אריה דבי עילאי (ש"ס) צו

אא דכ"מ שנא' לא יאכל דר' אחא בר יעקב שם בחולין אזיל לשיטתי' דס"ל דטריפה יולדת ומשבחת ומכ"ש דס"ל טריפה חי' ולכך אין ללמוד כלל מיעמד חי ורק להיפך קשה על הרמב"ם דלמה לא תפוס דברי הגמ' למעט טרפה מהא דאין הגורל קובע כו' ויש לתרץ קו' זו עפ"י דיש להקשות על קו' הגמ' דפריך כאן דל"ל קרא דלה' דשעיר המשתלח פסול במחו"ז תיפוק לי' דאין הגורל קובע כו' דפירש"י בד"ה הא אין הגורל קובע כו' וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם א"א להיות א' מהם מחו"ז. הא אפשר לאשכוחי כגון שמת המשתלח דקתני במשנה דמביא זוג אחר וכו' וס"ל לרב בדף ס"ד דשני שבזוג שני ירעה כו' א"כ השעיר של השם דבזוג ראשון יקרב משום דמצותו בראשן ושוב לא שייך לומר דאין הגורל קובע כו' משום שמא יעלה עליו הגורל לשם דהא השעיר שיעלה עליו לד' בזוג השני אינו ניקרב כלל וממילא דהי' הו"א דרשאי להיות א' מהן מחו"ז ולכך צריך קרא לפסול גם גבי שעיר המשתלח מחו"ז ומה פריך והא אין הגורל קובע כו' אך יש לתרץ דשפיר מקשה הגמ' עפ"י דקאמר לקמן דף ס"ד ע"ב אמר לך רב אליבא דר' יהודה לא קאמינא כו' א"כ ס"ל לר' יהודה דבע"ח נדחין והשני שבזוג שני יקרב ושבזוג ראשון ירעה. והנה לעיל דף מ"א ע"א קאמר בגמ' דסתם ספרא מני ר' יהודא א"כ שפיר פריך והא אין הגורל קובע דלשיטת ר"י השני שבזוג שני יקרב וממילא דאין הגורל קובע כו' שמא יעלה עליו לשם. וא"ל א"ב כי משני ר' יוסף ה"מ ר"ש כו' ל"ל מחמת דס"ל לר"ש מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה תיפוק לי' דלר"ש יש לתרץ כגון שמת א' מהם ומביא זוג לשני והשני שבזוג ראשון יקרב דזה אינו קושיא כלל דכיון דהוצרך לאוקמי דהך ברייתא לא מתוקמא כר"י רק כר"ש שוב אצ"ל כלל דמייתי ומגריל והשני שבזוג שני ירעה כיון דבאמת אית לי' לר"ש דמביא שני שלא בהגרלה עכ"פ הגמרא דפריך והא אין הגורל קובע כו' הוא רק מחמת דסתם סיפרא ר' יהודה משא"כ הרמב"ם דפסק בפ"ה מהל' עי"כ הל' ט"ו דהשני מן השנים שהגריל עליהם בסוף ירעה כו' א"כ צריך להביא קרא דיעמד חי למעט טריפה כגון שמת שעיר המשתלח ומביא זוג אחר דלא שייך דאין הגורל קובע כו' משום שמא יעלה עליו לשם כיון דהשני שבזוג שני ירעה. ועפי"ז יש לתרץ גם קו' תי' הנ"ל עפ"י המבואר דף ס"ד ע"א דקאמר ואידך בם בהם לא דריש א"כ עכ"פ אין לו לר' יוחנן בהא דס"ל בע"ח נידחין ראי' מקרא כיון דדרשא דמהם בהם אינו דרשה הכרחיות כ"כ וכמו דקאמר רב מהם בהם לא דריש ושפיר הי' מקום לטעות דבאמת בע"ח אינם נידחין ושוב לא קשי' כלל דל"ל ריבוי דלה' גבי שעיר המשתלח דפסול בי' מחו"ז דהא בלא"ה והא אין הגורל קובע כיון דאפשר לאשכוחי כנ"ל כגון שמת המשתלח ולא צריך לאוקמי כלל כגון שהומם וחיללו על אחר ושפיר צריך קרא בע"מ דפסול אצל שעיר המשתלח ומתורץ קושי' תוספת ישיני'

