אשר לשלמה קכא

יספק. מ"מ אחרי רואי מ"ש חו"ר צפרו יע"א אז אמרתי הרי זה עלי חובה להרחיב הדיבור קצת

תחילת הכל אציגה נא, משנה ערוכה הלא היא כתובה בפ' האשה שנפלו ד' ע"ט נפלו לה כספים ולקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ע"כ. כך היא הנוסחא בש"ס שלנו ובהרא"ש ז"ל. אבל במשנה שבהרי"ף איתא נפלו לה נכסים. ופסקה הרמב"ם הל' אישות פ' כ"ב וז"ל היו לאשה כספים מנצ"ב הרי זה נושא ונותן בהם ואם נכסי מלוג הם וכו' הרי אלו ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותיהן ע"כ. וכ' הה"מ כשהן בנצ"ב מפורש בירושלמי פ' מציאת האשה שנושא ונותן בהם וכו' וכשהן בנכסי מלוג מבואר במשנה פ' האשה כספים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ע"כ. הרי מבואר שהרמב"ם מפרש מאי דאמור רבנן במשנה נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע הוא אפי' בטוען שישא ויתן בהם שאין שומעין לו. וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה הרב"י בסי' פ"ה וז"ל נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע וכו' ואם אמר הבעל עבידנא עיס' בזוזי ומרווחנא טובא ואיכא ריוח ביתא אין שומעין לו ודברי רבא שאמר בזוזי ועביד ביה עיס' דשומעין לו משום ריוח ביתא לא על דרך זו נאמרו אלא על מוכר פירות נכסי מלוג אבל קרן זוזי דנפלו לה בנ"מ אין שומעין לו ע"כ

ואף דנראה שהם גרסי' כספים. מ"מ אף למאן דגריס נפלו לה נכסים הרי במשמע ג"כ נפלו לה כספים מדקתני סתמא. ובמק"ו גריס נפלו לה נכסים וכתב עלה דברי הר"י מטראני וז"ל אם נפלו לה נכסים לא יאמר הבעל אשתכר בהם והשכר יהיה שלי והקרן קיים לאשה שמא יכלו אלא ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות הקרקע ע"כ. גם הר"י מטראני ז"ל ממשמעותו דגריס נכסים. וכ"כ הרב נתיבות משפט נכ"ג ח"ז וז"ל ומשמע מפשטא דמתני' דקתני סתמא נפלו לה נכסים דאף בנפלו לה מעות אין הבעל יכול לומר אשתכר בהם והריוח שלי אלא ילקח בהם קרקע וכו' וכן כתבו הרמב"ם והטור. וכן כתוב בחי' הר"י מטראני ז"ל וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה הב"י בסי' פ"ה וה' ואיכא למידק דכי היכא דבקרן אין שומעין לו שמא יפסיד הקרן. ה"נ במוכר פירות נ"מ בזוזי ועביד בהו עיס' היכי קאמר רבא דהא איכא ריוח ביתא במעות ושמא יפסיד המעות בעסי' וליכא ריוח ביתא מש"כ בפירות הקרקע דאיכא בהו ריוח ביתא בודאי. וצ"ל דגבי פירות לא חיישינן כולי האי וכל דאיכא ריוח ביתא לפי ההראות בעיס' לא חיישינן להפסיד המעות. ע"כ

והגאון הרב פני יהושע ז"ל בחידושיו על כתובות כ' וז"ל נפלו לה כספים וכו' כן הנוסחא בכל הספרים שלפנינו ובלשון הרא"ש. אבל בנוסחת המשנה בלשון הרי"ף מצאנו נפלו לה נכסים. וכן נר' מלשון רבינו ירוחם במשנה נכ"ג ועי"ש בס' נתיבות המשפט והתמיהא קיימת עליו שלא שת לבו לנוסחת הספרים שלנו. ולענ"ד דנראה כן מלשון רש"י ז"ל שכ' והוא אוכל פירות והקרן קיימת לה שלא תקנו לה חכמים כו' ולכאורה לשון מיותר הוא אמנם למאי דגרסינן נפלו לה כספים כוונתו מבואר משום דלכאורה טובת הבעל בנפלו לה כספים שיעשה בהם עיס' כדאמרינן בעלמא הפוכי בעיס' טב מינה ממה שיקח הקרקע לכך כ' רש"י דאפ"ה קונין בהם קרקע כדי שיתקיים הקרן שלה אע"ג דפירות הבעל אינן כ"כ כמו הפוכי בעיס' ומשום שלא תקנו לו בקרן כלום וכן נראה להדייא מלשון רש"י בסמוך בשמעתין דשניהם מעכבין דהיכא שקרן מתמעט קצת יכולה לעכב אע"פ שהפירות מרובים וכן נראה קצת מלשון התוספות בד"ה דיקלי ובד"ה אילני. אלא דמלשון הרא"ש ז"ל מבואר להדייא דכל היכא דלא כלייא קרנא לגמרי יפה כח הבעל לקנות דבר העושה פירות יותר. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן הוא בטוא"ע ובש"ע בפשיטות בלי שום חולק. ע"כ

