אריה דבי עילאי (ש"ס) צח

הוא רק משום שמא יעלה עליו לשם וכשמתכפר בראשון ל"ש זה

שוב ראיתי בפרי מגדים שנדפס מחדש בק' לבוב שהביאו בסוף הספר דברי כבוד הרב הגאון דק' בוברקי להשיג על מה שכתב הפ"מ בסי' ט"ו בהנך ז' ימים בעינין מעל"ע והביא ראי' מסוגיא דיומא דף ס"ג דמקשה והא אין הגורל קובע כו' ואם בעינין מעל"ע מאי פריך הא איצטריך היכי דשעיר אחד יהי' לו ז' מעל"ע בחצות היום וההגרלה יעשה קודם חצות ואם יפול עליו הגורל לשם ימתין עד אחר חצות והוה לשם. ואם יפול עליו לעזאזל ישלחנו קודם חצות ולכך בעי קרא דגם המשתלח מיפסל במחו"ז יעו"ש. ומבואר מזה דגם הרב ההוא בנה יסודו על דברי רש"י שכ' ד"ה הא אין הגורל קובע וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם כו' דהטעם דאין הגורל קובע כו' הו"א משום שמא יעלה עליו לשם וגם אני טעיתי בזה בתחלת העיון. אולם אח"כ בררתי לעומק העיון ראיתי שהיא טעות ורק דכוונת רש"י דמחמת דאינו מבורר מי יעלה לשם ואין הגורל נקרא בשם גורל מי לשם ומי ישתלח רק כששניהם ראוים לשם ואם אחד מחו"ז אף דרוצה להמתין בההקרבה עד אחר שיתמלאו לו שמונה ימים אינו כלום כיון דבשעת הגורל אין זה ראוי לשם ואנן בעינין שיהיו שניהם ראוים לשם וכדמוכח להדיא מלשון רש"י הנ"ל בד"ה דילמא מיית ומגריל דאף דמתכפר בדם של ראשון מ"מ מחו"ז לא דאין הגורל קובע כו'. אך אמנם הנה כ"ז כדי לברר כוונת רש"י אבל לענין ראיות הרב דק' בוברקי לדין זה דלא בעינין שמונת ימים מעל"ע הגם דלענין דינא הדין עמו וכבר מבואר מזה בשו"ת נ"ב מה"ב סי' ז' ובשו"ת בית שמואל אחרון סי'. אך עכ"ז הראי' שהביא לדין זה אין בו ממש כלל אפי' אם היינו לומדים הכוונה של רש"י כפי הנראה משטחיות הפשיטו דלכך אין הגורל קובע כו' משום דשמא יעלה עליו לשם אעפ"כ אין מקום לראי' זה והוא עפ"י דהנה יש להקשות על מה דפריך והא אין הגורל קובע כו' הלא בברייתא קתני מנין שאין מקדשין מחו"ז ת"ל קרבן וע"ז קתני לה' לרבות שעיר המשתלח והיינו דג"כ אין מקדשין מחו"ז ומסתמא ע"ז קאי עיקר הריבוי והיינו כמו דקרבן מרבה דכל הקרבנות אסור להקדיש מחו"ז כן ריבוי דלה' דהלא עיקר הדין דבברייתא הוא רק על דלא יקדישנו מחו"ז ומזה הברייתא מייתי המשנה למלך פי' מהל' איסורי מזבח הל' ו' ראי' דכמו דאסור להקריב מחו"ז כן אסור להקדישו א"כ כמו כן הריבוי דל"ה דקאי על ההקדש ושאסור להקדישו מחו"ז וכן מבואר בתמורה דף ו' ע"ב דקאמר רבא כגון שהומם וחיללו על אחר ולא נקיט כגון שהומם לאחר הגרלה וקמ"ל קרא דאסור להתודות עליו כיון שנעשה בעל מום ול"ל שחיללו על אחר וע"כ משום כדי למוקי קרא על ההקדש דאסור להקדישו וכן מפורש שם ברש"י ובתוס' ד"ה וקרא ל"ל כגון שהומם דאי לאו דחיללו ליכא מלקות דלא