אשר לשלמה קיט

דאין ב"ד חייבים להעמיד לדקנני אפוט' אבל אם העמידוהו ונתרצה כל מה שעשה עשוי. והר"ן ז"ל כ' שתי הסברות ולא הכריע בהם. אבל מדברי רש"י ז"ל נ"ל שהוא סובר כדעת הרשב"א ז"ל שכתב בפ' המפקיד עלה דהא דפרכינן ולוקים אפוט' לעולם ומתרצי' אפוט' לדקנני לא מוקמינן. כ' אין ב"ד טורחין לבקש אפוט' לאנשים גדולים שנתמלה זקנם לפי שלא ימצאו דבשלמא דיתמי איכא דשמע להו והוי אפוט' לדבר מצוה אבל לדקנני לא שמעי להו. ע"כ. וטעמא דלא טרחו ב"ד אבל אם טרחו ומצאו מי שרצה לשמוע להם להיות אפוט' אפי' על הגדולים הרי הוא עשוי ודין אפוט' יש לו. וכן דקדקתי מל' הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' נחלות שאין ב"ד חייבים להעמיד אפוט' לגדולים שהם בני דעת ע"כ משמע דחיובא ליכא אבל אם עשו מה שעשה עשוי. וכן דעת בעל מ"מ בפי' הנז' ע"כ

ולפ"ז בנ"ד אי נימא דכוונת הבית דין למנותו אפוטרופוס גם על חלק הבת הגדולה רשאים הם

אלא דאכתי נראה דלא עשו ולא כלום. שהרי באם היורש מוחה כ' הטור סי' הנז' וז"ל אם יש מי שרוצה להיות אפוט' וכו' אבל דבר זה אינו מצוי שלא ימצאו מי שיעשה זה וכו' לפיכך אין ב"ד מצווין על זה כי לא ימצאו. ומיהו היה אומר א"א הרא"ש ז"ל אפי' אם יתרצה א' להיות אפוט' כיון שאינו מצוי ואין לב"ד לבקש עליו אפי' כשימצא יכול היורש למחות שלא למנותו ע"כ. ומ"ש הטור אבל דבר זה וכו' הם כדברי רש"י והרמב"ם. גם הרב"י הביא דברי רש"י והרמב"ם על דברי הטור. גם הרא"ש בפרק המפקיד כתב אפוט' דדקנא לא מוקמינן לפי שלא ימצאו ב"ד מי שירצה להשתדל ע"כ. והן הן דברי רש"י והרמב"ם ואפ"ה היה אומר כשימצא יכול היורש למחות. אלמא ס"ל דהא דדייקינן דרשאין. דוקא כשאין היורש מוחה. אבל כשהיורש מוחה אינן רשאין. ולפ"ז אפשר לומר דגם רש"י והרמב"ם ומר"ן ז"ל ס"ל כהרא"ש

אלא דאינו מוכרח דאפשר דס"ל כדעת הרשב"א שהביא הה"מ והביאו הב"י דס"ל דגם דהיורש מוחה אם נמצא אפוט' מעמידין אותו יעו"ש וב"בח. גם משמעות לשון הרדב"ז הנז"ל מורה כן. מ"מ הרי מור"ם בסי' רפ"ה ס"ב הגיה על דברי מר"ן שהם דברי הרמב"ם מיהו אם היה כאן מי שרוצה להיות אפטרו' וכו' מיהו היורש יכול למחות שלא למנות אפוט' וי"א דאין היורש יכול למחות. ע"כ. וסברא הרא' שכ' בסתם היא סברת הרא"ש שהביא הטור. וסברא ב' שכתב בשם י"א היא סברת הרשב"א. ואחר דמור"ם דגרירנא בתריה במקום דלא גילה דעתו מר"ן סתמא לס' הרא"ש ומה גם דמדסתמה על מר"ן שהם דברי הרמב"ם נראה דסבר לה מר דהרמב"ם ומר"ן ז"ל סברי כהרא"ש ז"ל. הכי נקטינן

