אריה דבי עילאי (ש"ס) צב

חידושי אריה דבי' עילאי יומא

דף ס"ב ע"ב ת"ר שני שעירי יו"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם כו' ובדף ס"ג ע"א אמר מר משהגריל עליהם חייב על של שם כו'. ת"ר איש איש כו' כל הסוגיא עד דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ובזבחים דף קי"ג ע"ב שעיר המשתלח ורמינהו אי קרבן שומע אני כו'. כאן קודם וידוי וכו'. והרמב"ם פי"ח מהל' מעה"ק הל' י"א כתב אם עד שלא התוודה עליהם חייב על שניהם הואיל וראויין לבא לפני השם לוידוי ודוקא לאחר הוידוי פטור על של עזאזל והקשה עליו הראב"ד ועיקר קושייתו הוא מסוגיא דזבחים הנ"ל דלא פריך הגמ' רק על סתירות המשנה והברייתא דבמשנה מפיק לי' לפטור בשעיר המשתלח משום דאינו בא אל פתח אהל מועד ובברייתא ממעט לי' מלה' דהיינו דאינו מיוחד לה' אבל נקרא ראוי לבא אפא"מ וע"ז קא מתרץ לבסוף כאן קודם וידוי כו'. היינו דהמשנה איירי לאחר וידוי דאז שוב אינו ראוי לבוא אל פא"מ אבל קודם וידוי ראוי לבוא אל פא"מ להתוודות וצריך המיעוט דלה'. להוציא שעיר המשתלח. ועכ"פ בין קודם וידוי ובין לאחר וידוי פטור על שעיר המשתלח ורק קודם הגרלה חייב כדאמר ביומא משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ זה תורף קושי' הראב"ד על הרמב"ם ותירץ הכ"מ דהרמב"ם הי' לו הגירסא בברייתא דלה' לרבות שעיר המשתלח והיתה פרכת הגמר' על המשנה דפטרה בשעיר המשתלח מן הברייתא דמרבינין שעיר המשתלח ומתרץ בגמ' קודם וידוי חייב על שעיר המשתלח והברייתא איירי קודם וידוי ולאחר הוידוי פטרה המשנה. והקשה הלח"מ ע"ז הגירסא שלשה קושיות. והקושי' הראשונה היא קו' החמורה שבכולם והוא מסוגיא דיומא דידן וכמו כן בתמורה דף ו' ע"ב לגבי בעל מום דפריך על הברייתא דלה' להוציא שעיר המשתלח מברייתא דגבי מחוסר זמן ולגבי בעל מום דלה' לרבות שעיר המשתלח ותירצו דהתם מענינא דקרא כו'. א"כ הרי מבואר בהדיא דגרסינן בברייתא דלה' להוציא שעיר המשתלח עיי"ש. בלח"מ והנה לחומר הקושיא אפשר לדחות ולומר דבאמת הסוגיות בעצמם חלוקות בנוסחות הברייתא ואין זה רחוק מהדעת כלל. וכמבואר בקיצור כללי הגמרא שעל מבוא התלמוד דף ק' ע"ד ד"ה כתב הרא"ש במס' שבת האמורא דרכו לפרש דברי התנא כו' כ' שם ובפ"ג דברכות כ' האמורא יש לו כח לשבר הברייתא כו' יעו"ש וכן מבואר שם בדף ק"א ע"ד ד"ה כתב הרשב"א בשו"ת סי' רצ"ח על מה שמצינו שהגמ' בבלי שינה התירוץ כו' דמסיים שם ובסוף הסימן כתב הירושלמי לעיתים מהפך הסוגיא ופעמים אפי' גירסת הברייתא ואפי' המשניות כו' יעו"ש א"כ עפ"י יסוד הנחה זאת נאמר בדרך פלפול דהנוסחאות ההם שבברייתא תלוי בפלוגתת האמוראים אי נוכל לגרוס בהברייתא דלה' בא לרבות שעיר המשתלח או דצריך לגרוס דלה' בא להוציא שעיר המשתלח. דהנה המרכבת המשנה חלק ראשון בפי"ח ממע"ק הנ"ל הקשה על שיטת רש"י דמה משני התם מענינא דקרא דאל פתח לרבות לה' להוציא ודילמא לה' אתי לרבות לאחר הוידוי דמעטינן לי' מאל פא"מ דלאחר הוידוי שוב אין ראוי אל פא"מ וכדאמרינן בזבחים דף הנ"ל א"כ נימא דע"ז אתי קרא דלה' לרבות שעיר המשתלח דמענינא דקרא להוציא ואתי לד' לרבות עיי"ש במרכבת המשנה אך אמנם יש לדחות קושי' זו עפ"י מ"ש רש"י לקמן דף ס"ה ד"ה אלא מת המשתלח למה לו תשלומין כו' הא אתעבד מצותי כו'. דהא שמעינן לי' לר"י דאמר לא התודה כשר וכ"ש דשילוח דלא מעכב לד"ה כו'. וע"ש עכ"פ מבואר בדברי רש"י דשילוח לא מעכב לדברי הכל א"כ לא מסתבר כלל לאוקמא קרא בלאחר הוידוי דלאחר הוידוי אין סברא כלל לרבות דיתחייב בשעיר המשתלח כיון דכבר אתעבד מצותי' ואינו בגדר קדשים כלל לחייב בשחט בחוץ והוא דומה לחולין גמורים כיון דכבר נעשה המצוה שעליו ואיתעבד מצותי' דהא שילוח לא מעכב לד"ה וכדברי רש"י הנ"ל. והא דאמרינן בגמרא דאפא"מ ממעט שעיר המשתלח לאחר הוידוי דאינו ראוי לבוא אפא"מ זה הוא רק לומר לענין הא דהי' עכ"פ מקום לטעות כיון דהשעיר המשתלח נקרא קרבן כיון דקודם הגרלה והוידוי הי' בא אל פא"מ להגריל ולהתוודות משא"כ לחייב באמת אחר הוידוי אין סברא כלל כיון דאין שום עבודה מוטל עליו לענין דיעבד והשילוח לא מעכב. ונהי דמשני אמרי דבי ר' ינאי עד אימתי זקוק להיות חי עד מתן דמים של חבירו או כדס"ל לר' שמעון דף מ' ע"ב עד וידוי דברים היינו לענין מת המשתלח דישפך הדם אבל לענין להיות השעיר המשתלח נקרא בשם קדשים לאחר הוידוי אין סברא כלל. והגם דמשמע מסתימות הגמ' כאן ביומא דמתרץ רבינא לענין מחו"ז כגון שהומם וחיללו על אחר וכן משני רבא בתמורה לענין בעל מום משמע אפי' כשהומם לאחר הוידוי ומחלל על אחר כדי לקיים מצות שילוח ג"כ חייב משום דלא יקדישנו מחו"ז או שלא יקדיש בע"מ היינו משום כיון דמחללו על אחר כדי לקיים בו מצות שילוח הרי הוא כמקדישו לקרבן ולהיות ניתפס בחילול הזה לשם קרבן של שעיר המשתלח א"כ הרי מה שמחלל על השני נקרא השני בשם קרבן ולכך ריבתה התורה דאסור להקדיש מחו"ז או בע"מ משא"כ באותו שעיר המשתלח בעצמו שכבר עשה כל העבודות המוטלים עליו המעכבים בדיעבד ולא נשאר רק מצות השילוח דאינו מעכב אין סברא כלל שיהיה נקרא בכלל קרבן להתחייב עליו משום שחוטי חוץ. אך אמנם הנה מה שכ' רש"י הנ"ל דשילוח לא מעכב קשי' לי טובא מהא דאמר לקמן דף ס"ו ע"ב דעתי אפי' בשבת עתי אפי' בטומאה והרי אמרינן בגמרא דמנחות דף ע"ב דקאמר אי ניקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה שבת כיון דאיפשר לקוצרו מע"ש אף דהוא שלא כמצותו א"כ ה"נ תיקשי אם שילוח אינו