תקדישנו יעו"ש א"כ מה פריך והא אין הגורל קובע כו' הלא צריך קרא דלא לקנות בעי"כ או קידם יו"כ מחוסר זמן שיושלם זמנו ביו"כ ואפי' לאיזה הו"א שבעולם שצריך מעל"ע יושלם זמנו במעל"ע דבקרו של יו"כ ואעפ"כ אסור לקנות בעי"כ כיון דבשעת הקני' נתקדש וכדפירש"י דף ס"ב ע"ב ד"ה שני שעירי יו"כ שמשלקחן הם קדושים כו' יעו"ש א"כ כיון דבשעת הקני' המה מחו"ז אסור ללקחן ואפי' לשעיר המשתלח אסור לקנות והיינו דאפילו לקנות א' מהשעירים שהוא מחוסר זמן בשעת הקני' והשלמת זמנו יהי' ביוה"כ בבקר ונפל הגורל אח"כ ביוה"כ על אותו השעיר שהי' מחו"ז בשעת הקני' נפל עליו הגורל לעזאזל אעפ"כ עובר בלאו כיון דריבתה תורה שעיר המשתלח דהוא כמו קרבן דאסור להקדישו כשהיא בשעת ההקדש מחו"ז ואף דבשעת הקרבה יושלם זמנן. וכדמבואר בלשון המשנה למלך הנ"ל דכמו דאסור להקריבו מח"ז כן אסור להקרישו ומייתי לי' מברייתא הנ"ל וגם מדברי התוס' דזבחים דף קי"ב ע"ב ד"ה היתר במה לחבירו וגם מהראב"ד פ"א מהל' פרה. אדומה והרי בראב"ד שם מבואר להדיא דלכך אסור לקנות עגלה אף דיגדלנה עד שתהי' נעשית פרה ולכך צריך ריבוי דלה' לשעיר המשתלח ומה פריך והא אין הגורל קובע כו' וא"ל דבלא"ה אסור לקנות אף אחד מהשעירים שהוא מחו"ז אף שיושלם זמנו ביו"כ משום דשמא יעלה עליו לשם ובזה ודאי עובר והלא התורה לא מיירי לענין אי קדיש כשהקדימן מחו"ז וכדכ' התוס' בזבחים דף קי"ד ע"ב ד"ה היתר במה הנ"ל דבדיעבד קדיש ורק דעביד איסורא א"כ אף בלא הריבוי דלה' על שעיר המשתלח ג"כ יש איסור לקנות אף אחר מהם שהוא מחו"ז בשעת הקנין מחמת ספק דשמא יעלה ע"ז המחוסר זמן שבשעת הקני' לשם ויעבור למפרע על שהקדישו מחו"ז אף שימלא זמנו ביו"כ בבקר דדוקא לילה וקדושה ויום להרצאה אבל ביום השביעי עובר על הקדושה וכמבואר בתוס' זבחים דף קי"ד ע"ב הנ"ל דביום השביעי לא ועוד דאם נדחוק דסמוך לערב יוה"כ הוי דינו כלילה דרשאי להקדישו והוי כאין מחוסר זמן לבו ביום המבואר בזבחים דף י"ב א"כ שוב גם על המשתלח אינו עובר אך י"ל דאין לתרץ כן על הקו' הנ"ל דהא י"ל כיון דבחד קרא מתרבי הא דאסור להקדיש מח"וז וכדקתני בברייתא מנין שאין מקדישין מחו"ז ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח א"כ י"ל דצריך ריבוי כגון שקנה שני השעירים שהמה מחו"ז בערב יו"כ וששלמו זמנם בשחרית יו"כ וקמ"ל קרא דעובר על שניהם על כל אחד לאו בפ"ע והגם דנימא דעל מחו"ז לא לקי משום דניתק לעשה וכדאמרינן בחולין דף פ' ע"ב מ"מ בעי קרא דהוא עובר בשני לאוין והיינו על כל שעיר לאו בפ"ע דזה אינו דומה לשאר שני לאוין דמתאמרי בסוגיות התלמוד במקום דליכא מלקות דאיכא מחלוקת בזה בין רש"י ותוס' ובין דעת הרמב"ם וכמבואר בגינת וורדים כלל כ"ו אי מוקמינין