אריה דבי עילאי (ש"ס) צה

בברייתא שפיר פריך למאי חזו ואי משום דראוי לבוא אל פא"מ להגריל ולהתוודות מאן לימא לן מסברא בעלמא דזה נקרא אל פא"מ אימא דאינו נקרא אל פא"מ רק להקרבה ולא להגרלה ולוידוי והלא מן הברייתא בעצמה דשני שעירי יוה"כ מוכח כן כיון דעכשיו בדעת המקשן לא סבר לפרש הברייתא דשני שעירי יו"כ דשהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל דהיינו שהגריל והתוודה עליהם כמו שהוא לפי המסקנא דזבחים בין לגירסת רש"י והראב"ד ובין לגירסות הרמב"ם ורק סבר עכשיו המקשן דמשהגריל עליהם כו' היינו קודם הוידוי א"כ הרי מוכח מן הברייתא בעצמה דלא נקרא אל פא"מ מה שבא אל פא"מ כדי להתוודות וכמו כן לא נקרא אל פא"מ כדי להגריל ואף אם נבוא להקשות דעכ"פ לא הי' למקשן להקשות כ"כ בפשיטות למאי חזו ושיוכרח לחדש דבר חדש מחמת דחזי לשעיר הנעשה בפנים כיון דאפשר לפרש דמשהגריל עליהם היינו משהגריל והתוודה עליהם י"ל דעכ"פ לא הי' להמקשן סברא זו כסברא פשוטה לומר דנקרא בא אפא"מ כדי להגריל ולהתוודות ורק דעל סברא זו בעינן ריבוי וכאשר באמת הברייתא דזבחים נקטה בזה ריבוי דלה' לרבות כו' א"כ כיון דבברייתא דשני שעירי יו"כ לא נקטה שום ריבוי לחייב קודם הגרלה ומשמע דמסברא בעלמא קמחיבינן שפיר פריך למאי חזו כו' והגם דבאמת הא גופא קשי' וכקו' שני' של הלח"מ הנ"ל דהרי באמת מוכח מדפריך בפשיטת בזבחים אחר הגרלה נמי האיכא וידוי כו' א"כ מוכח דמסברא פשיטה מקשה כן המקשן זה הוא באמת קושיא בפני עצמה וכדמקשה כן הלח"מ קושייתו השני' אבל עכ"פ אין כאן קו' שלישית בפני עצמה וכיון דעכ"פ מבואר בברייתא דבזבחים דבעי על סברא זו דנקרא בא אל פא"מ כדי להתוודות ריבויא דקרא דלה' א"כ כיון דבברייתא דשני שעירי יו"כ לא נזכר שום ריבוי שפיר פריך למאי חזו כו'. אך אמנם עפ"י הדברים הללו הנזכרים יש מקום לדחות גם קושי' השני' של הלח"מ והיינו לומר דבוודאי בעינן ריבויא לרבות דיהי' נקרא בא אפא"מ כדי להגריל ולהתוודות דבלא ריבויא הוי אמרינן מסברא דלא נקרא בא אל פא"מ רק להקרבה וכמו פרה אדומה דכתבו התוס' ביומא ד"ה ולא אוציא כו' דאף דכתיב בפרה אדומה והזה נוכח פני א"מ אעפי"כ לא קרינן בה בא אל פא"מ ורק הא דמקשה בפשיטות אחר הגרלה נמי האיכא וידוי כו' לאו מסברא בעלמא מקשה כן רק דמקשה על תירץ המתרץ הראשון דכאן קודם הגרלה כו' א"כ ס"ל דאף קודם הגרלה א"א לחייב מסברא לא מן הסברא דנקרא בא אל פא"מ כדי להגריל ואף לא מחמת סברא זו דחזי קודם הגרלה לשעיר הנעשה בפנים כיון דבעינין על קודם הגרלה ריבוי דלה' ועכ"פ מוכח דלא ס"ל להמתרץ הראשון רך סברא דקודם הגרלה חזי לשעיר הנעשה בפנים דע"ז לא הי' צריך קרא לרבות דאי אפשר לומר דריבוי דקרא מרבה החיוב לשעיר המשתלח