אספת גאונים יז

מקצתו לא יהי' קנוי לי להיות מוחזק במה שנשאר בידי ושלו' תניינא: סי' כ"ב תשובה דרך כלל. תמה אני איך מעל' לא יישב הראיות שהבאתי מתו' והחילוק שחולק מעל' בין ספק פירעון או הלואה כן הוא אלא הי' מכ"ת מביא ראי' לדבריו וכ"ז דאין לנו ראי' למה נחזיק את המלוה במשכון של א' חנם ונאמר דמסתמא כן הי' כבר כתבתי שלא בדעתו תלי' דג"כ יש סברא להיפך מסתמא דעת הלוה הי' שלא לשלם לו כ"ז שאינו מחזיר לו בשלימות ודי בזה: סימן כ"ג שואב מי ששון. כנהר פרת ופישון. קנקן חדש מלא ישן. עולה מן המדבר כתמרות עשן. על פתחי כל מגדים חדש עם ישן. מאיר כאבני חושן. משוח בשמן שמן ודשן נ"י פ"ה ע"ה כמגדל השן. כבוד מהורר משה, יצ'. לאיש אשר לו ככה. מהשם ישא ברכה השקט מנוחה: זכיתי לראות פיתוחי חותם דמר נ"י אשר כתב לאחי היניק וחכים בדין אין מקבלין עדות בפני קטן ואמרתי להשיב מפני הכבוד. בטור סי' כ"ח כ' וקטן אפי' בפניו כשלא בפניו דמי וכו' נלמוד מעובדא דבי חמו' דר' ירמי' פ' הגוזל בתרא ריש הפ' והנה ב"י וב"ח פרשו דברי התו' בזה שלא כדעת ריב"א כמבואר שם ומכ"ת תמה עליהם על זה והשווה דעת התו' לדעת ריב"א כאשר באמת משמע כך מדברי התו' לכל מעיין וכן פי' הרב מהרי"ך בסמ"ע סק"י סעיף י"ג. אמנם קצת יש לתמוה על מהרי"ך שכ' שם וז"ל והוכיחו שם התו' דהא דמניחים אותו ביד הקטון כו' היינו דווקא בדאיכא תרתי וכו' ע"ש דמשמע מדבריו דהתו' הוכיחו זה מכח קו' או ראי' ואין זה במשמע כלל דאע"ג דכך נראה לפרש דברי התו' כמש"כ מכ"ת מ"מ אין הוכחה לזה כלל ומי יתן ואכוין דעתו והנה מ"מ בזה דבריו נכוחים דיש לפרש דעת התו' כדעת הרב"י ע"כ אמרתי ליישב דעת הב"י והב"ח כמו שיבואר למטה בטוב טעם ודעת. מ"ש מכ"ת שנראה שגם הרב ב"י שמפורש כוונת התו' כדעת ריב"א מדכתב אמנם פ' ריב"א ולא כתב אבל פי' ריב"א תמה אני איך סמך על דקדוק קל כזה דמרגלא בפומ' דהרב ב"י לומר כך ובהדיא משמע מדברי הב"י שפ' דברי התו' שלא כדעת ריב"א מדכתוב בסוף דבריו ולדעת התו' הא דמשמע וכו' וכמו שאפרש אח"כ כוונת הב"י שהם דברי הגהת אשר"י פי' הגוזל בתרא ודלא כמ"ש מר שלשונו מגומגם בזה. גם נדחק כת"ר לפרש דברי ר"ת ולהשיג בזה על הב"י וסוף דברי כ"ת וע"כ סיים בהגהת אשר"י ומיהו לפי' רשב"א אתי שפיר כלו' שגם מפי' רשב"א שהביא לפני זה ג"כ אתי שפיר דהא גם הרשב"א מודה אלו לא הוציא הקטן את ר' ירמי' לא היו הב"ד מוציאין אותו וא"כ אין ק' מרבה בר שרשום עכ"ל דמר. אגב חורפי' לא עיין שפיר בהג"א דכן כתוב ומיהו לפי רשב"ם אתי