אספת גאונים יד

המרדכי אע"ג דמהרי"ק לא החליט הדין רק כ' אפשר דס"ל וכו' מ"מ נראה שדעתי' כך הוא. ועוד דהא כתב הרשב"א בתשובה הביאה מהרמ"א בהג"ה סעיף י"ד דאם המלוה אינו יודע כמה נפרע צריך להחזיר המשכון דהוה כאלו הוא תובע אע"ג דהתם איירי שהלוה טוען ברי מ"מ נראה דה"ה אם הלוה טוען שמא ג"כ דינא הכי לפי הטעם שכ' דהמלוה הוא המוציא ודמי לא' שתבע לחבירו והשיב ידעתי שחייב הייתי אך איני יודע אם פרעתי והשיב התובע גם אני א"י אם פרעת דנראה דפטור הלוה דאל"ה הו"ל למנקט רבותא דא"י אם פרעתיך חייב אפי' בתובע אומר שמא ומסופק בפרעון. ועוד נראה להוכיח דפטור הלוה בשניהם מסופקים בפרעון דאל"כ לא מקשה גמ' מידי בב"ק דף קי"א ה"ד אילמא דלא קתבע לי' ומוקי לה בבא לצא' ידי שמים ולא מוקי בפשיטות דכמו שהלוה מסופק גם המלוה מסופק ולהכי ברישא חייב ובסיפא פטור אלא ודאי כששניהם מסופקים פטור בדיני אדם אע"ג דגבי שטר בסי' פ"ב פסק הטור דאם שניהם מסופקים בפרעון גובה שטרו שפיר יש לחלק בין שטר למשכון ואין להאריך באשר ידעתי שיש לדחות ולחלק בין ספיקא דדינא לספיקא דפוסקים ואפי' מהרי"ק יודה כאן דתפס בהיתר קודם שנולד הספק ולא כתבתי כ"ז רק לרווחא דמילתא כי האמת יורה דרכו דמהרמ"א לא פסק רק מה שהלוה א"צ לשלם מביתו ולא שיתפוס במשכון וכן נראה מדברי המרדכי שכ' ומשכנו שלא בשעת הלואה נמי לא הוי ש"ש אלא בכדי מעותיו מדכ' נמי ש"מ שדין א' יש להם וכן סיים בסוף דבריו ובמשכון שלא בשעת הלואה יהיב טעמא דיכול לקדש בו האשה וא"כ אף אי נאבד חצי משכון הוי ש"ש על כל מה שנאבד ועוד נראה לדחות סברא זו דלא נימא על משכון א' הלוה ה"ז על השני הלוה ה' זוז מאחר דקי"ל דאם הלוה רוצה לפדות חצי המשכון וליתן לו חצי המעות אינו יכול ולא עוד אלא אפי' פי' אוכל משני המשכנו' וכמ"ש הרמב"ן א"כ למה ילקה מדה"ד דיאחז המלוה החבל בב' ראשין אם נאבד המשכון אחד יאמר לא הלויתי על משכון זה רק לפי ערך ולא אפסיד מחובי כל שווי המשכון ואם ירצה הלוה לפדות וליתן לו כפי ערך יאמר על כל משכון בפ"ע הלויתי כל המעות ע"כ נראה ברור ופשוט להלכה ולמעשה דאף לר"י מה שנאבד צריך לקבל בפרעון וצריך להחזיר הנשאר ללוה ובאשר שמעתי דייני ק"ק בריסק לא פסקו כן רק פסקו לפי ערך שיווי המשכון הנאבד גם שיווי הנשאר כך ינכה ד"מ כגון אם הלוה ד' זהובי' על ב' משכנות א' שוה שלשים זהובי' וא' שוה עשרה זהובי' ונאבד המשכון ששוה עשרה זהובי' אינו מנכה לו מן המשכון רק א' זהב כי היתה ההלואה על ערך זה על עשרה זהובי' במשכון הלוה א' זהב ואני הנלע"ד מטעמי' הנ"ל כתבתי והאמת