אריה דבי עילאי (ש"ס) צט

דאף דיש להשעירים קדושה תיכף בשעת קני' וכפירש"י דמשלקחן הם קדושים אעפ"כ אין להם שום קריאת שם רק בשעת הגרלה דוקא ומה"ט קודם הגרלה יכול לשנותן לקרבן אחר משא"כ פרה אדומה דתיכף בשעת הקני' קורא לה שם דהיינו להקדושה לשם פרה ולכך א"א לשנותה אח"כ לקרבן אחר ואפשר דהיינו טעמי' דהראב"ד פרק א' מהל' פרה הנ"ל דס"ל כמ"ש התוס' הנ"ל דצריך לקרות לה שם תיכף בשעת לקיחתה ודלא כמ"ש הכ"מ לקנותה עגלה ולקרות לה שם בשעה שתהי' פרה ועפי"ז מתורץ קושיתי הנ"ל דשפיר פריך והא אין הגורל קובע כו' דא"ל כלל כמו שהקשיתי דבא לאסור להקדיש ולקנות בשעת שעדיין מחוסר זמן דזה אינו איסור כלל כיון דאינו מקדיש כלל ואינו קורא שם כלל בשעת הקניה והקריאת שם הוא רק בשעת הגרלה וכדברי התוס' הנ"ל דלכך קודם הגרלה יכול לשנות' לשעיר הנעשה בחוץ משום דלא הוי קריאת שם עד שעת הגרלה וקודם קריאת שם אין איסור להקדיש וכדברי הכ"מ רפ"א מהל' פרה. ועפ"ז נדחה ראיות הרב דק' בוברקי הנ"ל מכל וכל דא"א לומר כלל להגריל על שני השעירים כשאחד מהם מחוסר זמן כיון דהגרלה בודאי הוי קריאת שם ואיך יכול להגריל קודם חצות בשעה שא' מהם מחו"ז שמא יעלה ע"ז הגורל לשם ויעבור על מה שהקדישו מחו"ז דהרי בשעת הגרלה בוודאי הוי קריאת שם וכדברי התוס' דזבחים הנ"ל ובפרט דתיכף אחר הגרלה אומר לה' חטאת ואיך רשאי להקדישו בשעה שהיא מחו"ז ואפי' אם נימא דהא דאומר לד' חטאת אינו מדאורייתא ופלוגתא דר' ישמעאל ורבנן דף ל"ט דא"צ לומר חטאת אלא לה' הוא רק מדרבנן ומכ"ש דאין לקריאה דלה' חטאת ראי' מקרא א"כ שוב ליכא להוכיח מזה דינא דאין להגריל כשא' מחוסר זמן מ"מ נראה פשוט דאף בלי קריאה דלה' חטאת א"א להגריל כשאחד מהם מחו"ז מחשש שמא יעלה עליו לשם ויעבור על ההקדש שהקדישו כיון דהגרלה בוודאי הוי קריאת שם וכדברי התוס' הנ"ל דבוודאי אין סברא לומר דדוקא קרבן שהוא מבורר בשם קרבן אסור להקדים מחו"ז משא"כ בשני השעירים לפי ההו"א דעל המשתלח אינו עובר א"כ כשהאחד מהם היא רק מחו"ז י"ל דכשאינו מבורר אם יהי' המחו"ז קרבן לה' שוב אינו עובר אף אם יעלה עליו לשם כיון דבשעת הגרלה עכ"פ לא הי' מבורר אם היא קרבן לה' דהוא דבר שאינו מתקבל כלל כיון דאיגלאי מילתא דעלה עליו לשם א"כ הרי עבר על הגרלה דהוא קריאת שם לקדשה וגם דאפי' אחר הגרלה נהי דאינו אומר לה' חטאת כיון שעכ"פ מפרישו לשם הרי עובר על הקדישו

זבחים דף קי"ג ע"ב בתוס' ד"ה כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי ומדפטר קרא קודם וידוי כו' וכי איצטרך פתח אהל מועד משום פרה כו' קושייתם אינו מובן כיון דבזה גופא מסתפקא לן אם לה' להוציא או לרבות וקאמר בגמ' הכא מענינא דקרא התם דאל פתח לרבות כו' והיינו כיון דאל פתח ממעט אחר הוידוי ממילא נתרבה קודם הוידוי א"כ אם לא הי' כתיב אל פתח אהל מועד למעט אחר וידוי הו"א דלה' לרבות כקושי' הגמ'. והנה בתוס' ישינים ביומא ד"ה יצאו אלו שאינם מיוחדים לה' ג"כ הקשו קושי' זאת ותירצו בתירוצם הראשון כתירוץ התוס' דכאן ותירוצם השני אין לו מובן כלל אם לא נעמיס בתוך דבריהם דכוונתם למה שכתבתי ולולא דמסתפינא להגי' הי' נראה להגי' בסוף דברים דלא הוי אשכחן דממעט מן לה' והיינו כמ"ש דהא דלה' לרבות