מחמת סברא זו בעצמה דחזי לשעיר הנעשה בפנים דע"י הסברא לא שייך ריבוי לרבות ורק או דנימא דכן הסברא פשוטה או דנימא דנידחת סברא זו מכל וכל ושוב לא שייך דהריבוי מרבה זה הסברא בעצמה ועכצ"ל לדעת המתרץ הראשון דהריבוי הוא צריך לרבות כדי דלא נימא דלא נקרא בא אל פא"מ מחמת שאינו להקרב' וע"ז קאי הריבוי דקרא דמחמת דבא אל פא"מ כדי להגריל ג"כ נקרא בא אל פא"מ דבזה שייך שפיר הריבוי דההגרלה ג"כ נקרא בא אל פא"מ ועפ"ז שפיר מקשה המקשן על המתרץ הראשון אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי ר"ל כיון דע"כ הריבוי דלה' מרבה דההגרלה נקרא בא אל פא"מ א"כ תיקשי איך פטרה המשנה דזבחים אחר הגרלה וקודם הוידוי כיון דכבר כתיב לה' לרבות קודם הגרלה ה"ה לאחר הגרלה וקודם הוידוי ומתרץ כאן קודם וידוי כו' והמשנה דזבחים איירי לאחר הוידוי אבל עכ"פ בעינין לזה ריבוי דקרא דלה' לרבות דקודם הוידוי נקרא בא אל פא"מ ובלא הריבוי הו"א דכיון דלא בא להקרבה לא נקרא בא אל פא"מ

אך אמנם לתרץ ע"ד הפלפול נתרץ קו' הראשונה של הלח"מ וגם קו' השני' שלו ובישוב קו' הראשונה נאמר ג"כ כמ"ש באופן הראשון דבאמת הסוגיות חלוקות בנוסחות הברייתא אי לה' להוציא או לה' לרבות ורק לומר דיהי' תלוי שינוי הנוסחאות במה שמצינו פלוגתא בין האמוראים פלוגתא מפורשת בש"ס ועפ"ז נוכל לומר דסוגי' דיומא וסוגי' דתמורה אזלא לשיטת אמורא אחד וסוגיא דזבחים אזלא לשיטות האמורא השני והנה מקודם נבוא לתרץ מה שקשה טובא על רבא דמשני הכא כגון שהי' לו חולה ביו"כ דהוא דוחק כיון דהריבוי דבכאן לא איירי רק במחוסר זמן דשמונה ימים ולא במחו"ז דאותו וא"ב והרי אין דיניהם שוה וכמבואר בחולין דף פ' ע"ב דמחו"ז דאותו וא"ב לקי עלה משא"כ מחו"ז דשמונת ימים דקאמר שם הנח למחו"ז דהכתוב ניתקו לעשה א"כ לא נכלל מחו"ז דאו"ב במחו"ז דשמונה ימים ולא שייך לרבות בקרא דכתיב גבי מחו"ז דשמונת ימים המחו"ז בשביל או"ב ולמה לי' לרבא דוחק הזה ולא משני כדרבינא כגון שהומם וחיללו על אחר וכדמשני רבא בעצמו בתמורה דף ו' ע"ב לגבי קרא דבעל מום ונהי דהתם גבי בע"מ הוכרח רבא לשנות כך משום דהתם לא שייך האקומתא דקאמר הכא כגון שהי' לו חולה ביו"כ עכ"פ כיון דהוכרח רבא בעצמו לאוקמא התם גבי בע"מ כגון שהומם וחיללו על אחר יותר הו"ל לאוקמא הריבוי דלגבי מחו"ז ג"כ בחד גוונא דאוקומתא דלגבי בע"מ ובפרט דלגבי בע"מ הוא דוחק עצים איקומתא זאת דלמה לחלל בעל מום זה על מום אחר ורק דהוכרח לאוקמי בדוחק הזה משום דלא שייך התם תירוצא דבכאן כגון שהי' לו חולה ביו"כ עכ"פ כיון דהוכרח לתרץ כן לגבי בע"מ הו"ל לתרץ גם הכא לגבי מחו"ז ג"כ כגון שהומם כו' ולתרץ קו' זו נתרץ מקודם קו' התוס' ישינים ביומא ד"ה אבל בעל מום