אספת גאונים יח

ואית לן להוכיח מדברי הרב ב"י והב"ח כדפרשו דברי התו' שלא כדעת ריב"א נכונים המה ולא כמ"ש מהרו"ך דברי התו' בזה דהרי הרשב"א שהביא כהגהת אשר"י שם פי' הם דברי התו' וכ' דאפי' הי' ר"י בתוך הבית וכו' ואח"ז הביא דברי ר"ת דר"י לא הי' מוחזק וכתבו שלא כדעת רשב"א ומסיים ומיהו לפ' רשב"א אתי שפיר ואי הוה כוונת הרשב"א ותו' לומר דאפי' הי' ר"י בתוך הבית היינו מתחלה היה בתוך הבית ועכשיו כשבא לב"ד לא הי' בבית וע"כ לא הי' מקבלין עדותו אבל אי הי' ר"י בשעה שבא לב"ד בתוך הבית והקטן בא לב"ד להוציאו לא הי' מוציאין מידו כדעת הריב"א א"כ למה כ' הגהת אשר"י דלפ' רשב"א אתי שפיר הלא גם לפ' ריב"א א"ש הא דרבה ב"ש הי' מהימן לטעון לקוח משום שהי' מוחזק באותו שעה אבל ר"י לא הי' מוחזק כאשר באמת כך הביא מוכ"ת דברי הגהת אשר"י לפי גירסא המוטעת שנזדמנה לכ"ת: ועוד אי הוה דעת התו' ודעת הרשב"א לחלק בין כשהוא עכשיו מוחזק כשבא לב"ד ובין כשאינו עכשיו מוחזק א"כ לפי דקדוק לשונו של ר"ת שכ' בתחילה לא הי' מוחזק אז בבית ולבסוף דקדוק מכ"ת שרבה ב"ש הי' מוחזק בקרקע באותו שעה משמע ג"כ לחלק בין כשהוא עכשיו מוחזק כשבא לפני ב"ד ובין כשאינו עכשיו כמו שבארתי למעלה א"כ אין חילוק כלל בין דעת רשב"א לדעת ר"ת ולא כן משמע דעת הגהת אשר"י אלא ודאי דעת הרשב"א ודעת התו' הוא לומר דאפי' ר"י מוחזק כשבא לפני ב"ד מ"מ לא הי' מקבלין עדותו וכן משמע מלשון הרשב"א שכ' דאפי' הי' ר"י בתוך הבית ולכך דקדק בתוך הבית ולא כ' מוחזק בבית דומיא דההוא תינוק שבעל השדה עומד בשדה ע"כ והתם הי' מוחזק באותו שעה כשבא לב"ד אע"ג דתקף בעבדיו מ"מ גבי שדה דלא שייך בה לומר שעתה יושב בה דלחרישה וזריעה עומדת מיקרו עכשיו מוחזק הכא נמי ר"י אע"ג דהי' מוחזק עתה מ"מ לא הי' מקבלין עדותו וא"כ חילוק גדול יש בין רשב"א לר"ת ע"כ כ' לפי דברי ר"ת תנן ההוא ד"פ חזקת הבתים גבי רבה ב"ש וכו' אבל לפי' רשב"א לא יתכן דלדבריו אפ' הי' ר' ירמי' מוחזק באותו שדה לא הי' מהני א"כ קשיא דרבה ב"ש ולכך מסיים מיהו לפרש רשב"א אתי שפיר דרשב"א ותו' מפרשים כרשב"ם דרבה ב"ש אכל שני חזקה בחיי אבוהון לכך הוא מהימן: עוד יש להוכיח מדברי התו' עצמם כמו שפי' הב"י והב"ח דאלו לא הי' כוונתו אלא להוכיח דאף אם הי' דר בו מתחילה כיון שעכשיו בא לב"ד ואינו דר בו מוציאין מידו אבל באמת אם כשבא לב"ד הי' ר' ירמי' דר בו עדיין והקטן בא לב"ד להוציא מידו אין מוציאין כדעת ריב"א א"כ למה הוכיחו תו' זה מדלא מפליג התם בעל השדה מוחזק בשדה הכא ר' ירמיה לא הי' מוחזק