שפיר והיינו רשב"ם בפ' התלמוד ולא פ' רשב"א שהביא לפני זה כלומר שר"ת מפרש ור' ירמי' לא הי' מוחזק אז בביתו וכו'. פ' בשעה שהי' ר"י בא לפני הב"ד לא הי' ר"י בבית שהקטן סגר הדלת בפניו וכן דקדוק בלשונו וכתב לא היה מוחזק אז פי' בשעה שבא לפני ב"ד ע"כ לא היה מקבלים עדותם אבל אם הי' ר"י אז בשעה שבא לפני ב"ד דר בבית לא כל כמינ' לאפוקי והוא ממש כדעת ריב"א ובהכי יתכן ההיא דרבה בר שרשום דמשמע דאי הוה טען לקוח הוא בידי הי' מקבלין עדותו מפני שרבה ב"ש הי' דר באותו שעה בבית ע"כ דקדק וכ' ה"ז מוחזק בקרקע באותו שעה דהעיקר הוא אם הוא עכשיו בשעה שבא לפני ב"ד מוחזק בבית כדעת ריב"א ואין חלוק בין ר"ת לריב"א אלא בהבאת עדים וכמ"ש הב"י וב"ח משמע מכ"ז לחלק בין עובדא דר"י לרבה ב"ש דהתם הי' רבה ב"ש דר באותו שעה אבל ר' ירמי' לא הי' דר בו באותו שעה לכך לא הי' מקבלין עדותו. וע"ז סיים הגהת אשר"י וכו' ומיהו לפי רשב"ם בפירש התלמוד דפ' על רבה ב"ש דהא אכילתו שני חזקה בחיי אביהן וכו' אתי שפיר בלאו האי חילוק דלעיל ואפ"ה לא קשה מידי מרבה ב"ש דאפשר לומר דאף אי הי' ר' ירמי' דר באותו שעה בבית אפ"ה היו מוציאין מידו כיון דאית לי' לקטן חזק' אבוה כדעת התו' לפי' פ' הב"י והב"ח דהא דהיה רבא ב"ש מהימן אי הוה טען לקוח בידי אע"ג דהוה קטנים בני ג' שנים דאכיל שני חזקה בחיי אבוהן ולא משום שהיו' מוחזק באותו שעה כדעת ר"ת וזהו כוונת הגהת אשר"י במ"ש ולפ' רשב"ם אתי שפיר ולא כמ"ש מכ"ת דלפ' הרשב"א אתי שפיר: והיניק וחכי' אחי מכ"ת הליץ בעדו לומר שמא כך מצא בספרו שגילה לי שמוכ"ת רוב לימודו הוא מתוך ששה סדרים דפוס באזליא ולא נחתי ולא שקטי עד שהבאתי אל תוך חדרי ומצאתי הגירסא כך שם והנאני מ"מ האמת יורה דרכו כאשר כתבתי פ' הגהת אשר"י וכדברי הם ממש פ' הרב ב"ח ולדעת התו' הא דמשמע פ' חזקת כו' ומסיים וכן פ' רשב"ם כלומר דהרי לר"ת ולריב"א שהביא לפני זה אתי שפיר הא דאיתא פ' חזקת דרבא הי' מהימן אי טען לקוח אע"ג דקטנים הי' משום שרבא ב"ש הי' מוחזק באותו שעה כשבא לפני ב"ד ור"י לא הי' מוחזק באותו שעה כשבא לפני ב"ד אמנ' לדעת התו' דפ' אף אי הוה ר"י מוחזק באותו שעה בבי' מ"מ הי' מוציאין מידו כיון דהוה לקטן חזקת אבוה א"כ קשה למה הי' רבה ב"ש מהימן גבי קטנים ע"כ פ' לדעת התו' צריך לומר דרבה ב"ש אכל שני חזקה בחיי אבוהון וע"ז כ' וכן פירש רשב"ם על עובדה דרבה ב"ש ודברי הב"י הם ממש דברי הגהת אשר"י במה שמסיים ולפ' רשב"ם א"ש א"כ לשונו של הב"י מיושב ולא מגומגם כמ"ש מכ"ת ולא דק: