אריה דבי עילאי (ש"ס) ק

לא יאכלו הכהנים לאשמועינין דיש שחיטה לעוף מן התורה. וממילא דמליקת חולין הוי נבלה. ובכדי שיהי' מוכח זה מפסוק זה ודלא נימא דכוונת הפסוק על נבילה שהכה על ראשה או מתה מאליה הוצרך הפסוק לומר מפורש דלא יאכלו הכהנים דצ"ל דההו"א הי' הואיל ואישתרי מליקה כו' וממילא מוכח דהקרא איירי לאסור אף מליקת חולין ומשום ששחיטה לעוף מן התורה. דאי על נבילה שהכה על ראשה או מתה מאליה ליכא טעות על כהנים ממה שאוכלים מליקה דלית בי' משום נבילה אם אין שחיטה לעוף מ"ה וגם לא טריפה כיון דכולה חדא נחירה מיקרי לכן במה דקאמר קרא כהנים בא להורות ולדייק דיש שחיטה לעוף מ"ה זה תורף דבריו. ובמח"כ דבריו מרפסין איגרא. וסותר לדברי התוס' שבתאי ענינא גופא שכתבו בחולין דף ך' ע"א ד"ה לא אמרן דלרבינא דבמנחות דקאמר סד"א הואיל ואישתרי מליקה כו' דנבילה ל"ד אלא כלומר טריפה וכוונתם ע"כ הוא דקשה למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה. דלמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת הא הוי מליקה דהוא נחירת סימנים נבילה גמורה ולדברי באר יעקב הנ"ל דעיקר תירוצו דרבינא היא דקרא בא להורות כמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה א"כ האיך הקשו התוס' על רבינא מן מ"ד דאין שחיטה לעוף מ"ה ואף דלדברי באר יעקב הנ"ל זולת קרא דיחזקאל הי' ההו"א דאין שחיטה לעוף מ"ה אעפ"כ כיון דקמ"ל קרא דיש שחיטה לעוף מה"ת שפיר נקיט הקרא נבילה ולמה הוצרכו לומר דנבילה לאו דוקא. וגם שזולת הדוחקים שצריך לסבול לפי דברי הבאר יעקב הנ"ל כי אין לשון התוס' סובל פירושו כלל בלי הרבה דוחקים עוד נוסף לזה שגוף המצאת דבריו אין להם ממש כלל כיון דאף לפי דבריו ע"כ צ"ל בגוף הענין דכהנים איצטריך לי' דסד"א הואיל ואישתרי מליקה כו' דמזה מוכח לדבריו דיש שחיטה לעוף מ"ה. א"כ עדיין הקושי' של התוס' במקומה עומדת דאיך הי' שום הו"א לומר סד"א הואיל ואישתרי מליקה כו' כיון דמצותו בכך ואם לומר דמ"מ הי' איזה מקום טעות דנילף מינה וכמו שתירצו התוס' א"כ למה אוסיפת מיא ואוסיפת קמחא פלפולי' זרים בכוונת דברי התוס' מבלי צורך מאחר דנצטרך להודות לדבר זה דאף די"ל דמצותו בכך מ"מ הי' מקום טעות דנילף מינה. ושוב ממילא מתורץ קו' התוס' בכך כדבריהם המפרשים. והנה בוודאי לא יעלה על הדעת לתרץ דברי הבאר יעקב הנ"ל ולומר כיון דעיקר רבותא דקרא הוא להורות דיש שחיטה לעוף מן התורה ודייקינין כן מהא דנקיט הקרא כהנים משום דאישתרי מליקה לגבייהו כו' שוב לא שייך לדקדק דהלא מצותו בכך דמה טעם יש בדבר הזה כיון דסוף כל סוף שצריך לומר דכהנים איצטרך לי' סד"א הואיל ואשיתרי מליקה לגבייהו כו' ממילא דיש להקשות דאיזה הו"א היה בזה כיון דמצותו בכך סוף דבר שדברי באר יעקב הנ"ל יוצאים מגדר הפשוטו ואין להם מקום כלל. וגם מה שפשט אצל הבאר יעקב הנ"ל דלדברי מהר"מ לובלין דהכל נחירה אחת ממילא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אז מליקה אף דחולין מותרת בין לישראל בין לכהנים ג"כ לא נראה לפענ"ד. ולעיין בס' ראש יוסף בחולין דף כ"ח הנ"ל בתוס' ד"ה רבי היא דתמה על גוף דברי מהר"מ לובלין שכ' דאינו יודע אמאי לא הוי טריפה כיון דתבר שדרה ומפרקת קודם נחירת סימנים יעו"ש. ועכ"פ נלפענ"ד לחלק בזה דהנה יש להעיר דלדבריו קשה על מה שכתבו התוס' בחולין דף ך' הנ"ל ד"ה לא אמרן. דנבילה ל"ד אלא כלומר טריפה דהרי למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דלא הוי נחירת סימנים נבילה גם טריפה לא הוי כיון דכולה חדא נחירה מיקרי ודוחק לומר דבאמת רבינא דמנחות דאמר כהנים איצטרך לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה כו' לא ס"ל להך סברא דכולה חדא נחירה מיקרי ולכך הוי מליקה שטריפה מכי שברה לשדרה ומפרקת ושהמר"מ לא כ"כ רק לתרץ לשיטת ריב"ח בנזיר דסבר כדי לחנכו במצות דמתרץ שם הגמ' אליבי' דקסבר אין שחיטה לעוף מ"ה כו' דאליבי' דוקא צ"ל דס"ל הך סברא דכולו חדא נחירה מיקרי ולא הוי ע"י שבירת שדרה שום טריפות דהוא דוחק גדול לחדש פלוגתא חדשה בין האמוראים ועוד דא"כ ל"ל להמר"ם לומר דהא דקאמר שם בחולין דף כ"ח על מלק בסכין כו' דנהי נמי דכי תבר שדרה ומפרקת הו"ל טריפה כו' בדרך אפי' את"ל קאמר הכי תיפוק לי' כיון דרק לשיטת ריב"ח בנזיר קאמרינן הך סברא דכולה חדא נחירה היא ולרבינא לא קא סבירא לי' הך סברא ממילא י"ל דגם שיטות הש"ס דחולין הנ"ל ס"ל כרבינא דלא אמרינן כולה חדא נחירא היא. לכן נלפענ"ד דסברת מהר"ם הנ"ל דכולה חדא נחירה ולא הוי שום טריפות לא שייך במליקת חולין דאין המליקה מצוה כלל ומה"ת נאמר דבשבירת השדרה ומפרקת לא נעשית טריפה מחמת דנוחר אח"כ הסימנים הוי כולה חדא נחירה כיון דבלא מצות מליקה יכול לנחור הסימנים דרך הצוואר ולא דרך העורף ממילא כשעושה הנחירה דרך העורף ושובר השדרה ומפרקת קודם נחירת הסימנים בוודאי נעשית טריפה מקודם וסברת מוהר"ם הנ"ל היא רק דוקא היכי דצריך לקיים מצות מליקה דמצות מליקה היא מן העורף דוקא ודגם זה מכלל מצות מליקה דחותך שדרה ומפרקת תחילה קודם מליקת הסימנים בזה דוקא מחדש מהר"מ דכולה חדא נחירה היא כיון דהמצוה של המליקה הוא בדרך זה דוקא. לחתוך שדרה ומפרקת תחלה שייך בזה לומר דכולה חדא נחירה הוא משא"כ במליקה דחולין לא שייך סברא זו כלל וכן מוכח מלשון רש"י דחולין דף י"ט ע"ב. במשנה דהשוחט מן העורף שחיטתו פסולה דכ' רש"י שם ד"ה שחיטתו פסולה ובגמ' מוקמינן לה כו'. ואע"ג דבמליקה כשרה התם הוא דכולה מתחילה ועד סוף הוי מן המליקה והוי כשאר שוחט כו'. אבל שוחט מן העורף כיון