אספת גאונים כא

עכ"ז מאחר שהרב נתן רשות להכריע בין הגדולים אמינא מצוה קא עבידנא והנה שני הדרכי' הם כאן שרבי' חולקי' על הרב גם מסתבר טעמיי' דרבינו החולקי' עמו והנה לפי דרך הרב ישתנו הרבה דינ' אשר פסקו הפוסקים לבעלי ש"ע בפשיטות ולדעת הרב יועיל תפיסה ואציע קצת מהם: הנה בגמרא ב"ב דקל"א איבעיא לרבא בברי היאך ושקיל וטרי למפשט הבעיא וכ' הפוסקים דהבעיא נפשטה דאפי' דברי אמר וכפ' רשב"ם אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורב האי כתבו דהבעיא לא נפשטא ולא עבדינן בה עובדא והנה לפי דרך הרב אם תפס המקבל זוכה מב' טעמים חדא דיאמר דס"ל כהרבה פוסקים דא"ל דנפשטה הבעיא ואפי' לפי דברי הרמב"ם והחולקים קים לי' כסברא זו מאחר דלא נאמר תיקו. ואפ' הכי פסוק הרמב"ם דאין דבריו קיימים משמע להדיא דאין הדברים קיימים כלל וכן משמע מדברי המ"מ וכן פ' בנ"י להדיא דלא מהני תפיסה כלל וא"כ הדברים ק"ו אפי' להרמב"ם דס"ל דאפי' בפניו מהני תפיסה וכאן נכסי בחזקת יורשים קיימי ואיך פ' הרב דיועיל תפיסה בספיקא דדינא ובאיבעי' דלא איפשטה וכאן שניהם יחד ולא יועיל תפיסה וכן גבי כליו של מוכר ברשות לוקח וכן להיפך כ' הרא"ש ובעיין דלא אפשטא ע"כ קנה בתרוויהו ולדעת הרב יאמר הלוקח ס"ל כסברא זו דקנה וכן בס' רמ"ג גבי זרק ארנקי בפתח זה הוא איבעי דלא אפשטא ופ' הרא"ש וש"ע דלא נפקה מחזקת מרא קמא מוציאין מיד התופס ולדעת הרב יאמר התופס ס"ל כסברא זו דאין חלוק בין מתגלגל לזורק למה לי להאריך הנה הרב מהרמ"א העתיק דעת הרא"ש ור"י דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה ואם איתא כדעת מהרש"ל אין נפקותא הא אנן בכל פלוגתא דרבוותא קי"ל דאין מוציאין מיד התופס ואם חזר הראשון ותפס גם לדעת הרמב"ם מהני וכמ"ש ס' קל"ח: ואשיב ידי על דברי הרב מ"ש בראש לחלוק בין תיקו שאסו' לפשוט הבעיא דשם דברי התו' עיקר ובין היכא דלא נפשוט הבעיא הנה אנו רואין להיפך שהרמב"ם והב"י שנמשך אחרי דברי הרמב"ם דפסקו מהני תפיסה ובדין מתגלגל דלא נפשטה האבעי' כן בדין כליו של לוקח. וכן בדין ברי שצוה בכולם לא נפשטה הבעיא ובכולם פסק דלא יכול לתפוס ומוציאין מיד התופס להזוכה גם מ"ש אף מי שאין בידו להכריע ואפי' טעם וסברא אינו יכול להציע מ"מ מאחר שאם הי' ת"ח מופלג והי' יכול להכריע מ"מ מצי לומר קים לי כהך דיעה לתפוס מספק כמה לא מעליא הא שמעתא מי איכא מידי דאנן לא ידעינן והתופס יאמר ק"ל כהך ומה שפי' בדברי הרא"ש דכל כמה דלא דמי לס' בכור לא מהני תפיסה הנה הרא"ש וכל מפרשי דבריו נקטו בלשונם טענת ברי ומי הוא הנביא שיפרש דטענת קים