אשר לשלמה קכב

או יעשו באופן אחר שיהיה במציאות דליכא פסידא לשום א' מהם מילתא דשוייא לתרווייהו. ולא יהיו ביד שליש שיש פסידא לבעל שמתנכה לו מפירותיו שכר השליש. וכ"ש כשיהיו לה מנכסי מלוג קרקעות דאין שומעין לה אם תרצה למנות עליהם אפוטרופוס דבקרקעו' ליכא למיחש למידי. והשכל והסברא מורין כן

וגדולה מזאת מצינו להכנה"ג משם הרב המג"ן שכ' וז"ל אם הם מעות ועומדים ביד אחר להסתחר והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יכול הוא עצמו לישא וליתן בהם ויאכל פירות. ע"כ. דקדק וכתב ועומדים ביד אחר להסתחר דר"ל שאין האשה חפצה בקרקע ואינה חוששת לשמא יפסיד אלא חוששת שמא יאכלם או יאבדם דבהכי לא מיירי המשנה והפוס' ולזה פסיק בסכינא חריפא ותני שאם הבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם שיכול הוא עצמו לישא וליתן בהם. וכיון דאנהרנהו לעיינין הרב המג"ן ז"ל שיכול הוא עצמו לישא וליתן בהם בעומדים ביד אחר להסתחר אם הוא הגון וירא שמים ומקבל אחריותם ולא מצינו חולק ע"ז גם הרב הכנה"ג לא הביא שום חולק ע"ז אלא שאחר שכ' דברי הרב המג"ן סיים וכתב ועי' בס' נ"מ ד' ק"ך ע"ב. והנראה בכוונת דבריו הוא משום דנראה מדברי הרב המג"ן דדוקא בעומדים ביד אחר להסתחר שאינה חפצה בקרקע הוא דיכול לישא וליתן בהם אבל אם האשה חפצה בקרקע שומעין לו. לזה ציין הכנה"ג להרב נ"מ שכ' דהכי דייקינן מלשון המשנה ושכ"כ הרמב"ם והטור והר"י מטראני והרשב"א ז"ל שאם האשה מעכבת שומעין לה וכמש"ל. וכיון שלא מצינו חולק על הרב המג"ן וגברא רבא דרב גובריה ורב חיליה אמר מילתא. הכי נקטינן. ומדכתב כל הני ראוי והגון וכו' ולא כ' ג"כ אמיד שם דאינו צריך דכולי האי לא חיישינן לגרוע כח הבעל שבכמה מקומות מצינו דידו עדיף מידה יעויין בס' הפוסקים

אתאן לנ"ד אחר שכבר העלינו להלכה ותצא דינ'א שהיורש יכול למחות שלא למנות אפוט' בין מינהו האב או מינוהו ב"ד וכמש"ל א"כ אף אם רצה וקבל היורש את האפוט' בשמחה רבה הבעל יכול לעכב עליה שלא תרצה אחרי שהדבר תלוי בבחירתה הוי כאלו לא היה שום מינוי לא מן האב ולא מן הב"ד אלא היא מעצמה רצתה למנות אפוט' שיכול הבעל לעכב עליה. ודו"ק בדברינו אלא ותמצאם מאלמים אלומים למ"ש אנן בעניותין למעלה. ומודע לבינה דהא דקרו להר"י מטראני שבמקובצת מהרימ"ט ולא דייקי בשמא לאו שפיר עבוד דקרו ליה הכי דמהרימ"ט הידוע הוא בן פורת להרב המבי"ט. והר"י מטראני המובא במקובצת הוא רבינו ישעיה מטראני הוא רבינו ישעיה הראשון שמביאים הרא"ש והפוס' וקדמון הוא וכמ"ש הרב שם הגדולים ונ"מ לענין קי"ל. ולמירמא דידיה אדידיה כדאמרינן בש"ס קידושין ד' מ"ד ע"א. הכ"ד הח"פ פאס יע"א בס' ובא בכל אות נפשו בח' אלול דהאי שתא על עמך ברכתך סלה. והכל שריר ובריר וקיים

