ר"י ז"ל ואיכא מ"ד דס"ל כדעת רשב"ם ז"ל א"כ לא מכרעא מילתא מי מיקרי מוחזק לדעת מר"ן ושכן היא דעת השע"א ז"ל דדעת מר"ן לא מכרעא. ועוד נחוש נמי לדברי קצת מן רבוותא דשקלי וטרי במחלוקת ר"י ורשב"ם ז"ל ואסופא דמלתייהו הם אמרו דכיון דפליגי מי נקרא מוחזק אזלינן אחר הרוב דעיקר הדין הגם שהוא נגד רוב מהחזקה כמש"ר להשע"א שם

הנה בפלוגתא דק"ד אי מהני ביה לשון מעכשיו או לשון חיוב. הרואה יראה בהכנה"ג שם דרובא דרבוותא ס"ל דמהני. ובההיא פלוגתא דקני את וחמור. הגם דמצינו לריא"ז ז"ל הבי"ד השה"ג ומהר"י אסרלן סי' קע"ג דפסקו כרב המנונא דלא קנה כלום כמ"ש הפ"מ ח"ב סי' י"ד והמט"ש סי' ר"ג הגב"י אות ד' מ"מ רובא דרבוותא ומר"ן בהדייהו פסקי כרב נחמן דקנה מחצה דקי"ל כר"ן בדיני כמ"ש מהר"י הלוי סי' ס"ו. ובפרט לדידן דגרירנא בתריה דמר"ן ובההיא פלוגתא דהמרדכי שהביא מור"ם במפה. נבוכו בה רבני האחרו' בעיקר טעמא במאי פליגי הני רבוותא כאשר עיניך תחזינה מישרים בספרן ש"ץ. וחזיתיה לרבי' הכנה"ג בתשו' ח"ב סי' נ"ז שכ' וזל"ה והכא רוב הפוס' סוברים דקנה הקרקעות והמטלטלים אע"פ שלא קנה המעות. שהרי הסוברים דקנה ג"כ מעות סוברים דקנה הקרקעות והמטלטלים והו"ל רבים לגבי הסוברים דלא קנה אף הקרקעות והמטלטלים ע"כ

ואהמ"ר לא זכיתי להבין איך הוכיח יוכיח מזה דהרוב הוא הסוברים דקו"ט קנה. דדילמא הסוברים דלא קנה כלום חל להיות בחשבונם יותר מכל בעלי שני הסברות האחרות. והכרח הרב לא יצדק אלא אם היינו מונים רוב הסברות ולא רוב הסוברים. אבל אנו אין אנו מונים אלא רוב הסוברים ולא רוב הסברות. והגם דכ' מהר"י הלוי סי' ס"ו דאין המוחזק יכול לומר קי"ל כמ"ד לא קנה כלום משום דהוי סברא יחידאה ואע"ג דאתמר בלשון יש אומרים לא מקרי אלא חד סברא דאע"ג שהוא בלשון רבים אינו אלא ס' יחיד וכדאמרינן בגמרא אחרים אומרים רבי מאיר וי"א רבי נתן וכן ג"כ בלשון הכתוב ובני דן חושים ובני פלוא אליאב. מ"מ אפשר דמרובים הם אלא שהר' אתא לאשמועינן דנאמר גם על היחיד ולכך לא יוכל המוחזק לומר קי"ל כוותייהו דדילמא יחידאה היא, ונראה דלא שלטו מאורי אור עיני קדשו בדברי ריא"ז ומהר"י אסרלן ז"ל הנז"ל. ולפי הכלל המסור בידינו די"א וי"א הלכה כבתרא אין אנו צריכין לחקור אחר הרוב בפלוגתא זו אחר שהי"א בתרא ס"ל דקו"ט קנה: