אריה דבי עילאי (ש"ס) צ

וע"כ משום דקיימו כל התורה כולה קידם שניתנה א"כ היכי מוכח כמ"ד דג"ה נאסר לב"נ. ויש לתרץ כך דהנה התוס' כתבו לקמן דהאיך מצי אמ"ה לחול על איסור גיד ותירצו דהוי איסור בת אחת. והנה התוס' כתבו ביבמות דב"א מצי לחול משום דהאיך מיני' פקע. והנה באיסור חמור לא שייך זה עיין ביבמות א"כ לפ"ז מצינן לומר דר"י דס"ל נוהג בב"נ ור"ש דס"ל אינו נוהג בב"נ לשיטתייהו אזלי דר"י הוכיח שפיר דאיסור גיד נוהג בב"נ דאל"כ תיקשי כיון דאמ"ה נוהג בב"נ וגיד אינו נוהג בב"נ הוי איסור אמ"ה איסור חמור והדרא קי' לדוכתי' איך מצי איסור גיד לחול על איסור אמ"ה ור"ש י"ל לשיטתי' אזיל דס"ל דאין בגידין בנותן טעם א"כ לא קשה כלל דאיך מצי לחול דהא אמ"ה לא חייל כלל כיון דאין בגידין בנותן טעם או משים משהו בשר כו' ולפ"ז מתורץ קושיות התוס' הנ"ל כיון דקאמר פרע להם בית השחיטה קשה הא מקומו ניכר וצ"ל משום דאוסר הירך שנתבשל עמו ומוכח דיש בגידין בניתן טעם דאל"כ אינו איסר א"כ שפיר מוכח כמ"ד דנאסר לב"נ או לתרץ בסוגכנין הנ"ל ג"כ רק לשנות קצת הא דלשיטתייהו אזלו ר"י ור"ש דעל תירץ התוס' דהוי איסור בת אחת קשה למה לי' זה בשלמא לדידן מצינן לומר לעבור עליו בשני לאוין אבל לב"נ דאזהרתן זו היא מיתתן א"כ לא שייך לעבור עליו בב' לאוין א"כ קשיא לאיזה צורך הוי איסור בת אחת וצ"ל דבאמת אינו נוהג בב"נ ומוכח דאינו נוהג ור"ש לשיטתי' דס"ל דאין בגידין בנותן טעם: