אריה דבי עילאי (ש"ס) צז

מים חיים דכ' שם על דברי הרמב"ם שבע"ה מהל' עי"כ ה"ל טו' להסתפק באם ניטרד המשתלח לאחר הגרלה אי מחללין על אחר כיון דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים ודוקא בע"מ דראוי להדיוט מחללין משא"כ טריפה דאינו ראוי רק לכלבים ומסיים בס' מים חיים דדעתו נוטה שפודין גם טריפה כדי לקיים מצות שעיר המשתלח יעו"ש וא"כ י"ל דבאמת ס"ל לרבא דאין מחללין אפי' שעיר המשתלח על אחר כיון דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבי' ושלא כדברי המים חיים הנ"ל ולכך א"א לרבא לאוקמי בטריפה וע"כ צריך לדחוקי בבע"מ שחיללו על בע"מ אחר ועפי"ז מתורץ הקושי' שהקשיתי דרבא לשיטתו כפי שכתבתי דס"ל דאין מקום לאוקמי בטריפה משום דבטריפה א"א לחללו משום דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים א"כ ממילא הוכרח רבא כאן ביומא לתרוצי כגון שהי' לו חולה ביו"כ כו' דא"א לשיטתי' הנ"ל לאוקמי כגון שהומם וחיללו על אחר דא"כ הדרה קו' הת"י לדוכתי' דל"ל ריבוי לגבי המשתלח דפסול בי' מומא תיפוק לי' דמוכח מדאיצטרי הריבוי דגבי מחו"ז והא בלא"ה אין הגורל קובע כו ולשיטת רבא א"א לתרוצי כתירץ הנ"ל דהו"א לאוקמי בטריפה כיון דלשיטת רבא אין מחללין טריפה משום דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים ושפיר מוכרח לתרוצי כאן כגון שהי לו חולה ביו"כ ולא כמו שתירץ בתמורה

ועפ"י דברים הנ"ל מתורצים שני קושיות של הלח"מ על הרמב"ם ועל הגירסא דגרסו לה' לרבות שעיר המשתלח דקו' השני' דמקשה ל"ל לה' לרבות המשתלח בשחוטי חוץ תיפוק לי' דהוא מסברא בעלמא משום דבא אל פא"מ כדי להתוודות וכדפריך הגמ' לאחר הגרלה נמי האיכא וידוי יש לתרץ כך עפ"י הדברים שכתבתי דנולד מזה פלוגתא בין שיטות רבינא כאן ביומא דמתרץ כגון שהומם וחיללו על אחר דתיקשי קושי' התו' הנ"ל וצריך לתרץ כתירוצי דהו"מ לאוקמי בטריפה ובין שיטות רבא בתמורה דא"א כלל לאוקמי בטריפה משום דאין מחללין טריפה א"כ י"ל דסוגי' דזבחים אזלא לשיטת רבינא דמוקי כגון שהומם וחיללו על אחר א"כ י"ל נהי דהסברא בעצמה נותנת דמחייב על שחוטי חוץ של המשתלח משום דראוי לבא אל פא"מ כדי להתוודות מ"מ כשיש איזה הוכחה וראי' דאינו מחייב בשחוטי חוץ של המשתלח שפיר יש מקום טעות להוכיח דאינו חייב על המשתלח בשחוטי חוץ והגם דאליבא דאמת כדכתיב ריבוי דלה' לרבות שעיר המשתלח בשחוטי חוץ מדחינן הוכחה זו כל עיקר עכ"פ שפיר הי' מקום הו"א וטעות דיש להוכיח מהוכחה נגד הסברא ודאף קודם הוידוי פטור בשעיר המשתלח בשחוטי חוץ והוא דשיטת שמעתתא דזבחים אזלא כפי שיטת רבינא והיינו דא"א לאוקמי כלל ריבוי דלה' דלגבי מחוסר זמן לא כשיטת רבא כגון שהי' לו חולה ביו"כ כיון דאותו וא"ב