אספת גאונים יב

בשביל נו"ן שהלוה לו ומה לי הלואה (מרובה) או מועטה וכן משמעות לשון חכמי לוניל שהביא בע"הת והר"ן בתשובה שכת' היכן מצינו הלואה דלית בי' הנאה דלוה כלל וכל דהנאה דמלוה ובעל הממון הא ודאי לאו הלואה היא הא קמן דכל היכי דאיכא קצת הלואה למתעסק אסור לטרוח בחלקו של פקדון אבל הסמ"ג דף קס"ז בשם שערי הרי"ף כתב ג' שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' וזה ש' אף אם נתעסק האחד בממון השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם ולא לפי המעות נמצא בעל הק' לוקח השליש מן הת"ר והוי ק' אצלו בהלואה ובשכר זה טורח לאחרים וזה אסור בלא נטילת שכר ובאמת דברים אלו תמוהים אם המתעסק שאין לו שום ממון אסור להתעסק בחלק חבירו משום דמחזי כריבית מה יועיל שנתן לו מחלקו קצת ג"כ סוף סוף נהנה הוא מחבירו ומה לי הלואה מרובה או מועטה והרמב"ם פ"ד כ' להדיא ונתעסקו כול' בממון דא' נתעסקו כול' א"כ בעל הפקדון טורח לעצמו בחלקו ואין בעל המרובה נהנה מן בעל המועט אדרבה לכאו' נראה דבעל המועט נהנה ממנו רק שהלה יכול לטעון גם אני הייתי מרויח במועט שלי כמו אתה בחלק מרובה שלך כדאיתא בירושלמי אבל כשהאחד מתעסק וא"כ חבירו נהנה ממנו בעסק שלו ועושה לו הלואה וא"כ ודאי מחזי כריבית שבשכר הלואה הוא טורח בעבורו וכ"כ רבינו ירוחם נ' ל"ו שאף אם נעשה בקרן צריך ליתן לו לפחות שכר מועט ולדעתי משנה שלימה היא אין מושיבין תרנגולין למחצה וכדמפורש בברייתא אשה שאמר' לחברתה תרנגולת שלי ובצים שלך דהוה ריבית ובודאי שוה נתינת התרנגולת פרוטה וצריך ליתן לה שכר עמלה ע"כ נראה פשוט שכ"ע מודים לדברי הרמב"ם שכל שהאחד מתעסק אף אם הממון שניהם נוטל שכר טרחו מחלק בעל המעות והא שכ' בשערי הרי"ף אף אם הא' לבדו מתעסק היינו בנותן לו שכר טרחו דאין כאן איסור ריבית רק דלא התנו על החלוקה כיצד תהי' אם לפי המעות או לפי בני אדם ומאיסור ריבית לא קמיירי ובחנם כ' הב"י והרמ"א שיש כאן מחלוקת בין שערי הרי"ף והרמב"ם. אחר כתבי זה ראיתי תשובת מהרלב"ח סי' ל"ט שהאריך בזה ולפ"ד גם דעתו שיש מחלוקת בין הרמב"ם ושערי הרי"ף ואם שהרגיש בזה וכ' ג"כ שיש לומר ששערי הרי"ף מיירי שנתן לו שכר טרחו דאין כאן איסור ריבית אף שכ' שהוא דוחק מחמת שרש"י ז"ל ס"ל להיפך: סימן יט ע"ד העיפוש ב"א איך להתנהג עם שכירות הבתים אם כבר נתן כל השכירות או מחצה או לא נתן כלום הנה ראיתי אשר נדפס פס"ד בס' המרדכי בשם חכם א' מהורר מנחם מטיקטין ובאשר לא ישרו דבריו בעיני אכתוב מה שיורני מן השמים ותחלה אכתוב מה שנמצא בדברי פוסקים בדין נפל ונשרף הבית והנה בתשובת מיימוני ב' תשובת