לי הוי ברי למי הכריח לחלק על ת"ה בחנם וכבר כתב עליו באו"ה שלו שהוא הגדול שבאחרונים וכן מהרי"ן לב כמ"ש לעיל גם כל הפוסקים כללי דכל שתחלת' דינו המע"ה אין כאן תפיסה וכ"כ הריב"ש ס' ק"ס בש' הרמב"ן דאין תפיסה מועלת רק כשהספק מחמת הכחשה אבל בספק מחמת הדין כגון תיקו בש"ס כיון שדינו קולא לנתבע כו' וידוע בכל פלוגתא דינו קולא לנתבע: עוד כ' הרב תדע דהא מסיק במרדכי בשם ר"ש בר' ברוך וכו' והנה מאוד אני תמה על הרב הזה אם דעת רשב"ב הי' בכל התלמוד בפלוגתא דרבוותא תועיל תפיסה מאי בעי הכא ולמה ישתנה הדין כאן א"ו דווקא פסק כן וכמ"ש מהרי"ק ז"ל די"ל בלא"ה כרש"י רק דלא רצה להכריע נגד ר"ת רק בתפס ואף שמהרי"ק פ' דכן אפשר נראה בעיני שהוא פשוט ובד"מ ראיתי שהשמיט תיבת אפשר והנה הרב רצה להכריח מדברי המרדכי שמחלק בין תיקו לפלוגתא דרבוותא ואדרבה מדברי המר' מוכח להפך דהא גם תרי ותרי ה"ק המר' למה לא תועיל תפיסה והא קי"ל תקפו כהן מוציאין מידו ותירץ לפי שהוא טוען ברי שחייב לי משמע להדיא דווקא ברי הא אם מצא שט' בין שטרותיו לא מהני ולדברי מהרש"ל הי' יכול לחלוק דתרי ותרי הוי כעין פלוג' דרבוותא ויכול לומר קי' לי כתרי ואדרבה תרי ותרי עדיף כמבו' בנ"י פ"ק דמציע' וכדברי הרשב"א במקום זה כמו שהעתק גם לשאר מקומות מנדונית חתנים המדקדק יראה דדווקא בטענת ברי כמו שמסיים בדבריו וא"כ דבר פשוט שיש לקק בלוניא כמה טענות ואמתלאות לטעון טענת ברי רק שמביא דברי רשב"ב לרא' דאפי' בטענה רעוע דקים לי כרש"י יועיל לפרקים תפיסה מכ"ש בטענת ברי ועיקר דבריו סמך על הת' דלהתו' דמהני תפיסה בברי אחר שנולד הספק: גם מ"ש הרב דיפתח בדורו וכו' הנה הריב"ש וכמה גדולים כ' על הראשונים דאם הי' כנביאים אנו כאנשים ולא רצו להכריע והוא חולק על כל הגדולים ורוצה להכריע וכמה פעמים כתב הרמב"ן להרשב"א אף שאין דעתו מסכמת לדברי הראשונים מ"מ אנו כופפים ראשינו לדבריהם וא"כ מי הוא בדור הזה שיכריע מאי דלא הופשט לראשונים ומכ"ש לבעלי התלמוד ויפה כ' מהרי"ק שיש לחלק בין פלוגתא דקדמאי דודאי אין בדור הזה שיכרי' בניה' ובין פלוגת' דבתראי דאפשר שז' יש בידינו להכריע ואפי' לחלק עליה' הרשו' בידינו ומעש' בכל יום: נחזור לענין ולתמוה על מה שכ' המרש"ל לומר שכל הספיקו' שגמ' יכול לתפוס מאחר שאפשר להכריע ומכ"ש מחלוקת הגאונים והפוסקים ואני כבר הראיתי לדעת שכל מה שנסתפקו להגאונים מוציאין מיד התופס אפי' תפס בהתר אבל לפרקי' היכא דנסתפק הדבר ביד הדיין ודעתו נוטה לצד ה' אפשר לומר דאי תפס לא מפקינן מני' וגם זה אפשר לומר דווקא דתפס בהיתר וכן מ"ש מהרמ"א