אריה דבי עילאי (ש"ס) צד

למעבד מאתמול יוע"ש א"כ י"ל דרבא בעצמו לא ס"ל הכי רק להיפוך דמדדחי שבת מוכח דאי אפשר למעבד מאתמול א"כ ממילא מוכח הכא דשילוח מעכב ולכך קאמר ביומא ובתמורה התם מענינא דקרא ושיטות סוגיא דזבחים ס"ל כשיטות ר' חסדא הנ"ל דבמאי דגלי קרא דדחי שבת הוי דוקא במקום דאפשר למעבד שלא כמצותה א"כ ממילא שילוח אינו מעכב ולכך ס"ל דלה' לרבות ומתורץ דעת הרמב"ם דאזיל לשיטתו דפסק פ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' ז' דקצרוהו ביום כשר ואעפי"כ דוחה את השבת א"כ ממילא לשיטתו שילוח אינו מעכב ולכך פסק כשיטות נוסחות דסוגיא דזבחים דלה' לרבות

והנה בשו"ת ח"ץ סי' קס"ו מתרץ דברי הרמב"ם דפ"ז מהל' תמידין ומוספין שהקשה עליו בבה"ז הנ"ל ודהרמב"ם דחה לסוגיא דמנחות דף ע"ב מחמת דברי ר"ש דחביב המצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כו' יוע"ש הנה אין מזה הכרע כלל לענין אם לדייק מעתי אפי' בשבת דשילוח השעיר מעכבא דבשלמא לגבי קצירות העומר דהוא מצוה דמחויב לעשותה ורק דאפשר לעשותה מע"ש שייך לומר דחביבה מצוה בשעתה ודוחה שבת בשביל זה משא"כ בעבודה דלא מעכבא כלל לא שייך חביבא מצוה כו'. ורק תלוי אי אף בדבר דלא מעכב ג"כ דוחה שבת וכדלעיל לענין ניקצור שלא כמצותו

והנה יש מקום עוד לומר עפ"י דרך פלפול הנ"ל בשינוי דברים וממש מהיפוך אל ההיפוך לומר דאי שילוח השעיר אינו מעכב אז י"ל בדוקא דנלמד מענינא דקרא דלה' להוציא וכסוגיא דיומא ותמורה משא"כ אי שילוח השעיר מעכב י"ל דלא שייך ללמוד מענינא דקרא דלה' בא להוציא כיון דאף אם נימא דמאל פתח נתרבה שעיר המשתלח מ"מ אינו מוכרע דלה' מיעוטא היא ולא ריבוי כיון דיש מקום לומר כקו' המרכבת המשנה הנ"ל דאימא לה' מרבה אחר הוידוי כיון דקיימינן דשילוח השעיר מעכב ועכ"פ כיון דא"א ללמוד מענינא דקרא דלה' מעוטא הוא ולא ריבוי ממילא מסתברא דלה' רבויא הוא כמו שהוא רבויא לגבי מחוסר זמן וכמבוא' כאן ביומא וכמו כן לגבי בעל מום דכמבואר כאן ביומא וגם במס' תמורה ומה"ת נחלק ולומר דלגבי מחוסר זמן ולגבי בע"מ הוי לד' ריבויא ורק לגבי שחוטי חוץ הוי מיעוטא יותר ניחא לומר כיון דלה' הוא ריבויא גבי מחוסר זמן ולגבי בעל מום כן הוא ריבויא לגבי שחוטי חוץ דהרי לא נלמד מענינא דקרא דכאן לגבי שחוטי חוץ הוא מיעוטא דאף אם מאל פתח נתרבה שעיר המשתלח הרי לא נתרבה רק קודם הוידוי ונוכל לומר דלה' מרבה אחר הוידוי וכיון דלא מוכח מענינא דקרא דלה' דכתיב גבי שחוטי חוץ הוא מיעוטא וממילא דהוא ריבוי' כמו שהיא ריבויא לגבי מחו"ז ולגבי בע"מ א"כ שוב מסתברא לומר דאינו מרבה רק קודם הוידוי והיינו