אספת גאונים י

גובה ממשעבדי ולא ניתן לכתוב משום איסור ריבית כיון דלא בתורת הלואה כתבו ולא קץ לי' לית בי' שומא משעת כתיבה. ועוד דלגבי קרן מיהא ניתן לכתוב הוא עיי"ש. והרשב"א בסי' ע' הביאו ב"י כ' דבכה"ג לא ניתן לכתוב וכן סתם בעל הש"ע ובאמת לכאורה יש להקשות אטעם שני שכ' בע"הת דמ"מ לגבי קרן ניתן לכתוב משמע אף דהוי שומא משעת כתיבה מ"מ לגבי קרן ניתן לכתוב וא"כ קשה הא מ"מ הוה כשטר שיש בו ריבית שאינו מכר שאינו גובה אפי' הקרן מנכסים משועבדים שמא יגבה בו את הריבית. אבל אין זה קושיא כלל דהכי הוי כניכר הריבית כיון דהתנאי ידוע לעדים א"כ ממילא לא יגבה בו את הריבית ויחזור הפירות שאכל משא"כ אם אינו ניכר הריבית וכן לא בא לומר דהעדים פסולים שחתמו על השטר שיש בו ריבית די"ל דהעדים לא ידעו מזה התנאי שיחזירנו לו אם יהיה לו מעות אבל קושיא הראשונה במקומה עומדת. ועוד יש לי דברים אם יסכים מעל' ולא ישלח לי הכתבים שלי מה ששלחתי למע.' עד הנה הטרוד יושע העשיל: תשובה סי' י"ג זה לשון המעתיק הראשון שהעתיק כתבי הקודש האלו מגוף הכתב של הגאונים ז"ל תשובה מהרב מהר"מ ז"ל ונראין הדברים מתוך התשובה שנאבד התשובה הא' וגם מה שהשי' לו שוב הרב מהרי"ה ז"ל אמנם אמרתי להעתי' מה שמצאתי את שאהב' נפשי והחכם יבין אף שאמת כ' מעל' שכתבתי לפום ריהטא מ"מ אין מכל דברי מע' השגה על דברי מ"ש מעל' דהתו' לא ס"ל כהמ"מ כי כ' דבריהם לשמואל מי הגיד זה למע' דשמואל בעי מרב ולא אליבא דרב דהא אדרב' סתמא בעי לי' לדבריו דרב וגם התו' כתבו סתמא משמע דלקושטא דדינא כ"כ גם מ"ש מעל' שסברה רחוקה היא לומר שהכיר בה עדיף דניתן לכתוב בעיני סברא טובה היא דהתם אלו ידע לא קנה והשטר נכתב בטעות אבל כאן ידע וכ' שטר בלשון מכירה כי היכי דנקבל ממנו פקדון. ומ"ש מעלתו דמאחר דאחריות ט"ס א"כ גבי פקדון נמי נימא ט"ס הלא הרא"ש לא כ"כ בהדיא וגבי פקדון ל"א לא שדי זוזי בכדי וזה ברור ומ"ש דאמרי' שכבר נשתמש במעות גם זה כתבתי והלקוחות יאמרו דלמא לא נשתמש וגם הוא נאמן לומר לא נשתמשתי ודי בזה דרך כלל אין על המגיד תפיס' דברי אהובו משה: סי' י"ד דברי מע' אינם מובנים על דברי התו' ידעתי גם מעל' יודע שהאמת אתי ועל הסברא אין לפלפל בסברות. ועל מ"ש מעל' ממעות פקדון דברי מעל' אינם מובנים כלל דודאי גבי פקדון ל"א אחריות ט"ס משא"כ הכא שבתורת מכר לקחו מידו והוא מסתמא בתורת אחריות קבלו מידו א"כ הוי המעות הלואה ולא פקדון. והנה ע"ז דאיירי שנשתמש בהן לא רציתי להאריך בה דודאי אינו נאמן הכא שלא נשתמש בהן וכן מוכח מדברי הרא"ש