מעכב למה דוחה שבת וגם טומאה שנכנס המשלח טמא לעזרה. והנה אח"כ מצאתי במרכבת המשנה הל' עי"כ פ"ה הל' י"ט דמביא שם דינו של רש"י דאין שילוח מעכב וכ' דלא ראה לרבינו שהזכיר דין זה ואדרבא משמע כיון דמרכיבו על כתיפו שילוח מעכב יוע"ש דכ' זה רק למשמעות מדברי הרמב"ם והוא שלא בדקדוק דהו"ל להקשות כן בדרך קו' על שיטת רש"י דשילוח לא מעכב מברייתא דלקמן דעתי אפי' בשבת ואפילו בטומאה והרי מבואר במנחות דאי ניקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה את השבת והנה המרכבת המשנה הביא מירושלמי דפרק שני שעירים דפליגי אי שלחו בלא וידוי מעכב או לא ומשמע דשילוח בודאי מעכב לכ"ע ורק בוידוי אי מעכב פליגי והנה על הקושי' הנ"ל שהקשיתי על רש"י דכ' שילוח אינו מעכב מהא דעתי אפי' בשבת יש לתרץ וגם ליתן טעם לסברת הירושלמי דס"ל שילוח מעכב י"ל כך ע"פ מה שמבואר בבה"ז במנחות דף ע"ב הנ"ל על הקושיא שהקשה על הרמב"ם דניקצר שלא כמצותו כשר ואעפי"כ פסק דחה שבת ומביא שם תירץ על תמי' שעל הרמב"ם בשם גאון וקדוש א' ומדבריו שם הנאמרים באריכות הנה קיצור העולה מדבריו דהוא פלוגתא דרבא ור' יוחנן דלרבא מקרא דבא לדחיות שבת מוכח דאדרבה נקצר שלא כמצותו כשר או בשתי לחם אי אפי לי' מע"ש ולהכי בעי קרא דתדחי שבת ולר"י אדרבה היא להיפוך דהיכי דגלי קרא במידי דדחי שבת דהוא דבר שא"א לעשותה בשום אופן אחר דאם אפשר לעשותו אפי' אי הוא כשר בדיעבד אז לא הוי דחי שבת א"כ לא קשי' על רש"י דס"ל שילוח אינו עכב מהא דעתי אפי' בשבת די"ל כשיטות רבא הנ"ל דאדרבה מדאיצטריך קרא דדוחה שבת מוכח דשילוח אינו מעכב ואעפ"כ קמ"ל קרא דדוחה שבת ושיטת הירושלמי הוא כשיטת ר"י הנ"ל א"כ מוכח מקרא דעתי אפי' בשבת דשילוח מעכב ובזה ניחא ליתן טעם לסברת רש"י ולסברות הירושלמי

ועפ"י הנ"ל יש לתרץ סתירות הסוגיות לנוסחות הרמב"ם כפי שכ' הכ"מ דבזבחים גרסינן בברייתא דלה' לרבות שעיר המשתלח די"ל דגירסת שיטות הסוגיא דביומא ובתמורה הנ"ל דלה' להוציא וגירסת סוגיא דזבחים דלה' לרבות תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל עפ"י מה שכתבתי דאי שילוח מעכב שפיר נוכל להקשות קו' המרכבת המשנה הנ"ל על מה דקאמר התם מענינא דקרא דאל פתח לרבות לה' להוציא אימא דלה' לרבות שעיר המשתלח לאחר הוידוי דשוב אינו בא אל פא"מ משא"כ אי שילוח אינו מעכב אז לא קשיא כלל קו' מרכבת המשנה דשוב ליכא למימר דיתחייב על שחיטה חוץ כששחט את השעיר המשתלח לאחר הוידוי כיון דשוב אינו בכלל קרבן כיון דשילוח אינו מעכב ומעתה נאמר דבזה תלוי אי לה' בא לרבות או להוציא דהנה הא דקאמר מענינא דקרא דאל פתח לרבות כו' הנה בדבר זה גופא צריך שיקול הדעת והכרעה דמנ"ל דאל פתח לרבות מחמת דבא אפ"מ להגרלה