אשר לשלמה קכ

שינתנו ביד שליש. ודו"ק. מ"מ ראינו כי האריכות בענין מינוי האפוט' הוא יגיעת בשר כי אין ממנו תועלת לנ"ד לכן נמנענו מלהשיב מה שראוי להשיב כי לדעתינו הדבר פשוט שהטוב והישר הוא שינתנו ביד האפוט' הגון שיהיה אחריות הקרן עליו ויהיו לו נכסים שיש להם אחריות. כי אנו בקיאין בענייני הבעל והאשה הנז' שיבתם וקימתם וכל הנהגתם. ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי כי חו"ר העיר אשר לפניהם נגלו תעלומותיהם עמהם בדבר המשפט

איברא כי מה שנוגע לעיקר הדין נזקקנו להרחיב הביאור בו. והוא לענין אשה שנפלו לה נכסי מלוג מעות בעין מה דינם. אם ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. או שינתנו ביד שליש והקרן קיים והפירות לבעל. או ינתנו ביד הבעל והוא ישא ויתן בהם ויאכל פירותיהם

והנה דין זה שרשו פתוח בגמרא כתובות ד' פ' ע"ב וז"ל והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום. מ"ט אביי אמר שמא תכסיף. רבא אמר משום ריוח ביתא. מאי בנייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא. א"נ בעל אריס הוא. א"נ זוזי וקא עביד בהו עיס'. ע"כ. ופירש"י וז"ל א"נ זוזי וקא עביד ביהו עיס' שהבעל עושה סחורה במעות שקבל מן הלוקח ומשתכר בהם ואיכא ריוח ביתא. ע"כ. ופסק הרמב"ם כרבא. וכן פסק מר"ן באה"ע סי' פ"ה סי"ז וז"ל וכן אם ימכור הפירות לשנים מרובות ועושה סחורה במעות שפיר דמי. ע"כ. וכ' הרב ח"מ ס"ק מ"ב וז"ל ועושה סחורה וכו' אבל אם נפלו לה כספים והוא רוצה לעשות סחורה בהם ולא ליקח הקרקע אין שומעין לו דהקרן צריך להיות קיים לאשה כ"כ הרשב"א עכ"ל. וכ"כ ג"ך ה' ב"ש שם ס"ק ל"ב וז"ל ומעות מזומנים אין מניחין לו להרויח בהם אלא לוקחין בהם ג"כ דבר שפירותיו מרובים והפירות מהם יכול למכור ולהרויח עם המעות. תשו' הרשב"א ועי' הש"ך ח"ג סי' מ"ז עכ"ל. כוונת דבריהם הוא שלא התירו לו חז"ל בגמ' כי אם למכור הפירות לשנים מרובות ויעשה סחורה במעות אבל לעשות סחורה במעות הקרן לא דבעינן שיהיה הקרן קיים לאשה גם שמענו מדברי הרב ב"ש דלאו דוקא ילקח בהם קרקע אלא לוקחים בו דבר שפירותיו מרובים. ואין הכי נמי אם ינתנו ביד שליש גברא דאמיד בנכסי בקבלת אחריות כיון שפירותיו מרובים מקרקע הכי שפיר דמי. ותשו' הרשב"א זו הביאה הרב ב"י בסי' פ"ה וז"ל כתב הרשב"א בתשו' נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ואם אמר הבעל עבידנא עיס' ומרוחנא טפי ואיכא ריוח ביתא אין שומעין לו. ודברי רבא שאמר בזוזי ועביד בהו עיס' דשומעין לו משום ריוח ביתא לא על דרך זו נאמרו אלא על מוכר פירות נכסי מלוג. אבל קרן זוזי דנפלו לה בנכסי מלוג אין שומעין לו וזה פשוט מאד עכ"ל. הרי שהרשב"א ז"ל כי היכי דלא תטעי לומר מה לי מוכר קרקע לפירותיו ומסתחר בפירות מה לי אם יסתחר במעות הקרן כיון דאיכא ריוח ביתא. לכן פי' שאין דברי רבא אמורים אלא בזוזי שלקח במכירת פירות אבל בזוזי של הקרן אין שומעין לו. והטעם כמ"ש הרב ח"מ הנ"ל שאין שומעין לו דהקרן צריך להיות קיים לאשה ודו"ק. ואם איתא שאם הבעל הגון וירא שמים ויקבל אחריות יכול להסתחר בהם ליפלוג וליתני בדידה בד"א באדם דעלמא אבל אם הבעל הגון ויקבל אחריות שומעין לו. אלא ודאי דעת הרשב"א ז"ל היא דבכל אופן אין שומעין לו