דסתרי אהדדי בסי' כ"ד פי' בשם הרשב"א בעל התו' דמסתברא דבנפל ונשרף הבית צריך לשלם השוכר אף מה שלא דר בו דכל דמי שכירות הבית ברשותו ומחוייב ליתן כל השכר אף דלאחר נפילה ושריפה אע"ג דלכאורה דמי לספינה זו ויין סתם דאמרינן התם אם נתן אמאי לא יטול. דיש לחלק דהתם יפה כח האומר סתם כיון שחבירו פי' זה. ע"כ האומר סתם ידו על העליונה אבל בנשרף ונפל אמרינן מזל דהשוכר גרם וצריך לשלם הכל. אבל בסי' מ"ז מביא תשובת מור"ם דמדמי לה ממש לספינה זו ויין סתם והי' מהראוי להחזיר אף השכר שכבר נטל רק דשאני הכא דאמר לי' אילו עד הכי בעית למידר לא אגרא בעית למיתיב. והנה למעשה הסכימו רוב הפוסקים לדעת מור"ם דבנפל אינו משלם רק מה שדר בו וא"כ ה"ה בנשרף ואם הבית קיים והשוכר מת או נברח מחמת אונס הנה לדעת מור"ם דלעיל דקיי"ל כוותי' בנפל ונשרף דדמי לספינה זו ויין סתם הנה במת השוכר הוא להיפך דדמי לספינה סתם ויין זה דהמשכיר שהוא כעין בעל הספינה אומר אנא הא קאימנא והיה מן הדין דצריך לשלם הכל ואף אם לא נתן יתן מיהו במרדכי מביא תשובת מור"ם דיש לחלק בין ספינה לנדון זה דהת' גבי ספינה גם בעל הספינה אבד ספינתו ע"כ יכול לומר אנא הא קאימנא אבל בבית שמת המוכר שאין בעל הבי' מפסיד רק בטול שכירתו ודמי לאונס שאירע לב"ה ופועל פסידא דפועל מאחר שאין הפועל מפסיד רק בטול הזמן ה"ה הכא פסידא דמשכיר וכן חלקו התו' פ' האומנין בשם ריב"ן ובתשובת הרשב"א כ' בשם הראב"ד סי' אלף כ"ח דהשוכר שמת מחויב לשלם כל השכירות לבע"ה דשכירות ליומי' ממכר הוא ולפי טעם זה הי' הדין כן גם בנפל ונשרף הבית וכבר כתבנו דלא קי"ל הכי אלא די"ל דעיקר הטעם הוא דמדמי לי' לספינה סתם ויין זה ואינו מחלק החילוק של מור"ם. ובב"י רצה להסכים דעת התו' פ' חזקת הבתים דנ"א עם דעת זה מדכתבו התו' דגדול כחו של שוכר דאפי' מת תוך הזמן המקום מושכר ליורשים ואין זה ענין לנ"ד דודאי אם ירצו היורשים לשלם כל השכירות ירשו הזכות של אביהם אבל אם אין היורשים רוצים מזה לא איירי התו' כלל. וכל זה באונס שאירע להשוכר או להמשכיר לבד ומן הדין הי' ראוי לומר מזלו גרם כמו בשוכר שדה ואכלה חגב דאמרינן מזלו גרם רק דצריך לחלק דהתם הי' השכירות הן לרווח הן להפסד וכשם שאם יתברך זרע השדה שהוא של השוכר כן אם אכלה חגב אבל אם מת השוכר ואינו דר בבית ה"ל פסידא דמשכיר לדעת מור"ם דמשכיר הוה כמו פועל המשכיר עצמו ומאחר שאין לשניהם היזק מכיסם א"צ לשלם רק מה שעשה אבל במכת מדינה דמשנה שלימה שנינו דמנכה לו מן חכורו אפי' קבל במעות ואם אירע מכת מדינה להמשכיר כגון שנשרפו כל בתי העיר כבר מבוא' בתשובת מיימוני סי' כ"ז דאפי' למאן