יורה דרכו נאום משה: סימן כ"א השגה ממורה אחד ז"ל מקום מנוחתו בק"ק טיקטין יע"א: הנה באתי במגילת ספר כתוב לכ"ת להתווכח עמו ולהשיב על כל דבר על אופני' ומכ"ת יעיין בעיון מ"ש מכ"ת כי נסתפק במשכון שוה יותר על החוב ונאבד קצת מן המשכון ומקצת נשאר ביד המלוה וספיקא דמכ"ת ב"ג חלוקים אם כוונתו של ר"י דסבר המלוה על המשכון ש"ח אפ"ה נגד דמי הרוב הוי כאלו א' בפי' שמקבלו בפרעון ז"ל ר"י ז"ל ונסתפק מכ"ת אם הכוונה כל המשכון מקבל ואם נאבד מקצתן נאבד מקצת החוב או אפשר דנאבד כל החוב כי כנגד דמי החוב הוי ש"ש על כל המשכון וזהו שנאבד ינכה לו מחובו שאף שלא שעבוד עצמו לשלם מביתו לעומת זה קבל עליו שמירתו של כל המשכון כש"ש להפסיד לו מחובו או שמא דדעת ר"י ורא"ש שלזה שיעבד עצמו שאם יאבד כל המשכון לא יתבע חובו והו' כש"ש אך אם יאבד מקצתן הנשאר יחזיק נגד חובו וזו תורף ספיקות מכ"ת: והנני אומר כיון דר"י אית לי' דשמואל דאמר אבד קתא אבד אלפא זוזי וכגירסת ר"ת ור"א דאפכי שנוי דגמר' פרק שבועות הדייני' מה דמתרץ שם מתניתין בדפי' ושמואל בדלא פירש והם גרס שינוי דגמרא דשמואל בדפי' ומתניתין בדלא פי' כמ"ש התו' שם וכמ"ש הטור כאן והסברא כתבו שם התו' דאין סברא להפסיד למלוה כל חובו בלא פי' וכנגד החוב אף בלא פי' הוי כפיר' שקבלו בפרעון והנה מדשמואל נשמע לר"י כשהמשכון שוה יותר מהחוב דסבר ר"י כשנאבד כולו דהוי ש"ש כנגד חובו משום דהוה כאלו פי' שקבלו בתורת פרעון ואעפ"כ על היתר הוי ש"ח ומדעתו דהכי קבל כל המשכון וא"כ כשנאבד מקצתו ושוה המשכון יתר על החוב אין סברא שיפסיד המלוה כי יאמר המלוה אני קבלתי על המשכון בפרעון שני כחלק המגיע לחובי וא"כ המשכון קנוי' לי להלוואתי דאי לא הוה טעם זה כאלו פרשתי שקבלתי המשכון בתורת פרעון והמשכון קנוי' לי להלוואתי לא הייתי מפסיד כלו' מחובי אפי' כשנאבד כל המשכון והי' צריך הלוה לשל' לי מביתו כל חובי דהא לא פרשתי ולא הייתי ש"ש אפי' מה שכנגד חובו אך משום דאנן סהדי אף כשלא פי' הוי כאלו פי' ובאחריותו עומד המשכון מה שכנגד חובו. והשתא נמי כשנאבד מקצת המשכון יאמר המלוה זה שנשאר קנוי' לו בהלואתי כי כך קבלתי בתורת פרעון ואני מוחזק וע"כ אחריות שלי עליו. ועל דידך שהוא היתרון אני ש"ח דידך ופטור אני מגניבה ואבידה כדין ש"ח מה א"ל שוב למימר הא אין ברירה ולא נרשם על המשכון איזה דידי ואיזה דידך על זה וכיוצא בו כ' מהרמ"א בהג"ה דמספיק' לא מפקינן ממונא מיד המוחזק דהמלוה הוי מוחזק דמאחר דמה שכנגד החוב קנוי לו בהלוואתו וכאלו פי' שקבלו בתורת פרעון דאל"כ לקתה מדה"ד דכשנאבד,