אשר לשלמה קנה

או מטעם השטאה בדבר הברור. גם כ' שם וז"ל אין מקום לקפידא שתנוח אלא בהקנאה של מקח וממכר שהקונה רוצה שיהיה כל מקחו בידו כדכ' הר"ן ז"ל וגם המקנה אינו מקנה אלא ע"ד למכור הכל וליקח הדמים ביחד אבל בנותן מתנה בין לא' בין לב' אין סברא שיקפיד ויתלה של זה בזה כ"ש בנותן לא' נכסיו והיו בהם דברים שאין נקנין לא מצי למימר כסבור שהייתי קונה כולם נתתי וכי מתנה מרובה רוצה ליתן לו עכשיו אפי' מועטת לא יהיב ע"כ. עוד כ' שם ואחר דביררנו דגבי מתנה לא שייך אלא טעמא דהשטאה הכא בנ"ד נראה עוד דלא יוכל לומר שכוון להשטות דהשטאה לא אמרי' אלא באומר דברים בע"פ אבל בכתי' חשיב טפי מאתם עדי וכו' כ"ש בנ"ד שקרא סופר ועדים וצוה לכתו' ולחתום ועוד שכתוב בשטר הוו עלי עדים וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות וכו' גלי דעתיה דללשון של זכות נתכוון ולא ללשון של חובה וכו' ע"כ. והסכים עמו ה' מהר"י באסן ז"ל הוב"ד שם

ומדברי ה' נלמוד לנ"ד דלא אמרינן בהתבטל מקצתה תתבטל כולה. והט' כיון דמתנה היא לא שייך טעמא דהקפדה. דאם מתנה מרובה רוצה כ"ש במועט ממנה. וגם אידך טעמא דהשטאה לא שייך. דאם בכתי' קאמר הרב. כ"ש בנד"ד דאיכא שטר גמור וגם כתוב בו בהקנאה וז"ג כדו"ך דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה בכל חוזק ותוקף וכו' בכל אופן הנאות וצד המועיל כפה"ד וכתחז"ל. דכל משמעות לשון זה יורה יורה דלא נתכוון להשטות. כ"א לזכות נתכוון דומיא לההיא דמהרימ"ט ז"ל

אכן חזיתיה לה' שע"א ז"ל ח"מ סי' כ"ו ד' נ"ה ע"ג שהביא דעת מהרימ"ט והסכמת מהר"י באסן ז"ל ושכן הסכים ה' אדמ"ק ז"ל. וכ' דגם בזה רבו החולקים וכמו שהוב"ד בתשו' חק"ל ח"מ מ"ב סי' י"ב ע"כ

ומאחר דמידי פלוגתא לא נפקא ואיכא מ"ד דאף במתנה נמי לא קנה כלום. הדר דינא דאין מוציאין מיד המוחזק. וע"ע בשע"א שם ד' נ"ה ע"ב שכ' וז"ל. תו חזינן למעלת הרבנים הי"ו דאשכחו ריעותא אחריתי והם יוצאין בגרעון דאיכא בהאי שטרא מטעם דהקנה לנולדים ושאינם נולדים ורבו האומרים דמי שאינם נולדים ל"ק אפי' בלשון חיוב ושעבוד ויכולים היורשים לומר קי"ל ובפרט דכן הוא דעת מר"ן בש"ע סי' ס"א וכיון שאינם נולדים ל"ק גם הנולדים ל"ק משום דכל שזיכה לכולם בקנין אחד כשם שלא זכו שאינם נולדים גם הנולדים לא זכו וכמו שביטל מהרש"ח סי' טו"ב הוואקו"פ דנ"ד מהאי טעמא והגם דפסק מר"ן סס"י ר"י כמ"ד דקנה מחצה אינו אלא באפיק להו בתרי מילי הוא וחמור אבל בחד מלה חזינן למר"ן באה"ע סי' מ"א דאזיל מ'ר לחומרא להצריכה גט משום ספק איסור וא"כ לפי דעתו ג"כ בדיני ממונות לא מפקינן מיד המוחזק ע"כ. והשע"א ז"ל שם פליג עלייהו וכ' וזל"ה דאף היכא שכללם במלה אחת דעת רוב הפוס' דקנה מחצה וכמ"ש מהרימ"ט ח"מ סי' ה' ו' וב"ן וכמתבאר ג"כ מדברי הפוס' סי' ר"י וגם מר"ן דאזיל לחומרא באה"ע סי' מ"א וחייש מ'ר למ"ד דלא קנה כלום אין בידינו להכריע שהוא מטעם דכללם במלה אחת כדברי הי"מ שהביא הרא"ש ויתכן שהוא מאידך טעמא שהביא הר"ן שיש חילוק בין קונים למקנים וכמו שהביא שתי סברות אלו בב"י שם וא"כ עדיין יכולים אנו לומר דקאי מרן בשיטת רוב הפוס' הסוברים דגם במלה א' קנה מחצה וסו"ס כיון שאין בידינו מופת חותך בדעת מר"ן מאי דעתו היכא שכללם במלה אחת אזלינן אחר הרוב וקנו הנולדים ע"כ