משום דמפסוק דאל פתח לא הי' מוכרע כל כך דשעיר המשתלח נקרא בא אל פא"מ מחמת שבא להגריל ולהתוודות דאימא כיון דאינו בא להקרבה לא נקרא בא אל פא"מ וכמו שכתבתי בדרך הראשון ולכך צריך לכתוב קרא דלה' לרבות קודם הוידוי והוא מלתא דמסתברא לומר כיון שבא אל פא"מ כדי להתוודות מרבה התורה בקרא דלה' ולמה נאמר דלה' מרבה אחר הוידוי דהוא נגד הסברא כיון דאינו בא אפ"מ עוד להתוודות ונהי דקיימינן דשלוח השעיר מעכב ויש קצת מקום לומר כן כיון דעדיין לא נסתלק ממנו מעשה העבודה מחמת שכבר הגריל והתוודה עליו כיון שעדיין צריך לקיים בו מצות השילוח דמעכב אעפי"כ הוא נגד הסברא לומר דריבתה התורה אף אחר הוידוי וכיון דבהכרח דלה' ריבויא הוא כמו דהוא רבויא לגבי מחו"ז ולגבי בעל מום יותר ניחא לאוקמי הריבוי דלה' על קודם הוידוי אך אמנם כ"ז כששילוח השעיר הוא מעכב דאז אין לנו הכרע מענינא דקרא דלה' מיעוטא כיון דאיכא לומר דהוא ריבוי לרבות אחר הוידוי משא"כ אי שילוח השעיר אינו מעכב דאז אין מקום כלל לומר לרבות אחר הוידוי כיון דכבר נסתלק כל מעשה העבודה מן שעיר המשתלח א"כ שוב יש ללמוד מענינא דקרא דאל פתח דלה' דכתיב גבי שחוטי חוץ הוא מיעוטא וממילא ממעטינן אף קודם הוידוי כיון דמוכח דלה' הוא מיעוטא ולא ריבויא ממילא ממעט אף קודם הוידוי דאף דבא אל פא"מ להגריל ולהתוודות מ"מ כיון דאינו בא להקרבה נתמעט מלה' דדרשינן למיעוטא ודרשינן דוקא שהוא מיוחד לה' וזה אינו עכ"פ מיוחד לד' וכיון דמענינא דקרא נלמד דלה' מיעוטא הוא ע"כ דרשינין בי' דוקא כל דמיוחד לה' ממילא נתמעט אף קודם הוידוי כיון דעכ"פ אינו מיוחד לה' ורק להתוודות עליו א"כ עפ"י דרך הזה הוא להיפוך דאי שילוח השעיר אינו מעכב אז יש ללמוד מענינא דקרא דלה' מיעוטא הוא וזה הוא שיטת סוגיות הש"ס דביומא ובתמורה ושיטות סוגיות הש"ס דבזבחים אזלא דשילוח השעיר מעכב דאז א"א ללמוד מענינא דקרא דלה' למיעוטא וכמו שכתבתי דמנ"ל דהוא להוציא אימא דהוא מרבה לאחר הוידוי כיון דשילוח השעיר מעכב וכיון דלה' אינו להוציא רק ריבוי כמו לה' דכתיב גם מחו"ז ובע"מ ממילא ניחא יותר לומר כסברא החיצונה דלה' ערבה קודם הוידוי ובזה הוו עולים דברי כהוגן כפי שיטת הבה"ז בעצמו דרבא ס"ל דמדבעי קרא לדחיות שבת מוכח דאפשר למעבד מאתמול וכמו כן כאן מעתי אפי' בשבת מוכח דשילוח אינו מעכב וא"כ ניחא ביותר ישוב הסוגיות דסוגיא דיומא ודתמורה דמענינא דקרא נלמד דלה' להוציא הוי בעל מימרא רבא ואזיל לשיטתי' דשילוח השעיר אינו מעכב וכדברי הבה"ז הנ"ל ולכך קאמר דמענינא דקרא נלמד דלה' להוציא וסוגיא דזבחים ס"ל דשילוח מעכב וכשיטת ר' יוחנן במנחות דף ע"ב דמדחיות