לא שייכא כלל למחו"ז של שמונת ימים וכדכתבתי לעיל בהקו' שהקשיתי על רבא דמחו"ז ראו"ב לקי עלה משא"כ מחו"ז דשמונה ימים וגם א"א לאוקמי כגון שמת המשתלח ושמביא השני בלא הגרלה וכדס"ל לר"ש כיון דלא קי"ל כוותי' רק דמייתי ומגריל א"כ א"א לאוקמא רק כרבינא כגון שהומם וחיללו וע"ז קשי' קו' התו' ישיני' א"כ ל"ל קרא דפסול בי' מומא תיפוק לי' מהכא וצריך לתרץ כתירוצי הנ"ל דהוי מצינו לאוקמי בטריפה וכגון שנטרף אחר הגרלה וחיללו על אחר וע"ז קשה איך אפשר לחלל טריפה הא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים ולא הוי סלקא אדעתין לומר כסברת המים חיים הנ"ל שהמציא לומר דמשום מצות שעיר המשתלח פודין ורק הוי אמרינן דשעיר המשתלח הוי דינו כקדשי בדק הבית דכתבו התוס' בשבועות דף ל"א ע"ב ד"ה א"ה נשחטה תפדה דקדשי בדק הבית פודין להאכילן לכלבים ואף דכתבו דמדרבנן אין פודין זה אין לו שייכות להא דהכא דאיירינן מהא דקשיא על הקראי וכיון דמדאורייתא פודין קדשי בדק הבית ניחא דמחללין גם את הטריפה וכיון דמוכח מזה דשעיר המשתלח דין קדשי בה"ב יש לו א"כ הי' הו"א גדולה לומר כיון דכל קדשי בדק הבית אימעטו דאין מחייבין עליהן משום שחוטי חוץ א"כ גם שעיר המשתלח דדינו כקדשי בדק הבית בכלל והי' מקום להוכיח מזה נגד הסברא דמחמת דבא אל פא"מ כדי להתוודות נקרא ראוי לבוא אל פא"מ ורק כיון דאית לן הוכחה דהוא בכלל קדשי בדק הבית דינו כקדשי בדק הבית דנתמעטו מלחייב על שחוטי חוץ ואף דבאמת שאני שעיר המשתלח דבא אל פא"מ כדי להתוודות מ"מ כמו דאינו חלוק משאר קדשי בדק הבית לענין דפודין אותו להאכילן לכלבים כמו כן דינו כקדשי בדק הבית לענין לפטור בשחוטי חוץ ולכך צריך קרא דלה' לרבות שעיר המשתלח ולאחר דכתיב ריבוי דלה לרבות באמת מוכרחים אנו לומר דמשום מצות שעיר המשתלח פודין ומחללים גם את הטריפה וכדברי המים חיים ומתורץ קושי' השני' של הלח"מ ובזה מתורץ גם קו' הראשונה של הלח"מ על סתירות הסוגיות די"ל דגרסות המתחלפים בסוגיות תלוי בפלוגתא הנ"ל דשיטות סוגי' דזבחים הוא כתירוצא דרבינא הנ"ל ומתורץ בזה קושי' השני' של הלח"מ דשפיר צריך ריבוי דלה' כדי לרבות משא"כ סוגי' דיומא ודתמורה דבעל המימרא דהכא מענינא דקרא כו' היא רבא ורבא הא ס"ל לאוקמי ריבוי דלה' גבי מחוסר זמן כגון שהי' לו חולה ביו"כ ומוכח דס"ל דגם אין פודין את השעיר המשתלח ולחלל את הטריפה ונסתר כל מה שכתבתי בתירץ קושי' השני' של הלח"מ א"כ מוכח מזה דע"כ אי אפשר לומר דלה' לרבוי דהא לרבות לא צריך קרא כלל וכקושי' השני' של הלח"מ דהוא נלמד מסברא דבא אל פא"מ כדי להתוודות א"כ ע"כ צריך ליגרוס בבריי' דשחוטי חוץ דלה' להוציא