ובאופן אחר יש לתרץ קו' תוס' הנ"ל וגם לתרץ הקושיא שהקשיתי על רבא דל"ל לשנויי כאן כגון שהי' לו חולה בי"כ כו' ונא משני הכא כדמשני בעצמו גבי בע"מ כגון שהומם כו' דהנה יש לסתור התירץ שתירץ המשנה למלך הנ"ל על קושי' הלח"מ דלמה כ' הרמב"ם דטריפה פסול מיעמד חי ולא דאין הגורל קובע דהרמב"ם איירי כשנטרף לאחר הגרלה דאין מקום לומר כן עפ"י דקשה עוד על הרמב"ם דל"ל למיפסל טריפה מיעמד חי הרי הגמ' במנחות דף ה' ע"ב פריך דל"ל מן הבקר להוציא את הטרפה תיפוק לי' דאיכא ק"ו מבע"מ דמותר להדיוט ואסור לגבוה ומשני לבסוף תאמר בטריפה שאין מומה ניכר ופירש"י כגון בבני מעיים ע"ש והרי בשעיר המשתלח א"א לאשכוחי רק טריפות הניכר דטרפה שאינו ניכר כגון בבני מעיים לא שייך כלל גבי שעיר המשתלח דאינו נבדק כלל וכדקאמר בחולין דף י"א ע"ב וכ"ת דבדקינין לי' והתנן לא הי' מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברי' א"כ ל"ל להרמב"ם כלל מיעוט דיעמד חי לטריפה ולא מק"ו דבעל מום וכדפריך במנחות הנ"ל וצריך לתרץ כמו דמתרץ הגמ' בזבחים דף ע"ד ע"ב על הא דפריך האי טרפה ה"ד אי ידוע לי' ליתי ונסקלי' כו' ומתרץ או דאי ערוב דרוסת הזאב בנקובות הקוץ או בנפילה או בולד טרפה וגם כאן צריך לתרץ כך דהטריפות אינו ניכר שנתערבו שני השעירים וא' מהם הוא ולד טריפה או נפולה או דרוסת הזאב והשני הוא נקובות הקוץ דבלי תערובות שבין שני השעירים א"א לאשכוחי כלל טריפות שאינו ניכר גבי שעיר המשתלח דאפי' כשנדרס לפנינו מוכח מהגמרא דזבחים הנ"ל דהוי טריפות הניכר מדהוצרך הגמ' לומר כגון דנתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ ולא קאמר בסתמא כגון שנידרס א' מן הקדשים לפנינו ואח"כ נתערב בין שאר הקדשים אלא ע"כ דגם דרוסה הוי טריפות הניכר ותיקשי ליתי ולשקלי' ולכך צ"ל דאתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ וא"כ לגבי שעיר המשתלח נצטרך לומר דנתערבו שני השעירים להדדי ועפ"ז ע"כ צ"ל דאיירי בטריפות דקודם הגרלה דלאחר הגרלה א"א כלל לשני השעירים של יו"כ שיתערבו וכדקאמר בגמ' דף מ"א ע"ב על המשנה דקשר לשון זהורית כו' ולנשחט נגד בית שחיטתו דלא יתערבו זה בזה ולא יתערבו באחרים א"כ נסתור בזה תירץ המשנה למלך הנ"ל דא"א לומר כלל דהרמב"ם איירי בניטרף לאחר הגרלה וע"כ דמיירי הרמב"ם בטריפה שקודם הגרלה ועפ"ז מתורץ בטוב קו' התו' הנ"ל וגם הקושי' שהקשיתי על רבא דהנה עפ"י הדברים שכתבתי הא דקאמר רבינא כאן ביומא כגון שהומם וחיללו על אחר ה"ה דהמ"ל כגון שניטרף שעיר המשתלח לאחר הגרלה בטריפות הניכר כגון שנפלה או שדרסה זאב דדוקא על ריבוי דקרא דיעמד חי למעט