אספת גאונים יט

סליק מע' לעילא שטוען ברי שגרסת רשב"א הוא ט"ס והעיקר הוא גי' רשב"ם ועוד שמוכח שגי' רשב"ם ט"ס דהנה לפי מה שפי' מעלתך דהא דלגירסת הרשב"ם א"ש. משום דהרשב"ם פי' שאכלה שני חזקה בחיי אבוהון ע"כ היה נאמן והנה לא פי' בדבריך הא גם הכי ר"י הי' טוען שהחזיק בחיי אבוהון היינו ג' שנים כסתם חזקה שבכל הש"ס ולא כמ"ש הב"י דמיירי דטען שיש לו עידי קנין וא"כ מה בין ר"י לרבה ב"ש ואף אם נאמר הפי' כמ"ש הב"י שר"י הי' רוצה להביא עידי קנין לא עידי חזקה מ"מ מה בכך למה קבלו עידי רבה ב"ש יותר מעידי ר"י ובוודאי צריך לדחוק דחק גדול שרבה ב"ש היה יודע לעולם ואפשר שגם הב"ד עצמם הי' יודעים שרבה ב"ש אסף הפירות ג' שנים הדין חזקה ולא זזה ידם שא"צ לקבלת עדות כמבואר סי' ק"י במוסר דבריו לב"ד א"צ קבלת עדות דאם הב"ד לא היו יודעים אף שהי' ידוע לרוב העולם מ"מ צריך קבלת עדות דתרי כמאה וא"כ זה הי' דוחק גדול לאוקמי רבה ב"ש בהכי שהב"ד היו יודעים ואיך יקצר בעל הגה"א בדברים קצרים ואנחנו לא ידענו מפי' רשב"ם ואף אם הי' פי' רשב"ם מועתק לפנינו הי' צריך נגר ובר נגר לפרש דבריו והחילוק בין ר"י לרבה ב"ש ששניהם הי' להם עדים ואיך לא ביאר ויותר קשה דאדרבה מפי' רשב"ם משמע שרבה ב"ש הגיד לאביי שהיה הדין שאכלה שני חזקה דאל"כ לא היה לרשב"ם לומר אכלתי שני חזקה אלא אכלה שני חזקה וא"כ משמע מדברי רשב"ם שלא הי' ידוע לב"ד אם לא שנאמר שהי' ב"ד אחר בעיר שהי' ידוע להם וכ"ז דוחק גדול ואפשר שאף אי הי' הב"ד עצמם יודעים אין עד נעשה דיין ודווקא גבי צוואה במוסר דבריו לב"ד ביום בשעה שראוי לדין אך לא גבי מלתא אחריתא ומאוד אני תמה מה ביאר רשב"ם יותר מפשט הגמרא אטו בלא רשב"א לא ידענא שאכלה ג' שנים בחיי האב דאל"כ איך הי' יכול לטעון לקוחה היא ע"כ מאוד אני תמה על מעלתך שרצית לפרש דברי הג"א ולחלק בחלוקים ע"פ אשר אינם לא כדברי הג"ה ולא כדברי רשב"ם רק חילוק חצוני בין עובדא דר"י ועובדא דרבה ב"ש לא היית צריך להגי' רשב"ם רק להניח גירסת רשב"א ולפרש ג"כ החילוק בין עובדא דר"י ורבה ב"ש מאחר דהצד השוה שביניהם לא זה ולא זה יש בהם רמז תי' וחילוק וכבר ידע מעל' כי אפי' אמורא צריך לפרש דבריו כמבואר ברש"י בגיטין וברשב"ם ערבי פסחים ובחולין ובעירובין ובכל הש"ס מכ"ש פוסק שצריך לפרש כוונתו וכ"ז הייתי סובל אילו הי' חילוק טוב אך לדעתי אין כאן חילוק והתי' דוחק גדול. ועוד לדברי מעל' מה הוכיחו תו' מדלא משני התם הי' מוחזק הכא לא הי' מוחזק שמ"מ גם כאן הי' מוחזק אכתי תיקשי החילוק שאנו צריכין לחלק בין עובדא דרבה ב"ש לעובדא דר"י דהתם לא הי' צריך קבלת עדות דא"כ הכא נמי הכא דאף דהי' לקטן חזקת אבוהי' כההוא דתקף אפ"ה מוציאין דמיירי דתקף לפנינו וכ"ע יודעים שהי' בחזקת האחר כמה שנים והי' תקף בחזקה ודאי והוציאו אז מוציאין מידו כיון שהכל יודעים שדר בו כמה שנים אלא ודאי במחילת מעל' אין לדבריך עיקר ושורש והיותר תימה ראה כמה כתך גדול הנה במעט עיון שרמזו לך לפי' רשב"ם אתי שפיר מיד הבנת וחלקת חילק בין ר"י לרבה ב"ש ורבי' שבכה"ג הרא"ש אף שראה דברי הרשב"ם כמותך עכ"ז הקשה קושיא זו בפ' חזקת הבתים ומוכרח לתרץ באריכות ולעשות סמיכת לדבריו מסברת הלב שכ' דאל"כ לא שבקת חיי הרי בהדיא שלא הבין דברי רשב"ם כמותך גם ידוע שרוב דברי הרא"ש בנוים על דברי התו' וכאן כ' הרא"ש להדיא דאם האחד מוחזק אין כח ביד הקטן להוציא הפך דברי הרשב"א בעל התו' ור"י בעל התירוץ המוזכר בהגה' מרדכי ולא הזכיר דעת' כלל וכן פסקו הטור בפשיטות סי' קמ"ט סעי' נ"ה ולא הזכיר דעת התו' גם הב"י שם כ' זה פשוט ולא זכר כלל דברו הטוב אשר דיבר בסי' כ"ח שהתו' חלוקים ע"ז גם הי' צריך לדחוק ולפרש שטרק גלא לאו דווקא ומעשה שהי' כך הי' וגם לדברי התו' הי' לר' אבין לומר אף אם לא הי' התינוק עושה אנו ב"ד אבוהון של יתומים מחוייבין לפקח בעסקיהן וכן בזה"ז לדברי התו' הי' הב"ד מחוייבי' מיד כשימות איש ויניח בנים קטנים ליקח כל הקרקעות שמכר אביהם אף אם היתומים שותקים ואפשר אף במטלטלין כל דאיתא עדים וראה אף שיש לו עדי קנין הי' מוציאין עד שיגדלו חלילה להעלות כזה על הדעת. והנה אין מהצורך להשיבך על פרטי' שכ' מעל' שרצה להוכיח דלמה כ' הגה"א דלרשב"א אתי שפיר ולא להריב"א הנה תלית הענין בחגורתך ומביא ראי' מדברי עצמו וכבר כתבתי במה שיש בו די דגירסת הרשב"ם אין לה מקום. ומ"ש מעל' דלפי דקדק לשון ר"ת שכ' לא הי' וכו' משמע שדעתו כדעת הרשב"ם כבר כתבתי שהם מחולקים דלרשב"ם ר"י הי' מוחזק והקטן תוקפו ולר"ת מפרש שהקטן לא תפס כלל והוא לא היה מוחזק לגמרי ואף שסיים גבי רבה ב"ש הי' מוחזק ולפי דבריו הל"ל עדיין מוחזק אין זה דקדוק דידוע ומובן הוא שרבה ב"ש הי' מתחילה מוחזק ועד סוף דהא הקטנים לא תבעו אותו שרק בני המדינה לעזו ממנו: ומה שרצית להוכיח מדברי התו' עצמם דלמה להם להוכיח מדלא מפליג ולא הוכיחו מגוף דההוא דתקף דמשמע אלו הי' קמן חזקת אבוה דיפה עשה שהוציא אותו א"ו דעת התו' להוכיח, אפי' הי' דר ר"י באותו שעה בבית אפ"ה מוציאין מידו וזה מוכח מדלא מפליג וכו'. מאוד אני תמה על מעל' אשר הגיד לי כי לבך כו' איך טעית ברואה דבשלמא אם ההוא דתקף הי' מעשה שהקטן רוצה ותוקף בדעת ב"ד ודאי הי' התו' מוכיחין שפיר למה לא מפליג שאני התם דבעל השדה עדיין,