שבת דלגבי העומר מוכח דניקצר שלא כמצותו פסול א"כ ממילא מוכח מעתי אפי' בשבת דשילוח מעכב ולכך ס"ל לגרוס בברייתא דלה' לרבות. אך אמנם הגם דבדרך הזה יתיישבו הסוגיות יותר בטוב ממה שכתבתי בדרך הראשון וגם שיהי' ממש כשיטות תבה"ז אליבא דרבא אך הקושיא שעל דברי הרמב"ם לא יתורץ בזה כיון דהרמב"ם בעצמו פסק פ"ז מהל' תמידין ומוספין דניקצר שלא כמצותו כשר ואעפ"כ דוחה שבת א"כ לשיטתו יהי' בכאן שילוח השעיר אינו מעכב א"כ איך פסק כנוסחות סוגיא דזבחים דלה' לרבות. אך אפשר יש מקום לצדד ולומר דעל הרמב"ם דפ"ז מהל' תמידין ומוספין אפשר לתרץ כדתירץ הח"ץ בתשובותיו סי' קס"ו הנ"ל דנדחה סוגיות הש"ס דמנחות דף ע"ב מחמת דחביבה מצוה בשעתה כדברי ר"ש משא"כ לענין שילוח השעיר דלא שייך כלל חביבה מצוה בשעתה כיון דליכא לכל עבודה ההוא של שליחות השעיר וכמ"ש למעלה א"כ שוב י"ל דהרמב"ם פסק דשילוח שעיר מעכב ולכך פסוק כסוגיות הגמ' דזבחים דגרסינן בברייתא דלה' לרבות שעיר המשתלח והיינו קודם הוידוי. והנה הגם ששתי הדרכים שכתבתי הם הכל רק דרך פלפול בעלמא מ"מ בעניני הסברות והטעמים נוח לי לומר ע"ד פלפול כדרך הראשון

ועתה נבוא עוד בדרך פלפול ולתרץ קו' הלח"מ שהקשה על נוסחות הרמב"ם כפי דברי הכ"מ דגרסינן בברייתא דלה' לרבות שעיר המשתלח ולתרץ רק שני קושיות של הלחם משנה א' קושי' סתירות הסוגיות דביומא ובתמורה קא גריס דלה' להוציא. וקושי' ב' שהקשה הלחם משנה כיון דפריך הא איכא וידוי כו'. וע"כ לפי גירסא זו הי' סברא פשוטה לדעת המקשן דמקרא דאל פא"מ מחייב לאחר הגרלה קודם הוידוי ולכך סותר דעת המתרץ דכאן קודם הגרלה כו'. דאיך אפשר לומר דהמשנה דפטרה איירי אחר הגרלה וקודם הוידוי כיון דגם לאחר הגרלה עדיין ראוי אל פא"מ כדי להתוודות ועכ"פ. מוכח דהוא סברא פשוטה בדעת המקשן וסותר ע"ז דברי המתרץ א"כ איך משני כאן קודם וידוי כו' והא דחייבה הברייתא שעיר המשתלח איירי קידם הוידוי א"כ תיקשי ל"ל להברייתא לחייב מריבוי דלה' תיפוק לי' דאפי' בלי שום ריבוי דלה' לחייב וכמו שהי' להמקשן סברא פשוטה בזה ואדרבא תיקשי עוד על הברייתא דל"ל הריבוי דלה' ע"ז כיון דהוא סברא פשוטה. והנה מה שהקשה עוד הלח"מ קו' על דל"ל לגמרא ביומא לומר דחזי לשעיר הנעשה בפנים ולא קאמר מטעם דבא אל פא"מ להגריל ולהתוודות. הנה קו' שלישית זו יש לדחות בקל כיון דעכ"פ חזינין בברייתא דזבחים דגרסינן לה' לרבות כפי נוסחא זו דצריך קרא לרבות שתהא נקרא בא אל פא"מ מחמת הוידוי וה"ה אף קודם הגרלה והוידוי א"כ הברייתא דשני שעירי יו"כ כו' דבברייתא דיומא דף ס"ב ע"ב דלא נזכר בברייתא שום ריבוי ורק מסברא בעלמא משמע דמחייבה