איש צעיר שלמה אבן דנאן סליט"א

סימן י"ח

אם החנות שמסתחרים בה היא בחזקת שניהם כגון ששניהם היו מתעסקים בה או אפי' אם אחד בלבד הוא שמתעסק אם החנות לקחוה או סכרוה שניהם הרי היא בחזקת שניהם והסחורות שהיו בחנות בשעת מיתת שלמה הרי הם בחזקת שניהם ועי' ה' ויאמר יצחק סי' נ"ד ואינו נאמן בשום טענה להוציא מחזקת היורשים וכן כ' ה' ויאמר יצחק סי' ז"ן וז"ל בשעה שנלב"ע שלמה קרוב לודאי שהיו סחורות בעין בבית הסחורה הידוע לשניהם ולגבי סחורות אלו ה"ה בחזקת שניהם וכו' ע"ש. והסחורות שבאו מטאנכיר אחר פטירת שלמה אם באו לידי הקומפ' גם הם בחזקת שניהם ודינם כנז'. אבל הסחורות שגבה ימין כשהיה אחיו מוטל על וכו' ובשעת מיתת אחיו היו ברשות ימין ה"ה בחזקתו אע"פ שהיו מונחים תחלה בחנות. וכ"כ ה' דבר משה משם המבי"ט הביאו ה' ויאמר יצחק סי' נ"ח וז"ל והכא בנ"ד אע"פ שיש עדים שהיו שותפים וכו' דאפי' שיש לא' מהם בחנות איזה דבר שהוא שלו לבד וכו' ואם אח"כ הוציאו מהחנות והניחו בביתו וטען שהוא שלו אע"פ ששותפו מכחישו י"ל חזקה כיון שאין ידוע לעדים דבר שהחזיק א' מהשותפים אם היה בכלל נכסי השותפים כי מה שהיה קודם בחנות אינה ראיה וכו' אפי' שהיו עדים שראום קודם בחנות וכו' עכ"ל ע"ש. ודוקא מה שהוציא מן החנות בחיי שלמה אחיו כשהיה מוטל וכו'. אבל מה שהוציא מן החנות אחר פטירת שלמה לאו כל כמיניה לטעון שהם שלו כיון שבשעת מיתת שלמה שהיא שעת העמדה בדין כאן היו וכאן נמצאו בחנות. ולא דמי למה שהוציא בחייו שאלו ה"ה בחזקתו ויכול לטעון שהם שלו דחזקה כל מה וכו'. ואע"ג דקי"ל בסי' קע"ט השותפין אין להם וכו'

הרי מבואר שם בב"י ובקצר דדוקא בדאיכא עדים שאותם הסחורות הם מממון השותפות ועידי ראיה השתא דעדיין ההיא סחורה ברשות השותף ואיכא סהדי שלא חלקו השותפות. ובנ"ד הגם שהם שותפים רחוק למצוא עדים על כל סחורה שהיא מממון השותפות ואפי' אם המצא ימצא הא בעינן עדי ראה בשעת מיתת ימין וליכא כיון שמכר הסחורות דמטבע אין בו סימן וגם ליכא עדים שלא חלקו כ"א ע"פ הודאתם. ולפ"ז יכול ימין לטעון שהם שלו. ואף אנן נמי טענינן כן ליורשיו להחזיק מה שבידם אף שהוא נגד יורשים אחרים כמבואר בפוסקים

אכן משטר צואותיהם נלמוד דליכא לימין שום טענה. דאם יטעון חלקנו וכ"ז הוא שלי ושלמה נטל חלקו הרי שלמה צוה שלא חלקו וימין היה מסכים לדבריו כמבואר בדברי הח' הפו' נר"ו. גם מצואת ימין שצוה שכל מה שכתוב בפנקס שתחת ידו וכו' מענייני הגביות שהיה גובה מאת הזולת מדין דלקומפ' שבינו ובן הר"ש אחיו הכל אמיץ. גם בצואתו ע"ע המזונות שהיה זן יורשי אחיו צוה אם כשיגמר טהרת החשבון של הקומפ' שבינו ובין הר"ש אחיו ימצא שעדיין יש בידו משל היתו' וכו' אך אם לא נמצא בידו משלהם וכו'. מבואר דלא חלקו. ואם אמר יאמר דאח"פ שלמה דקדק חשבונו ומצא ששלמה אחיו נטל חלקו ומה שנשאר מהסחו' וכו' הכל שלו. הרי מבואר מצואת ימין שכל