שפיר כתבתי דע"כ א"א לאוקמי רק קודם הגרלה דאפשר לאשכוחי בי' טריפות שאינו ניכר משא"כ לאחר הגרלה דא"א לאשכוחי רק טריפות הניכר וטריפות הניכר א"צ לרבוי דיעמד חי ורק נלמד מק"ו דבעל מום אבל לענין דינא הי' מצי רבינא לומר לתרץ הק"ו דהא אין הגורל קובע לומר כגון שנטרף אחר הגרלה בטריפות הניכר וממעט קרא מחוסר זמן ומ"מ אין זה בגדר קושי' להקשות על רבינא דלמה נקיט כגון שהומם וחללו על אחר ולא נקיט כגון שניטרף וחיללו על אחר דמאי אילמא דטריפה מבעל מום ולמה למינקט טריפה ולא למינקט בעל מום אדרבא איפכא מסתברא דניטרף לאחר הגרלה ע"כ יצטרך לומר דניטרף בטריפות הניכר והלא כבר כתבתי דטריפות הניכר נלמד בקל וחומר מבע"מ א"כ יותר ניחא למינקט כגון שהומם דאיכא בי' קרא למעט בע"מ וכדקאמר ומנא תימרא דפסול בי' מומא כו'. משא"כ כשנטרף ובטריפות הניכר דלא נלמוד רק מבעל מום א"כ ל"ל למינקט טריפות הנלמוד מבע"מ ביותר ויותר ניחא לי' למינקט כגון שהומם וחיללו על אחר ואיירי בבעל מום בעצמו והנה כ"ז כשיש לנו קרא למעט בעל מום משא"כ אי לא הוי כתיב קרא למעט בע"מ הוי אמינא דמום לא פסול גבי המשתלח ואעפ"כ הוי ידעינין דטריפות פוסל בשעיר המשתלח מקרא דיעמד חי שכ' הרמב"ם ולהו"א זו באמת היינו לומדין מקרא דיעמד חי למעט בין בטריפות הניכר ובין בטריפות שאינו ניכר ומתורץ קושי' תו' הנ"ל דשפיר הי' מקום לטעות דמומא לא פסול בהמשתלח ואעפ"כ לא תיקשי על המיעוט דממעט המשתלח מחוסר זמן והא אין הגורל קובע כו' דהוי מוקמינין כגון שנטרף לאחר הגרלה בטריפות הניכר וחללו על אחר שהוא מחוסר זמן ולכך צריך קרא למעט מחו"ז גם לגבי המשתלח. ובזה מתורץ גם הקושי' שהקשיתי על רבא דאף דבתמורה משני בעצמו לגבי בע"מ כגון שהומס וחיללו על אחר מ"מ הוכרח כאן לגבי מחו"ז לשנות כגון שהי' לו חולה ביו"כ והיינו דעפ"י מה שכתבתי נהי דעל תירץ רבינא שפיר כתבתי דיותר ניחא לי' לרבינא למינקט כאן גבי מחו"ז בעל מים בעצמו וכגון שהומם וחיללו על אחר מלמינקט בטריפה ונימא כגון שנטרף בטריפות הניכר וחיללו על אחר אעפ"כ על רבא דבתמורה שפיר קשה קו' זו דהלא רבא דמשני שם בתמורה כגון שהומם וחיללו על אחר דאיירי לגבי בעל מום הוא דוחק עצום דמי פתי יסור הנה לחלל קרבן הניפסל מחמת מום לחללו על בהמה אחרת שהוא ג"כ בע"מ וע"כ צריך לדחוקי ולומר כגון ששעיר השני יש לו מומים בסתר וכשחיללו לא ידע מן המום והוא דחוק עצום דלמה לא יצטרך לבדוק תיכף שעיר השני אם אין בו מום יותר הו"ל למימר כגון שנטרף בטריפות הניכר דטריפות מיפסל בי' מקרא דיעמד חי ומחללו על בעל מום וקמ"ל קרא דמיפסל בשעיר המשתלח גם מום ולתרץ קושי' זו על רבא נאמר עפ"י מ"ש הפר"ח על או"ח דמבואר שם בסוף הספר על מסכתות ועל הרמב"ם ונקרא בשם