דהא יש לדחות ולומר המ"ל כדאית' הרבה פעמים בש"ס ולא הוכיחו מפשטא דתלמודא מדמתרץ התם גבי תקף בעבדיו לא הי' חזקת אבוה משמע אי הוה לי' חזקת אבוה לא הי' מוציאין מידו אע"ג שהמחזיק הי' מחזיק מתחילה כדמשמע מלשון שאמר ותקף בעבדיו וירד לתוך שדה של חבירו דמשמע שהוציא חבירו אפ"ה לא הי' מוציאין מן הקטן כיון שעכשיו הקטן מחזיק בשדה ולא האחר ולמה להתו' להוכיח את זה מדלא מפליג בשנוי' אחרינא א"ו דעת התו' להוכיח דלא תלי' מידי במוחזק ואף אי הי' ר' ירמי' דר בו באותו שעה אפ"ה הי' מוציאין מידו וזה אינו מוכח מפשטא דתלמודא ותקף בעבדיו והוכיחו מדלא מפליג וכו' ע"כ דקדקו בלשונם וכתבו דלא תלי' בהכי מידי כלומר. וכן נראה להוכיח מלשון התרצן לפי גרסא שלפנינו מי דמי כו' אבל היכא דאית לי' חזקה דאבוה לא, דגרסי אבל היכא דאית לי' וכו' ולא אבל הכא דאית דאי הוה אמר אבל הכא ה"א דדוקא כי הכא דר' ירמי' לא הוה מוחזק באותו שעה ע"כ לא הי' מקבלין עדותו אבל אי הוה דר באותו שעה מקבלין עדותו להכי קאמר אבל היכא ר"ל לאו דוקא בעובדא דר"י אלא כל היכי דאי' לי' חזקת אבוה מוציאין מיד המוחזק בין שהי' דר בו בתחילה ובין כשהוא דר בו עכשיו כשבא לב"ד דלא תלי' מידי במוחזק אלא בחזקת אבוה ומעשה דר"י כך הי' וכן משמע קצת מלשון הב"י שהביא הגירסא ה"מ היכא דלית לי' חזקה כו' אבל היכ' דא"ל מוציאין מיד המוחזק אע"ג די"ל דהוא דברי עצמו ושונה לשון התלמוד מ"מ אית לן למימ' דכך היתה הגרסא לפניו אמנם באשר"י גורס התם לית לי' הכא א"ל וכו' ואפשר לומר דריב"א ור"ת גרסו התם והכא ולכך פי' דווקא בעובדא דר"י שלא דר בו עכשיו והתו' ורשב"א גרסו היכא דא"ל ולכך פי' דלאו דווקא בעובדא דר"י אלא אפי' מוחזק עכשיו אין מקבלין עדותו וכן משמע קצת בפסקי תו' שדעת התו' כמו שפי' הב"י והב"ח ודלא כמהרו"ך וכמעכ"ת עתירת חד מן חבריא. מנחם מענדיל בהר"ר אברהם זל"הה: ומה שכ' מכ"ת על הב"ח דא"כ לא שבקת חיי לכל ברי' דכל מי שילקח וימות המוכר ויניח בנים קטנים יוציאו מידו השדה לק"מ דרובא דאנשים יש להם שטר מקוים על מה שקנו ואין מוציאין מידו כמבואר סי' ק"י סעי' י"א בשם תשובת הרא"ש: סי' כ"ד תשובה מורה על נכונה. דין אמת לאמיתו עונה. וכמה עונה. יום ולילה שונה. מלאך ה' סביב חונה. ה"ה האלוף בחכמה לקבל אלפא חמר שתי יין ישן המשומר בענווים שדעת זקנים ממנו נוחה כמה' מענדיל נ"י יצ"ו זאת הברכה לרגליך ולרגל השואבים יצ"ו: ראשון לציון אמרי מעלתך עם הספר שגרסא מוטעת נזדמנה לפניו בהגה"ת אשר"י וצ"ל לפי גרסת רשב"ם אתי שפיר לא ידעתי אי