דהא טעמא דרב דשבח אין לו דהוי כמו ריבית וא"כ ע"כ הטעם כיון דלאשתמושי יהבי ניהלי' והויא כהלואה וכמ"ש הרא"ש ופשיטא. דנשתמש בהן וגרע משולחני וכל הגמרא דקאמר דמעות פקדון כתבו התו' דאיירי בדלא קבל אחריות וכדברי כתבו התו' בהדיא דף י"ד בד"ה שעבוד צריך לאמלוכי דהכי הוה הלואה אח"כ כיון דהמקח נתבטל הוי שטר הלואה על הקרן הרי ברור שדברי כנים ואמיתים ודברי מעל' נראה מהתם שאינם ברורים. גם נא אהובי יעיין מעל' בבע"הת כמדומה שכ' בהדיא שהמעות פקדון דקאמר לא פקדון ממש הוא אלא הלואה עי"ש וא"כ פשיטא דעל בע"הת ל"ק כלום אבל האמת יורה שכל התירוצי' דחוקים והדינים סותרים דאי חזר ולקחה בהכיר בה אין הלוקח זכה בה ואינו גובה ממשעבדי הטרוד יושע העשיל: סי' ט"ו עתה ראיתי דברי בע"הת. והנה בע"הת כ' להדיא דלא כהרא"ש דמעות פקדון לאו דוקא וכשואל דמי וכלי' דמי וכו' א"כ ודאי אין עליו תפיסה אך אני תמה מאחר שמעל' ראה דברי בע"הת והוא כ' להדיא תחלת השער על לא הכיר בה נתן טעם דגובה ממשעבדי הטעם האמור בגמרא אי למ"ד ניחא וכו' ואח"ז כ' וכך מי שמכר שדה לחבירו והכיר בה שאינו שלו וכו' דכמלוה בשטר דמי הרי שנתן טעם להכיר בה משום מלוה בשטר ולא תלה הטעם משום דאף הוא מצפה שתביא הקרקע לידו כשיקחנה הלה דאכתי לא נתברר לן דין זה עד סוף השער עושה מזה שאלה א"ו בלא זה הטעם פשוט בעיניו מאחר ששניהם יודעים שקרקע אין לו וגמר ונתן הלוה המעות לשם הלואה ודאי ניתן לכתוב ואין לך מלוה בשטר יותר מזה וזה דעת המ"מ והנ"י והר"ן. עוד ראיתי בעל תרומות שכתב אף לשמואל דסבר מעות מתנה היינו אם לבסוף הוציא מידו הקרקע מעות מתנה למר ומעות פקדון למר אבל השתא דרך מקח וממכר נינהו ואם יקנה הלה קרקע מן הנגזל יעמיד הלה בשדה אף לשמואל וזה שלא כדברי מעל' שכ' שהתו' בלא הכיר בה איירי משיטת שמואל ולא משיטת רב והרי בע"הת משוה אותן וכך דלדברי המגיד בין לרב בין לשמואל לא שייך למימר ניחא לי' כו' ולדברי בעה"ת בין לרב בין לשמואל שייך למימר ניחא לי מ"מ בזה שניהם שוים דשטר ניתן לכתוב ומדעת שניהם כתבוהו דתיהוי לפחות מלוה בשטר וכמו שכתב בע"הת בתחילות דבריו. ומ"ש מעל' שמדברי התו' דף י"ד משמע להדיא כדבריו לא ביאור מעלתו במה נסתייע מדברי התו' דהתו' מיירי בלא הכיר בה וקרא לי' שטר הלואה מטעם דאמרינן בא"נ או אפי' בהכיר בה וס"ל כדעת בע"הת דאינו מעות פקדון אלא הלואה אבל אני אמרתי לדעת הרא"ש שכתב להדיא אם נגנבה או נאבדה ולא כתב אם נאנסו משמע להדיא דלא הוה רק שומר שכר א"כ אם הלא יטעון הרי לא נשתמשתי מי יוצא מידו