דשחיטה לאו הכי גמירי לא הוי שבירת המפרקת מן השחיטה ואיטרפה לה כו' יעו"ש וכן מדייק רש"י שם בחולין דף ך' ע"ב. דכ' וכי מתה עומד ומולק לאחר שהיא כמתה בשבירת העצם כו'. אי אמרת בשלמא טריפה בעלמא הוא כו' מש"ה הויא מליקת סימנים מליקה וטריפה ליכא למימר שזה דרך הכשירה כו' וכן בכל השוחטים משנקב הושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מתכשרא כו' יע"ש ועכ"פ נראה פשוט דסברת מהר"ם לא שייכי כלל במליקה דחולין וכמו דכ' רש"י הנ"ל גבי שוחט מן העורף כיון דשחיטה לאו הכי גמירי כו' ה"ה גבי נחירת סימנים למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דלאו הכי גמירי שיעשה מעשה טריפות ע"י שבירת שדרה ומפרקת קודם נחירת הסימנים ורק שינחור הסימנים קודם מעשה הטריפות דהיינו דרך הצוואר ולסברת מהר"מ היא שייך דווקא גבי מליקה דקרבנות דאית בי' מצות מליקה דהכי גמירי שיהי' חותך תחלה שדרה ומפרקת בזה דוקא נוכל לומר דלא נעשה טריפה על שבירת שדרה ומפרקת משום דכולה חדא נחירה היא ואף דמהר"ם כתב כן לענין מליקה דמדיר איש את בנו בנזיר למ"ד כדי לחנכו במצות דהיא רק מדרבנן וכדפריך קא אכיל כהן מליקה מ"מ גם בזה ניחא סברת מוהר"ם דשפיר משני קא סבר אין שחיטה לעוף מ"ה ולא הוי נבילה וגם טריפה לא הוי כיון דעכ"פ כדי לקיים מצות חינוך שצריך להביא קרבן צריך לעשות ולקיים גם מצות מליקה והכי גמירי למלוק דרך העורף. ובזה נ"ל קצת בכוונת מהר"ם דמדייק סברתו דכולה חדא נחירה ממ"ש התוס' בנזיר קסבר ריב"ח כו' ולכאורה אין שום הבנה לדיוק זה דמה הוכחה יתירה יש מדברי התוס' יותר ממה שיש הוכחה מדברי הגמ' דקשה על התירץ דקסבר ריב"ח אין שחיטה לעוף מ"ה. דעדיין הוי טריפה משבירת השדרה ומפרקת ולפי הנ"ל כוונת המהר"ם מיתור לשון שכ' התו' ומכי מלקו והוציא הדם תו לא צריך דהוא למותר כיון שכבר כתבו דלא צריך אלא נחירת הסימנים להוציא הדם דרך הסימנים ולפי הנ"ל כוונו התוס' בלשונם ומכי מלקו להוציא הדם דהיינו דכיון דכן היא מצות מליקה שוב לא הוי אפי' טריפה כיון דהוא דרך מצות מליקה שוב שייך לומר דהכי גמירי לחתוך שדרה ומפרקת תחילה וכולה חדא נחירה הוא. עכ"פ יהי' איך שיהי' בכוונת הוכחת מהר"ם סברתו מדברי התוס' הסברא בעצמה הוא מקובלת אף במצות מליקה בקרבן שהוא מביא משום לחנכו במצות. וכן במה דכ' מהר"ם על הא דקאמר בחולין דף כ"ח על מלק בסכין כו' נהי נמי דכי תבר שדרה ומפרקת הוי' לה טריפה דהיא דרך את"ל כו' אף דמליקה בסכין אינו בכלל מצות מליקה י"ל דכיון דהמולק סבר דאף בסכין מקיים מצות מליקה שוב שייך לומר אף במליקה דסכין דכולה חדא נחירה היא כיון דהמולק סבר דמקיים בזה מצות מליקה והוכרח לחתוך שדרה ומפרקת תחילה אבל בחולין שא בוודאי לא יעלה על הדעת לומר דמליקת חולין מותרת