מסכת מנחות

דף מ"ה גמ' וכל נבלה וטריפה מן העוף וגו' כהנים היא דלא יאכלו כו' א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטריך לי' כו'. על המאמר הלזה עמד בס' כתנות אור על התורה שעם אור חדש והובא שם מאמר זה בפ' תצוה ובפ' בהעלותך מדקדקין באיזה סברא פליגי ר' יוחנן ורבינא ומאריכים בפלפולים בזה ויש לדקדק עוד על הלשון עתיד אלי' לדורשה דנשתנה כאן מהלשון המורגל בש"ס לומר תיקו דהוא ר"ת תשבי יתרץ קושי' ואבעיות ועוד דלשון כזה שייך רק בענין קושיות שהקשו חכמים בדרך קושי' או מספקא להו איזה דבר בדרך איבעי' ובמקום שלא הי' יכולת בידי החכים לתרץ או לפשוט היו מודיעים שהוא מן הנעלם ורק תשבי יתרץ משא"כ בפסוק זה שביחזקאל דהוא מוקשה בעצמותו כהנים היא דלא יאכלו כו' ואינו מהצורך להקשות כלל בדרך קושי' הוי כדבר המיותר להודיע שפסוק זה אין לו ביאור והוא מהנעלם ושייך רק לאליהו ואם כדי לשלול תירוץ רבינא דכהנים איצטריך לי' זה הי' ניחא אם הי' ר' יוחנן ורבינא בדור אחד והי' ר' יוחנן שומע תירץ רבינא דאיהו לא ניחא לי' בזה התירץ הי' מקום לומר דפסוק זה אין לו ביאור והיא שייך רק לאליהו אמנם אין הדבר כן כי ר' יוחנן הי' מדור הקודם לרבינא ולא שמע ר' יוחנן כלל דברי רבינא אף שמן הסתם הבין והשכיל בעצמו ג"כ תירץ רבינא רק דלא הי' מתקבל אצלו מאיזה טעם ונשאר אצלי הפסוק מוקשה לא מתישב כלל מאמר זה בדבר הפסוק המוקשה מעצמותו שכל הרואה משתומם בעצמו. ונלפענ"ד לפרש בדרך דרוש ופלפול וגם להצטרף עם דרוש ופלפול הזה עוד מאמר התמוה בש"ס והוא בקידושין דף ע"א ע"א בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל אמר להם לעבדיו כו' כי עייל אמר להם אין שחיטה לעוף מן התורה אדייתבו וקמעיינו בה אמר להם כל ארצות עיסה לא"י כו' דהוא מן המאמרי' התמוהים דמה שייכות יש להא דאין שחיטה לעוף מה"ת להא דכל ארצות כו' ורש"י מפרש בשביל שיהי' תימא להם ויהיו טרודים בסברא הראשונה כו'. ואעפ"כ נוכל לפרש בדרך פלפול ודרוש להבין דברי חכמים וחידותם ולא ראיתי דרך דרוש על המאמר הזה רק בס' אור חדש על מס' קידושין וגם עוד בס' אחד נקרא שמר אוהל יוסף ומפרש בדרך רחוק ולפענ"ד לפרש בדרך קרוב קצת ורק שהוא בדרך פלפול. דהנה בגמרא דמנחות מבואר בתוס' שם ד"ה הואיל ואישתרי מליקה. אע"ג דלעיל פרכינן שכן מצותו בכך כו' מ"מ אתי לאורויי לך דלא נטעה למילף מיני' מהאי דקאמרינין דאין שחיטה לעוף מ"ה פרשתי בחולין כ"ה גירסת בה"ז ובצאן קדשים משנה קצת הגירסא דהיינו דגריס ולמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה פירשתי בחולין עכ"פ לדבריהם כוונת דברי התוס' לאחר שתירצו על קושיתם דמצוותו בכך דמ"מ בא לאורויי דלא נטעה למילף מיני' סמכו לזה ענין אחר דהא דקשה על הא דקאמר נבילה למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דפירשו בזה בחולין דף ך' ואין שום המשך מזה לגוף תירוצם דאתי לאורויי דלא נטעה למיליף מינה ובאור חדש פ' תצוה הוסיף קצת ביאור על תירץ זה דהיינו דלאחר שגילה קרא דנבילות וטריפות דלא אמרינן הואיל ואשתרי מליקה: כו' לכך פריך לעיל מה לכלאים שמצותו בכך עכ"פ זה דבר תמוה בדברי התוס' שכללו בדיבור אחד הא דקשה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה עם מה שכתבו התירץ על הקושי' שמצותו בכך שאין להם שום המשך ושייכות זא"ז כלל. והנה בכתנות אור פ' בהעלותך כ' בזה דבר נחמד למאוד ונדבר מזה לקמן אי"ה ורק מקודם נבוא לבאר מה שנראה לפענ"ד בכוונת המשך דברי התוס' הנ"ל ע"פ פשוטו טרם אענה בזה באתי להתווכח טובא עם ס' באר יעקב ביו"ד סי' ק"ח שכ' בכוונת דברי התוס' הנ"ל פי' זר ומבהיל ומעייל פולא בקופא דמחטא לומר בכונתם עפ"י מ"ש המר"ם מלובלין בחולין דף ק"ח ע"א בתוס' ד"ה רבי היא לתרץ באופן ראשון מה שקשה על הא דמתרץ בנזיר קסבר אין שחיטה לעוף מה' דמ"מ הוי טריפה מכי תבר שדרה ומפרקת כו' ומתרץ דכיון דמולק מן העורף וחותך הסימנים הכל בבת אחת כולה חדא נחירה מיקרי ועפ"ז כ' בבאר יעקב דלמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה גם מליקת חולין מותרת בין לישראל בין לכהנים כיון דע"י נחירת סימנים לא: הוי נבילה וגם לא טרפה מחמת השבירה של שדרה ומפרקת כיון דכולהו חדא נחירה מיקרי ואתי קרא דיחזקאל דכל נבילה וטריפ'