ואסופא דמילתא כ' וז"ל ושוב ראיתי שכן פסק מר"ן להדיא בש"ע סי' ס"א ס"ד ויו"ד דגם היכא שכתוב בשטר לכל המוציאו סתם וכללם במלה אחת לנולדים ובלתי נולדים דשפיר קנו הנולדים וכמו שבא מפורש בדברי ה' תומים שם סק"ב ע"כ

איברא שכ"כ ה' תומים וז"ל. ומזה ראיה דקני את וחמור אע"ג דחמור לא קנה הוא קני דאל"כ כיון דאמר סתם לכל המוציאו אף הנולדים אח"כ בכלל. וא"כ נימא מיגו דלא חל עליהם אף על הנולדים כבר לא יחול דהו"ל דקני את וחמור אלא שמע מינה דקני ע"כ

ואהמח"ר לדידי חזי לי דמהא אין הכרע כלל. דהא אף מ"ד היכא דאפיק להו בחד מלה לא קנה. ה"ד היכא דידעינן בודאי דנתכוון להם דהיינו שפרט אותם תחילה ואח"כ כיילינהו דודאי בההוא כללא נתכוון לכל הפרט או כההיא דחמש נשים דהיו יושבות לפניו ואמר כולכם דודאי לכולם נתכוון. אבל בההיא דלכל המוציאו נוכל לומר דלכל המוציאו בנולדים קאמר. וחילוק זה מצאתיהו מבואר להדייא בתשו' ה' מהר"י הלוי ז"ל סי' ס"ו דאתשיל בנותן לאשתו הבית וכל נכסיו שבתוכה. וע"ז כ' הרב דדוקא היכא שהמקנה הזכיר בפי' בשעת הקנין מטלטלין ומעות אז לא קנה כלל דהוי ממש כאת וחמור אבל היכא שלא הזכיר כלל בלשונו מעות ושטרות וחובות רק כל נכסיו נוכל לומר מאי כל נכסי דקאמר אותם הנכסים הנקנין בקנין סודר וההיא דהי"מ שהביא הרא"ש בפ' האיש מקדש התם היו כולם לפניו ועמהן היה מדבר ורואה הוא אותם עכת"ד עש"ב. ודון מינה במכ"ש. דאם בנדון הרב דאמר הנותן הבית וכל נכסיו שבתוכה ואפ"ה קאמר הרב דנוכל לומר אותם הנכסים הנקנין בק"ס קאמר. וכ"ש בההיא דלכל המוציאו דקרוב הדבר לומר דל"ק אלא על הנולדים

והרב משפט צדק ח"ב סוס"י יו"ד כ' וז"ל ואין לומר דמאחר דלא קנה השטרות לא קנה השאר ויאמר היורש קי"ל כמ"ש המרדכי באותו מעשה שכתבנו למעלה די"א דלא קנה כלום דדמי לאת וחמור וכו'. דיש לומר דבנד"ד יודו דשאני התם דפירשו מעות בפירוש אבל הכא לא קאמר רק נכסי סתם ואע"ג דבשטרות בכלל נכסי הוא לא קאמר רק בדברים שיועיל ולא בשטרות דלא יועיל ע"כ

גם הרב שמחת יו"ט ז"ל סי' י"ז כ' וזל"ה כיון דאי אמרינן דכוון לבניו דאחר מיתה הרי כלל בדיבור א' הנולדים ושאינם נולדים ולא קנו מסתמא אמרינן דלא כוון כ"א לבנים דשעת חיוב ע"ש דאייתי ראיה לדבריו מהיא דה' משפט צדק הנז'. ועי' גם במשה"א סי' ס"א ס"ק דדחה דברי התומים דההיא דמיא לאת או חמור ולא לאת וחמור ע"ש

ואף לדבריהם דרבנן דמדמין ההיא דלכל המוציאו לאת וחמור וקא סברי דדעת מר"ן היא דאף דאפיק