בב' לאוין היינו למירבי לאוין על איסור אחד משא"כ בגופין מחולקין דעובר על כל שעיר ושעיר לאו בפ"ע בודאי י"ל דקמ"ל קרא דאף על שעיר המשתלח עובר בלאו והיכי דקנה שני שעירים מחוסרי זמן עובר על כל א' לאו בפ"ע א"כ יש להקשות קו' הנ"ל דמאי פריך והא אין הגורל כו' אימא דאיירי בכה"ג והנה נהי דאין כן מקום להקשות על הא דפריך במס' תמורה גבי בע"מ הך קו' דהלא איך הגורל קובע כו' דאימא דאיירי בבע"מ עובר כגון גרב וילפת וחזית דג"כ עוברין על הקדשו וכמבואר ברמב"ם פ"א מהל' איסורי מזבח שאינו מחלק בזה בין מום קבוע למום עובר וא"כ י"ל כגון בעל מום עובר ושיודעין שיעבור המום בשחרית יו"כ די"ל דזה אינו קושיא כלל דהוא מציאות רחוק שידעו בו שיעבור המום בשחרית יו"כ משא"כ כאן לענין מחו"ז שעיר יש להקשות כנ"ל וגם אין לדחות הקושי' עפ"י מה שמפלפל המ"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח ומצדד קצת לומר דכשיודעין בו שכלו חדשיו יוכל להקריבו למזבח א"כ כשיתמלא לו השמונה ימים בבקר ביו"כ ויתיודע מזה שאינו כפל ובוודאי כלו חדשיו שוב אינו עובר למפרע גם על הקדישו י"ל דזה שיבוש חדא דהמ"ל בעצמו נשאר במסקנתו דאף בכלו חדשיו אינו ראוי למזבח ועוד דעכ"פ עובר על הקדישו בשעת הקני' דשמא באמת היא נפל ובאמת ימות קודם שישלמו לו כל השמונה ימים. ולתרץ הקו' הנ"ל נאמר עפ"י מ"ש הכ"מ בפ"א מהל' פרה אדומה דדברי הראב"ד אינם מוכרחין דאי משום שאין מקדישין מחו"ז אפשר שיקחו אותה עגלה ולא יקראו עליה שם עד שתעש' פרה יעו"ש מוכח מדבריו דאף דתיכף בשעת לקיחה מתרומת הלשכה הוא נתקדש וכדברי רש"י הנ"ל דמשעה שלקחו הם קדושי' מ"מ האיסור של דלא יקדישנו מחוסר זמן הוא רק בשעת קריאת שם והנה מבואר מדברי תוס' זבחים דף קי"ג ע"א ד"ה חוץ ממקום הבדוק לה דכתבו שם וי"ל דלא דמי דיכול לשנותה דאין עליהם קריאת שם עד שעת הגרלה. ובס' לחמי תודה דף ל"ח ע"ב דמקשה על ר' יוחנן דס"ל שני שבזוג ראשון ירעה משום דנדחה מחמת שנשאר לבדו וכתיב יעמד חי שיהיו שניהם קיימים א"כ אמאי קתני במשנה דעד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ניחא ג"כ דאפי' קודם הגרלה ג"כ הוי דיחוי ומפלפל שם לומר דלא הוי דיחוי משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ והאריך בזה יעו"ש. ואשתמיט מיני' דברי התוס' הנ"ל דבזבחים ד"ה חוץ ממקום הבדוק לה דלדברי התוס' הנ"ל תלי תניא בדלא תניא דאיפוך אנא מש"ה יכול לשנותה לשעיר הנעשה בחוץ משום דקודם הגרלה לא הוי קריאת שם כלל א"כ לא הוי מקום לקרותו בשם דיחוי כיון דעדיין לא נקרא לו שם כלל ומה"ט היא הדין דיכול לשנותה לשעיר הנעשה בחוץ עכ"פ הנה המבואר מדברי הכ"מ והראב"ד דבלא קריאת שם אינו עובר על ההקדש וגם מתבאר מדברי התו'