והגם שהבת הנשואה תרצה במינוי האפוט'. מ"מ הבעל יכול לעכב דאינו רוצה ליתן שכר האפוט' וניכ'ה האיש מפירותיו. וגדולה מזו מצינו להכנה"ג א"ה סי' פ"ה בהגה"ט אות ז' עמ"ש הטור ואם אינו מקבל עליו באחריות אז נקראים נ"מ. כ' וז"ל נ"ב אם הם מעות עומדים ביד אחד להסתחר והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יכול הוא עצמו לישא וליתן בהם ויאכל פירות. הר"מ גאלנטי ז"ל סי' ק"ג ע"כ

ואתה תחזה מכתב עדות יעידון יגידון כי הגון הוא הלא הוא כמוס בידו

כלל העולה דלגבי חלק הבת הנשואה אין כאן אפוט' מכמה טעמי. חדא דאין כאן אלא עד א'. ואף לפי עדותו יכילנא למימר דלא נתכוון על הגדולה. ואף דנימא דנתכוון גם עליה לא מהני. והגם דסמכו הב"ד נמי את ידיהם עליו אינו מועיל וכמש"ל. ולאפס הפנאי הלכנו בדרך קצרה כי עדיין צריך להרחיב הדברים בכל פרט ופרט מהפרטים הנז' ולדעתינו פשוט דגם רבני עירם הי"ו לא נתכוונו כ"א על הבת הקטנה. ותל"מ. זהו הנלע"ד בזה. וצויי"מ וימ"ן הכ"ד הח"פ פאס יע"א בחדש אב הרחמן יה"ל דהאי שתא להבין ולהורות ליצירה. וקיים. זעירא דרבנן

ע"ה ב"ה שלמה אבן דנאן הי"ו

ראינו מ"ש עלי'ו למעלה והגינו בכל פעולם. ודעתינו כדעתם. והסכמתינו כהסכמתם. ומעתה יחזיק הבעל הנז' בנכסי אשתו וישא ויתן בהם ואין מוחה בידו. ולראיה ח"פ בזמן הנז'

ע"ה מתתיה סירירו הי"ו

ע"ה יוסף סירירו הי"ו

סימן ט"ז ע"ע הנז'

הנה הבעל הנז' כבר הביא בידו פס"ד מקצת מחו"ר פאס יע"א על רזא דנא. והוא שהמציא לפניהם קב"ע שהוא ירא שמים ונושא ונותן באמונה. וע"פ העדות ההיא כו"ח בידו שינתנו המעות בידו והוא ישא ויתן בהם. וחילייהו מההיא דמהר"מ גאלנטי סי' ק"ג שהביא הכנה"ג באה"ע סי' פ"ה הגה"ט אות ז' שכתב וז"ל ועומדים ביד אחר להסתחר בהם והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יכול הוא עצמו לישא וליתן בהם. ויאכל פירות. עכ"ל. והנה תחילה האריכו למעניתם לתור ולחפש אם האב המצוה יכול למנות אפוט' על בתו הגדולה הנשואה או לא. והעולה מדבריהם שאינו יכול ואף אם הסכימו ב"ד על מינוי האפוט' דבריהם מהבל ימעטו. והיורש יכול למחות וכמ"ש מור"ם בסי' רפ"ה ס"ב בסברא קמייתא שהביא בסתם שהיורש יכול למחות שלא למנות אפוט' עי"ש. וכתבו שאף שהבת תרצה במינוי האפוט' מ"מ הבעל יכול לעכב שאינו רוצה שיתן שכר האפוט' ונכ'ה לו ינכ'ה מפירותיו. עכת"ד בקצר אמיץ

קושטא קאי כי יש להשיב חבילות תשובות על כל דבריהם החל וגמור. ובפרט מה שלמדו מדברי מור"ם שכתב שהיורש יכול למחות. וכתבו שאף הבעל יכול לעכב. יוד קרת קא חזינן הכא מי שם לבעל יורש עד שיהיה יכול למחות כיון שאין לו בקרן שנפל לאשתו בירושה אפי' נעי' יתו"מ זולת הפירות בנים אשר יולדו להם מהקרן הוא שלו והבת יורשת נחלה אף אם נניח שכדבריהם כן הוא שאף אחר מינוי האב והסכמת ב"ד יכולה היא למחות. אדרבא היא המעכבת שלא ינתנו ביד בעלה הנז' וחפצה ורצונה