ומ"ש אמנם למאי דגרסינן נפלו לה כספים כוונתו מבואר וכו'. ר"ל דכוונת רש"י ליתן טעם למה אין שומעין לו בכספים לישא ויתן בהם כיון דהפוכי בעיס' טב מיניה וכו' ואי גריס נכסים למה לא ביאר רש"י בדבריו דמייר' על הכספים הגם דמשמעות המשנה גם על הכספים מ"מ הרי אף מטלטלין במשמע וא"כ היה לו לרש"י לבאר שדבריו הם על הכספים דוקא ומדסתם דבריו משמע דקאי אכולה מלתא על כל מאי דמתן וא"כ לא יצדק פ' זה בדבריו והוי לשון זה מיותר אבל אי אמרינן דרש"י גריס כספים יצדק פי' זה בדבריו ואינו צריך רש"י לפרש כספים דהא עלה קאי אבל אינו ר"ל דלמאי דגרסי נכסי' לא הוי במשמע כספים ולכך לא יצדק פי' זה בדבריו דהא בכספים יכול לומר שישא ויתן בהם. הדבר זה אי אפשר לאומרו שהרי בודאי שיש במשמע ג"כ כספים. דכספים איקרו נכסי וכמ"ש לעיל

ובקונטריס אחרון כ' וז"ל נפלו לה כספים וכתבתי דמלשון רש"י משמע דהיכא דהקרן מתמעט קצת לעולם יכולה לעכב אע"פ שהפירות מרובין יותר והיינו טעמא דכספים הכא דאע"ג דהפוכי בעיס' טב מינה אפ"ה לוקחין קרקע ושכן נר' מל' התוספות אלא דלהרא"ש והרמב"ם ז"ל היכא דלא כלייא קרנא לגמרי לעולם יפה כח הבעל ליקח דבר שפירותיו מרובין וכן הוא בטור ובש"ע וכו'. ולפ"ז צ"ל דהא דלוקחין בכספים קרקע אע"ג דהפוכי בעיס' טב מיניה אפ"ה אפשר דכלייא קרנא לגמרי ע"כ

נמצינו למידין דאי טעין הבעל שישא ויתן בכספים דהפוכי בעיס' טב והוי פירות מרובים והאשה מעכבת ורוצה שיקח בהם קרקע משום שמא יפסיד והארץ לעולם עומדת דשומעין לה והיא משנה ערוכה ופסקו הפוסקים להאי דינא מהמשנה הנז'. ולרש"י וסיעתו הגם דנימא דלא חיישינן בעיס' להפסיד דכלייא קרנא אלא שהקרן מתמעט קצת. האשה יכולה לעכב. ולהרמב"ם וסיעתו דוקא משום דחיישינן דכלייא קרנא לגמרי. ולא מצינו בדבר זה חולק ומשנה שלימה שנינו

ולענין אם האשה אינה חפצה בקרקע אלא חוששת שמא הבעל יאכלם או יאבדם ולכך רוצה שתתנם ביד שליש והבעל מעכב שלא יתנם ביד שליש ונכ'ה לו ינכ'ה מה שהקנו וזיכו לו מן השמים בזה לא מיירי המשנה והפוס' הנז'. אבל דין זה פשוט הוא שכה יעשו האיש והאשה שניהם יחד יתנו הנכסי' בעיס' לזולת והקרן אדביני ביני שינתן לזולת גם השטרות יהיו מונחים ביד האשה ובזה לא יש פסידא לשום מהם.