והנה אחר שדקדקתי היטב בסוגי' זו דיומא מצאתי שמה שכתבתי באופן הראשון לתרץ קושי' התוס' ישיני' וגם הרמב"ם דפ' ה' מהל' עי"כ הל' י"ח דיליף טריפה מיעמד חי עפ"י שכתבתי דהיכי דמת המשתלח ומייתי זוג ומגריל ומקריב השני שבזוג הראשון שוב לא שייך הא דאין הגורל קובע כו' טעות הוא בידי ונעלם ממני דברי רש"י בסוגי' זאת עצמה ד"ה דילמא מייתי ומגריל דירעה אותו שיפול עליו גורל של שם וכו' ומסיים ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם הרי מבואר דאף דמתכפר בראשון מ"מ שייך בהגרלה שני' הא דאין הגורל קובע כו' ולפ"ז צ"ל דהא דכתב רש"י בד"ה הא אין הגורל קובע לשם אלא את הראו' לשם וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם כו' אין הכוונה דלכך א"א להיות א' מהן מחוסר זמן משום שלא יעלה עליו הגורל לשם רק הכוונה כיון דאין הגורל קובע לשם אלא הראוי לשם ולכך בעינן שיהיו שניהם ראוים לשם כיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם שוב אין הגורל קובע כלל אותו דלשם ואף דלא יתכפר בשל שם שבזוג השני מ"מ כיון דבעינן הגרלה שוב אין הגורל קובע של שם כלל כיון דאינו ראוי לשם ולכך צריך שיהיו שניהם ראוים לשם בדוקא אף היכי דלא יתכפר בשני רק ירעה גם יש להביא ראי' לזה מהא דקאמר בחולין דף י"א דאתיא משעיר המשתלח כו' וכ"ת מאי נפקא לן מינה הא אין הגורל קובע כו' וכ"ת דבדקינין לי' והתנן לא הי' מגיע למחצית ההר כו' ואם הטעם דאין הגורל קובע הוא כנראה מפשיטות לשון רש"י משום דשמא יעלה עליו הגורל לה' קשה דמאי פריך הא אין הגורל קובע כיון דשל שם בין כך ובין כך בדקינין לי' וכדפרש"י שם ד"ה ודילמא חד מינייהו דבשלמא הך דלשם בדיק לי' לאחר שחיטה אלא ע"כ צ"ל דכיון דבשעת הגורל לא ידעינן איזה של שם בעינין שיהיו שניהם ראוים לשם ובלא"ה אין הגורל קובע וממילא נסתר כל מה שכתבתי אך אמנם אפשר קצת לראות דהיא גופא קשיא מנ"ל הך סברא דבעינין שיהיו שניהם ראוים לשם דכיון דלא ידע איזה לשם שוב אין הגורל קובע אם אין שניהם ראוים ואפשר קצת לצדד ולומר דתלוי בפלוגתא דלעיל דף מ' אי ילפינן הגרלה דמעכבא מעלה עלה או מחוקה דבזה יש לומר נהי דהגרלה מעכבא מ"מ אינו מוכח דבעינן שיצטרכו שיהיו שניהם ראוים לה' משא"כ למאן דדריש מועשהו חטאת הגורל עושה חטאת א"כ כששניהם ראוים לשם דאם אין שניהם ראוים אין זה בכלל דהגורל עושה חטאת ועפ"ז אפשר לקיים קצת תירוצי שכתבתי על הרמב"ם דפ' ה' מהל' עי"כ הל' ח"י די"ל דהגמרא דפריך והלא אין הגורל קובע ולא מוקי כגון שמת המשתלח ומגריל על זוג השני ומתכפר בראשון והשני ירעה משום כיון דסתם ספרא ר' יהודא והוא ס"ל ילפותא דהגורל עושה חטאת ולכך בעינין שיהיו שניהם ראוים לשם דוקא משא"כ הרמב"ם י"ל דס"ל דלא בעינין כלל שיהיו שניהם ראוים לשם בדוקא ורק הא דאין הגורל קובע