אריה דבי עילאי (ש"ס) צג

ולוידוי ולכך מענינא דקרא דלה' להוציא אימא דמאל פתח הוי ממעטינן שעיר המשתלח כיון דעכ"פ לא בא להקרבה ואף דבא אל פא"מ להגריל ולהתוודות י"ל דאינו נקרא בא אל פא"מ וכמו פרה דכתבו התוס' ד"ה ולא אוציא פרת חטאת דאף דכתיב והזה אל נוכח פתח אהל מועד מ"מ לא מיקרי עי"ז בא אל פא"מ וכמו כן י"ל בשעיר המשתלח דלא מיקרי בא אל פא"מ רק כשבא להקרבה דוקא וכסיגנון שכתבו התוס' בפסחים דף ס"ו ע"ב ד"ה מביאה כשהוא חולין בעזרה דכשמכניס טלה חולין בעזרה ואינו עושה שום דבר שעושה בקרבנות שיראה כמקריב חולין לעזרה שרי וע"ש ואף דכאן מגריל ומתודה עליו מ"מ אינו דומה לתנופה שכ' התוס' שם דתנופה עושה מעשה בגופו משא"כ שעיר המשתלח דהגרלה והוידוי אינו מעשה בגופו וכדכ' רש"י כאן ביומא דף ס"ב ע"ב ד"ה אין מחוסר זמן לבו ביום דהגרלה אינו עושה בגופו יעו"ש א"כ י"ל להיפוך דמאל פא"מ ממעטינ' שעיר המשתלח דאינו בא להקרבה ולה' מרבה שעיר המשתלח ורק די"ל דהכריע הגמ' דע"כ אל פתח א"מ מרבה שעיר ולה' להוציא דאי לרבות קשה הלא לא באתה התורה לסתום אלא לפרש ואם מאל פא"מ ממעטיני' שעיר המשתלח מחמת דאינו בא להקרבה אל פא"מ ורק לה' בא לרבות א"כ לא נדע אם לה' מרבה דוקא קודם הגרלה וקודם הוידוי משום דבא אל פא"מ להגריל ולהתודות אבל אחר הוידוי לא נתרבה מריבוי דלה' או דנימא כיון דקיימינן בסברא דמחמת שאין שעיר המשתלח בא להקרבה לא נקרא בא אל פא"מ ואעפ"כ מרבינין לי' מקרא דלה' ממילא חייב אף אחר הוידוי וכיון דנקרא בא אל פא"מ מחמת הגרלה והוידוי י"ל דמרבה דאפי' לאחר וידוי הוא בכלל בא אל פא"מ ומאחר שכל ריבוי צריך להיות בתורה מפורש ולא סתום מוכח מזה דאל פא"מ מרבה שעיר המשתלח מחמת דבא להגרלה ולוידוי ולה' בא להוציא מחמת שאינו מיוחד לה' והנה כל זה אי שילוח השעיר מעכב דאז יש מקום לומר לרבות גם אחר הוידוי משא"כ אי שילוח השעיר אינו מעכב כבר כתבתי דשוב אין מקום לומר בשום אופן לרבות אחר הוידוי כיון דכבר נסתלק כל מעשה עבודה שהי' על שעיר זה א"כ שוב י"ל דאל פתח א"מ ממעט שעיר המשתלח מחמת דאינו בא להקרבה ולה' בא לרבות שעיר המשתלח וא"ל כהוכחה הנ"ל דהתורה בא לפרש ולא לסתום דלא נדע אם ירבה הקרא אף לאחר הוידוי דז"א כיון דקיימינין דשילוח אינו מעכב הוי כמפורש דהרי גלי קרא. רק קודם וידוי משא"כ אחר וידוי אין מקים לרבות כיון דשילוח אינו מעכב ונסתלק העבודה שהי' על השעיר ההוא. והנה אין לפקפק ולומר דמשמעות הגמ' דקאמר מענינא דקרא דאל פתח לרבות כו' משמע דרק מענינא דקרא לבד מוכח דלה' להוציא ולא ממה שכתבתי הוכחה נוספת דאי לה' לרבות הוי הריבוי סתום אם קאי גם על אחר הוידוי והלא הוכחה זאת אינו מבואר בגמ' כלל. י"ל דזה אינו פקפוק כלל דהגמרא לא באה רק לתרץ הפירכא וכל לה' להוציא ורמינהו ומשני דהתם מענינא דקרא כו' והכא מענינא דקרא כו' א"כ לא צריך הגמ' להאריך יותר ורק לומר כיון דמענינא דקרא דאל פתח לרבות כו' ורק על הא דכתבתי דיש לדקדק דהוא גופא מנ"ל דאל פתח לרבות אימא דאל פתח למעט מחמת שאינו בא להקרבה ע"ז שפיר נוכל להוכיח כמו שכתבתי דהרי לא בא לסתום אלא לפרש והוכחה זאת אינו מהצורך להיות מבואר בהגמ' מפורש ורק לומר דמענינא דקרא הוא דאל פתח לרבות ולה' להוציא. גם אין לסתור הוכחה זאת שכתבת ממה דהתורה לא באתה לסתום דא"כ תיקשי אף אם נימא מענינא דקרא דאל פתח לרבות ולה' להוציא ג"כ קשה כיון דקיימינן בסברא דשילוח מעכב א"כ ג"כ תיקשי דלא באתה התורה לסתום תה בעצמו סתום אי הוי לה' להוציא מחמת מענינא דקרא דאל פתח לרבות או דנימא דאף דאל פתח לרבות מ"מ בא לה' ג"כ לרבות ולאחר הוידוי דלא נתרבה מאל פתח דאל פתח אינו מרבה רק קודם הוידוי ולה' מרבה אחר הוידוי והוא קושי' המרכבת המשנה הנ"ל דעכשיו לא שייך תירוצי מה שכתבתי לעיל כיון דקיימינן דשילוח מעכב ותיקשי ג"כ דאיך בא התורה לסתום ולא לפרש כיון דדבר זה בעצמו סתום אם לה' להוציא או לרבות י"ל דקו' המרכבת המשנה הנ"ל בלא"ה יש לדחות בקל ולומר דמסתברא להגמרא דא"א לומר כלל דיהי' כאן שני ריבוים ונהי דלא שייך בזה ריבוי אחר ריבוי דכפי המבואר בהליכות עולם דף ע' ע"ב שבספר יבין שמועה בדין ריבוי אחר ריבוי או מיעוט אחר מיעוט דדין זה צ"ע מהא דמן הבהמה מן הבקר ומן הצאן דכולהו למעט כנ"ל. והנה הענינים המבוארים שם בהליכות עולם ובכללי הגמ' וביבין שמועה כפי המבואר בדבריהם הוא רק היכי דמבורר דזה הוא ריבוי או מיעוט כמו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן דמבורר דהמה מיעוטים וגם בזה מבואר שם בהליכות עולם דהיכי דאפשר לדרוש ולקיים הריבוים דרשינין להו כו' יוע"ש וכל זה בהמקומות המבוררים דהם ריבוים אבל הכא בקרא דלה' דאינו מבורר אם לה' הוא מיעוט או ריבוי וגם איכא למידרש ולומר דאל פתח מרבה קודם הוידוי ולה' מרבה אחר הוידוי וכקושי' המרכבת המשנה בוודאי אין מקום לדחות להא דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ורק דאעפ"כ יש לדחות קושי' זו ולומר דס"ל להגמ' כיון דמשמעות דאל פתח הוא לרבות שעיר המשתלח שוב א"א לומר דיהי' כאן שני ריבוים ודלה' מרבה גם אחר הוידוי כיון דאינו מבואר זה במפורש בריבוי דאל פתח דהוא דוקא קודם הוידוי ומסתמא הוא גם אחר הוידוי כיון דגילתה התורה דשעיר המשתלח נקרא בא אל פא"מ מנ"ל לחלק בין קודם הוידוי לאחר הוידוי ודוקא מחמת ייתורא דפסוקים כנ"ל להגמ' דזבחים לשיטת רש"י והראב"ד דיש לחלק בין קודם הוידוי ובין לאחר הוידוי אבל שיצטרך הקרא דלה' לרבות ולגלות על ריבוי דאל פתח דלא נחלק בין קודם הוידוי ובין לאחר הוידוי י"ל דס"ל להגמ' דאין מקום לומר כן ולכך קאמרינן דמענינא דקרא דאל פתח לרבות נלמד דלה' להוציא

