אשר לשלמה קיד

והכלה ונתרצו שכ"א מהם שישאר בחיים ישלוט בכל הנכסים שימצאו כנ"ל ובתנאי שלא יוכל שו"א מהם להורישם לשום איש בעולם אע"פ שיהיה יורש גמור אבל מעו"מ כ"א מהם היינו החתן והכל"ה מניחים ליורשיהם רביע סק'ודו ובזה עוקרים הירושה מהם ורוצים בכוונה מוחלטת שמכל הנכסים שימצאו להם אחרי מות א' יקנו קרקעות ומפירותיהם שירויחו היינו כל הפירות שירויחו יחלקום בין ישיבות צפת ובין חברת קברים וקופה של צדקה וכו' ככל התנאים האלו נתרצו החתן והכל"ה כבגו"ר וכו' וכחומר כל שטרי וכו' וקנינא אנן סהדי מן החתן והכלה וכו'. וע"ז כ' הרב וז"ל גם יראה מטעמא אחרינא דתנאי הכתו' לזכות העניים והישיבות אין בו ממש כי לא הוזכר שום מתנה כי אלו נאמר והנכסים אשר ישארו אחרי מות א' מהם יקנו מהם קרקעות וכל פירותיהם יחלקו לישיבות וכו' הוי לשון מתנה אמנם הוסיפו והאריכו לגרוע באמור ורוצים בכוונה מוחלטת שהנכסים וכו' ומלת יקנו ויחלוקו מוסבות אל הריצוי דקודם שיתרצו במי שיעשה כן אמנם אינם מצוים שיעשה כן והמתרצה בדבר לא יקרא נותן או מצוה ול"מ להרמב"ן ודעמיה דס"ל גבי קידושין דהאומר ע"מ שירצא אבא היינו שלא ימחה ויהיה פי' בנד"ד מילת ריצוי שלא ימחו בעושה מתנה זו וכו' ובודאי דלא עדיף האי לישנא מהכותב אתננו שדה זו לפ' דלא קנה כדכ' הרמב"ם פ"ד מה' זכייה והטור סי' רמ"א אבל אמר אתננו אפי' אם קנו מידו לא קנה דק"ד הוא ולא מחייב לקיומיה וגרע ודאי דאם אמר אתננו מעכשיו קנה וכדכתב הטור בתר הכי ובנ"ד אפי' אמר מעכשיו איננו מועיל דגריעות לשון אתננו הוא כי יראה הבטחה שיתן לאחר זמן לא עתה ובאומרו מעכשיו הורה כי לא הוי הבטחה כ"א מתנה אחר שהוא מעכשיו אמנם בנ"ד דגריעות לשון ריצוי הוא כי המתרצה במתנה לאו נותן מיקרי אין למעכשיו שייכות לאשוויי לשון ריצוי לשון מתנה. ע"כ

והכנה"ג סי' רמ"ה הגה"ט אות ח' עמ"ש הטור ומיהו אם אמר לו אתננו מעכשיו כ' וז"ל נב' אמנם אם אמר אני רוצה שמכל הנכסים יקנו וכו' אין זה מתנה ואפי' מעכשיו לא קנה. ע"כ

ומינה לנדון דאנן קיימין ביה דאין כאן כ"א ריצוי ולא מתנה. ואולם שטר החוב שנתחייבו בו לידידינו הרב כמוהר"ר הו'ד יוסף עינינו הי"ו לעת שיחזרו בהם שריר וקיים הוא חזק כראי מוצק ואם נתפייסו ביניהם מה טוב ומה נעים. זה מה שנלע"ד בזה. וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה. ויאיר עינינו במאור תורתו הנפלאה. אכי"ר. נאם החו"פ פאס יע"א בח' מנחם מ"ש על מי מנו"חת ינהלנ"י וכו היא שנת תרנ"ט לפ"ק. וקיים. זעירא דרבנן

ע"ה ב"ה שלמה אבן דנאן הי"ו

סימן י"ד

ראובן אומן מתקן כלים של בעלי בתים ושמעון נתן לו כלי שלו לתקנו והלך ראובן האומן ולוה מלוי ונתן לו את כלי שמעון למשכון בעד הלואתו וכשנודע הדבר לשמעון בעל הכלי רצה להוציאו מלוי בחנם ולוי אינו רוצה ליתנו לו עד שיתן לו מה שהלוהו עליו דעליו קא סמיך ונדרשתי לחוות דעתי בזה