והנה הרב באה"ט הביא דברי הרבנים ב"ש וח"מ הנז' בשם הרשב"א בסי' פ"ה ס"ק כ"ב וסיים ועי"ל סק"ג בשם הרב גאלאנטי ע"כ. ובסק"ג הביא דברי מהר"מ גאלאנטי שהביא הרב כנה"ג הנ"ל. ועם היות שיש למשמעות ציון זה שציין על תשובת הרשב"א דברי מהר"ם גאלאנטי ב' פנים או נאמר שבא לרמוז שיש לחלק בדברי הרשב"א בן הגון לשאינו הגון כמ"ש מהר"מ גאלאנטי או נאמר שבא לרמוז עי' מהר"מ גאלאנטי שחולק. אבל הרשב"א ס"ל דבכל אופן אין שומעין לו. מ"מ נראה דעד כאן לא קאמר מהר"מ גאלאנטי שאם הבעל הוא הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יכול הוא עצמו לישא וליתן בהם ויאכל פירות אלא בנדון דידיה שהיו הנכסים עומדים ביד אחר ומסתחר בהם והוא באופן ששקולים הם האחר עם הבעל. או אמידי בנכסי. או תרווייהו לא אמידי בנכסי ושניהם מקבלים אחריות בזה יפה כח הבעל והוא קודם לכל אדם. אבל אם הבעל לא אמיד בנכסים שיש להם אחריות והאחר אמיד בנכסי בזה לא דבר הרב דמוטב שינתנו ביד אחר ויהיה הקרן קיים לאשה ולא ינתנו ביד הבעל ויהיה הקרן עומד בספק שמא יכלו ולא תמצא ממה לגבות וריוח ביתא חלף הלך לו ככלות הקרן וראינו לרבותינו שהקפידו על הקרן לבל יאבד הם אמרו ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. וה"ה נמי לעשות בהם דבר הדומה לקרקע שישאר הקרן קיים

גם ראה תראה לה' שיטה מקובצת כתובות ד' ע"ט ע"א על מתני' דקתני נפלו לה נכסים משנשאת ילקח בהם קרקע וכו' שהביא דברי מהרימ"ט דחייש לספיקא דשמא יכלו. וז"ל הר"י מטראני אם נפלו לה נכסים לא יאמר הבעל אשתכר בהם והשכר יהיה שלי והקרן קיים לאשה שמא יכלו. עכ"ל. הרי דהרב חייש לשמא ובודאי אף כשקבל עליו אחריות עסקינן. דאי בלא קבל עליו אחריות כ"ע מודו ואף מהר"ם גאלאנטי דאין שומעין לו אלא ודאי בשקבל עליו אחריות ואפ"ה אי איכא למיחש לשמא יכלו ובנד"ד שאין לבעל נכסים שיש להם אחריות אין שומעין לו. ודו"ק

באופן שנראה פשוט שכפי הדין כיון שהבעל לא אמיד בנכסי כ"ע מודו שינתנו ביד שליש גברא דאמיד ובטוח הקרן שלא יכלה. ובפרט שכבר כתבנו שלפנינו נגלו תעלומותיהם שכן הוא הטוב והישר בעיני אלד"ים ואדם ולראיה וזכות ביד האשה הנז' ח"פ בחדש אב יה"ל משנת אעלה בתמר לפ"ק. וקיים

רחמים אגייני

רפאל משה אלבאז רפאל אביטבול ישצ"ו

סימן י"ז ע"ע הנז'

הגם כי בתחילה העלמנו עין עלי באר' פרשן' דתא שיח שפתותינו כי סמכנו על המעיין להביא את ספר וימצא כתוב דבר הנראה וניכר החושה אל העין ופרסומם