עכ"פ הקיצור העולה מדברינו דיש מקום לומר דאל פתח אינו ריבוי ורק מיעוטא לגבי שעיר המשתלח מחמת דאינו בא להקרבה וממילא יהי' מענינא דקרא דלה' לרבות ומחלקינין בין קודם הוידוי ובין לאחר הוידוי והוא שיטת הרמב"ם להגירסא שכ' הכ"מ דגרסינן לה' לרבות וס"ל לסוגיא דזבחים דאל פתח היא מיעוט ולה' לרבות ונוסחות סוגי' דיומא ותמורה בהברייתא דלה' להוציא והוא מחמת הדקדוק שכתבנו דס"ל לשיטות סוגיות הגמרא דיומא דא"א לומר דאל פתח נלמוד מיעוט ולה' לרבות כיון דלא באתה התורה לסתום אלא לפרש וא"כ איך סתמה התורה בריבוי דלה' אם מרבה רק קודם הוידוי או דמרבה הכל בין קודם הוידוי ובין אחר הוידוי וזה תלוי אי שילוח מעכב או אינו מעכב דאם שילוח אינו מעכב אין מקום להסתפק כלל לרבות גם אחר הוידוי כיון דשוב נסתלק העבודה משעיר המשתלח א"כ בזה מתורצי הסוגיות ודסוגיא דיומא ודתמורה ס"ל דשילוח מעכב לכך גרסו בברייתא דלה' להוציא. וסוגיא דזבחים סבר דשילוח אינו מעכב ולכך גרסו בברייתא דלה' לרבות והיינו דאל פתח הוי מיעוט ולה' הוא ריבוי ומחלקינן בין קודם הוידוי ובין אחר הוידוי וא"ל דכל זה מופרך מעצמותו כיון דכתבתי דזה בעצמו אי שילוח מעכב או אינו מעכב תלוי אי נלמד מעתי אפי' בשבת דשילוח מעכב או אדרבא מהא דצריך קרא דשילוח דוחה שבת מוכח דשילוח אינו מעכב א"כ אינו מתורץ בזה סוגי' דיומא לומר דס"ל לסוגיא ההוא דשילוח מעכב דהרי שם ביומא ובתמורה הא דקאמרינן מענינא דקרא דלה' להוציא היא מימרא דרבא והרי מבואר בשיטת הגאון הקדוש בבה"ז הנ"ל במנחות שם דף ע"ב ע"ב דלרבא מקרא דבא להורות דחיות שבת מוכח דבדיעבד אם עשאה שלא כמצותו כשר א"כ ממילא דשילוח אינו מעכב ואיך כתבנו דסוגיא דיומא ותמורה ס"ל דשילוח מעכב. אך אמנם אין מזה שום סתירה כלל למה שכתבתי דהבה"ז לא כתב ודייק כן אליבא דרבא רק מכח קושי' התוס' במנחות דף נ"א ד"ה אפי לה מאתמול איפסלה בלינה וכ' בשיטות הרמב"ם דהרמב"ם לא ס"ל כתירוץ התוס' ד"ה דאפי לה בתנור חול יוע"ש א"כ לפי תירוץ התוס' שם ד"ה דאפי לה בתנור חול כו' אין מזה דיוק כלל לשיטת רבא ורק די"ל דרבא לא סבר הך סברא דמדבעינין קרא על דחיות שבת מוכח דאף שלא כמצותו כשר ורק להיפוך דמדכתבה התורה דדחי שבת מוכח דלא כמצותה פסול ומ"מ יש לקיים תירוצו של הבה"ז עפ"י מ"ש הבה"ז לדייק דהיא שיטות רב חסדא דבמאי דגלי קרא דדחי שבת עיקרא הוי לשרויי במלתא דאפשר