הנה בטו"ר סי' שנ"ו מבואר דבגנב מפורסם פלוגתא דרבוותא דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל סברי דלא עשו בו ת"ה ור"י ז"ל והרא"ש ז"ל ס"ל דגם בגנב מפורסם עשו ת"ה אלא אם ידע הלוקח ודאי שהוא גנוב אז צריך להחזירו בחנם. ומר"ן בש"ע פסק דלא עשו בו ת"ה ואנן בתריה דמר"ן גרירנא. וכ' המשה"ר מ"ע ג' אות ל"א וז"ל ראובן נתן בגד לחייט לתופרו ומסר לו חפצים הצריכים לתפירת אותו הבגד ומכללם אלקייא"ץ והוא משי שזהו המעמיד את הבגד ועמד החייט ומשכנו אצל שמעון והחייט לית ליה מגרמיה כלום לשלומי אי חשיב החייט כגנב מפורסם דהכל יודעים שאין דרכו למכור הקאייטא"ן או לא ובסס"י שנ"ח פסק מר"ן בש"ע דבאומן שמכר דבר מהדברים שאינו שלו אסור ליקח ממנו ע"ש שזה נראה דאהא מילתא חשיבא כגנב מפורסם וברס"י זה כתב שחזקתו שהוא גנוב ע"ש ועי' להתה"ד סי' ש"ט מה שהאריך ופסקו מור"ם סי' שנ"ו ס"ו ע"ש ומצאתי לה' מוהר"א ששון סי' ק"ט שנשאל מזה ובדף קצ"ז ע"ב כ' דאומן דמי לגנב מפורסם ע"ש ואחז"ר עוד נעשה מעשה בא' הקושר ומתקן ספרים ומשכן ומכר ועמדו בעלי הספרים ליטול את ספריהם חנם אין כסף דכ"ע ידעי דלאו בעל ספרים הוא אלא תופר ומתקן וכך עלתה להם וכעת מצאתי לה' בית דוד סי' קע"ו מהספר דאיתישיל קמיה כי האי ואייתי לדברי התה"ד וה' מהרא"ש והר"ש אלגאזי ז"ל תלי"ת שמו עכ"ל. מבואר מדבריו דאומן שמכר או משכן לו עשו בו ת"ה משום דדמי לגנב מפורסם

והנה קיצר הרב במקום שהיה לו להאריך שדברי הרב הם הפך ממה שפסק התה"ד סי' ש"ט דפסק מור"ם כוותיה וז"ל וכן אומן שנותנין לו כלים לתקן ומשכינם צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו ע"כ. ומהתימא איך ציין לדבריהם כאשר יראה הרואה בדבריו ולא בא לכלל ישוב כאלו כחדא נפקין וכחדא שריין. וגם המרדכי בריש פ' הגוזל בתרא כ' וז"ל אבל ודאי אם הכובסת משכנה הסדין לאותו יהודי עשו תק"ה במשכנתא וצריך להחזיר לבעלים כפי אשר קנהו ע"כ. באופן דדברי המשה"ר ז"ל הם דלא כהמרדכ"י והתה"ד ומור"ם ז"ל. ותגדל התימא שהרי מבואר בכמה מקומות בדבריו ובמע' קופ' אות ל"א דבאתרא דידהו אזלי כמור"ם ז"ל כשאינו חולק על מר"ן ז"ל. ואפשר לישב ולומר דמפסק מור"ם לא הוי תיובתיה. דנוכל לומר דמור"ם ז"ל אזיל לטעמיה דפסק בס"ב כר"י והרא"ש ז"ל דאף בגנב מפורסם עשו ת"ה ולזה ס"ל דבאומן שמשכין צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו. דאף דאמרינן דהאומן לא גרע מגנב מפורסם. מ"מ הרי אף בגנב מפורסם עשו ת"ה. ונראה דגם המרדכי הכי ס"ל שהרי בפ' הגוזל בתרא הביא ב' הסברות וסברא זו הביא באחרונה. וכבר השרישונו דס' המביאים באחרונה היא העיקר לדעתם ומההיא דהמרדכי משם ראב"ן ז"ל פסקה מור"ם בסוף הסי' סי' יו"ד אין להוכיח להפך דאליבא דמ"ד קאמר כמו שאנו צריכין לומר כן לס' מור"ם ז"ל. עי' סמ"ע ס"ק כ"ג. גם התה"ד מסתמא הכי ס"ל שהרי