דמטי זימני' אימא לא וא"ת אפי' לא כ' בע"מ כו' ומה שתירצו בתוס' ישינים דכל כמה דלא חזינין דפסיל בי' מומא לא הוי מוקמינן לי' להך דרשא דהומם כו' אלא מוקמינין לי' לדרשא אחריתי הוא דחוק קצת וגם דנראה מדבריהם דלכך הוי מוקמינין לי' לדרשא אחריתי הוא משום דכיון דלא מצינו מקרא מפורש דבשעיר המשתלח פסול בי' מומא לא הוי ידעינין לחדש דבר זה דפסול בי' מומא ולכך הוי מוקמינין לדרשא אחריתי הנה הגם דלכאורה נראה כן קצת מלשון הגמרא דאחר דמשני רבינא כגון שהומם כו' קאמר ומנא תימרא דפסול בי' מומא כו' אך באמת אין ראי' מזה כלל דדוקא רבינא דהוא אמורא לא הוי מחדש הך דינא דפסול בי' מומא לולי שנמצא כן בלשון הברייתא אבל לתרץ כן על דרשות דקרא הוא דבר שאינו מסתבר כלל כיון דחזינין דהגמ' קאמר ואיצטרך למכתב בע"מ כו' משמע דאף מבנין אב בעלמא הוי מפקינין למיפסל בע"מ גבי שעיר המשתלח מבנין אב דמחוסר זמן ורק דהגמ' עושה צירוכותא בעלמא לדחות ולומר דשאני מחו"ז דלא מטי זימני' כו' דכ"ז שייך על הבנין אב בלבד משא"כ כשיש לנו עוד דיוק מקרא ממה דצריך ריבוי לשעיר המשתלח ולא מדאין הגורל קובע שפיר הוי מדייקינן לאוקמי קרא כגון שהומם כו' ולדחות הך דיחוי דקאמר דשאני מחוז' דלא מטי זימני' ורק הוי ילפינין מבנין אב דגם מום פוסל בשעיר המשתלח כמו דפוסל ג"כ מחוסר זמן דבזה מתיישב דרשא דקרא מה דצריך ריבוי לשעיר המשתלח ולתרץ קו' התוס' ישיני' נאמר בשני אופני' אופן הראשון י"ל כך דהנה בודאי אין לדחות קושיתם ולומר דהי' מקום לטעות ולאוקמי קרא כדרבא כגון שהי' לו חולה ביו"כ כו' או כדר' יוסף ולומר דהוי אמרינן דבאמת הגרלה אינה מעכבת וכדס"ל לר"ש באמת כן. דזה ודאי אין לו ממשות כלל כיון דרבינא בעצמו לא ס"ל לאוקמי קרא לענין מחו"ז דאותו ואת בנו כמו דאמר רבא וגם ס"ל כשיטות הסוברים וכדקיי"ל באמת דהגרלה מעכב ודלא כר"ש ודייקינין לעיל בדף מ"א מדרשות דקראי וע"כ אין מקום לתרץ רק כדמתרץ רבינא כגון שהומם ושוב תיקשי קו' הוי' דנ"ל קרח לרבות בע"מ. אך אמנם בסיגנון הזה יש מקים לומר בדרך אחר עפ"י דיש מקום לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם דפסק בהל' עי"כ פרק ה' הל' י"ח דטריפה פסול בשעיר המשתלה מויעמד חי. והקשה הלח"מ מגמ' דחולין דף ל"א דפסול דטריפה נפקא לי' מהא דאין הגורל קובע כו' והנה במה שתירץ ע"ז במשנה למלך דהרמב"ם איירי כשנטרף אחר הגרלה הנה מזה נדבר אי"ה לקמן באופן השני וכעת נאמר לתרץ קו' הלח"מ דהנה קושייתו הוא רק דל"ל להרמב"ם לומר דרשא אחרת ממה דמבואר בגמי חולין אבל להיפוך להקשות על דרשות הרמב"ם דא"כ למה לא נקטה הגמ' דחולין דרשות הרמב"ם מן יעמד חי זה לא קשה כלל וכמו שתירץ בפשיטות בס' אור חדש בפסחים בשיטות חזקי' ור'