אריה דבי עילאי (ש"ס) פח

מחיים אך אפשר ליישב שיטת הש"ס בחולין וליישב דהא דקתני בסיפא שעל ספק היא באה כו' אינה רק ליישב קו' התו' בכריתות דף כ"ה הנ"ל ד"ה הא איתסר לה מחיים וכמו שתירצו בעצמם דלכך יש לדמות ע"ע לאשם תלוי ולא לאשם ודאי לפי שג"כ באה על ספק א"כ י"ל דזה כוונת המשנה שעל ספק היא באה כנ' וכופרה ספיקה והלכה לה היינו על עגלה ערופה. אך דזה ניחא למאן דס"ל כפרה כתי' בי' כקדשי' א"כ דומה עגלה ערופה לאשם תלוי א"כ שפיר פריך הגמ' כן לר' ינאי דשפיר לשיטתי' יכול לשנות כאן קודם ירידה כו' ולפרש הסיפא שעל ספק היא באה כמ"ש ולכך משני דר"ל אמר אינה משנה ולר"ל ס"ל ליליף ע"ע מצפורי מצורע ג"כ כמ"ש התו', כאן בקדושין ד"ה תנאי היא אך פריך הגמ' מהא דאמרו אליבא דר"ל מקיחה קיחה א"כ ע"כ צ"ל דעגלה ערופה קים לי' ג"כ מכפרה כתיב בי' כו' א"כ גם יוכל לשנות כאן קודם ירידה כו' וליישב הסיפא כנ"ל ולכך משני דר' יוחנן אמר כן דאינה משנה ולר"י שפיר נוכל לשנות דלכך אמר אינו משנה דא"א לשנות כאן קודם ירידה דא"כ תיקשי סיפא דעל ספק היא באה דלדידי' אי אפשר לשנות כנ"ל משום דלדידי' י"ל דילפינן עגלה ערופה מציפורי מצורע ואף דלר"ל צפורי מצורע ג"כ אינו נאסר מחיים מ"מ י"ל דילפינן ע"ע מצפורי מצורע דעכ"פ המשולחת נאסר מחיים ונהי דאינה אסורה רק לאחר שחיטות השחיטה עד עת שלוחה כמ"ש התוס' כאן בקדושין ד"ה משעת שחיטה מ"מ הא עכ"פ אסורה מחיים ובזה יתיישב שיטת מהרש"ל בתוס' ד"ה וזה אשר לא תאכלו כו' במה שהשיג עליו מהרש"א שם יוע"ש די"ל דס"ל למהרש"ל כנ"ל דאף לר"י יכולין למיליף מהמשולחת דסוף כל סוף נאסרה מחיים ולכך שפיר הוכרח ר' יוחנן לשנות אינה משנה דא"א לשנות כאן קודם ירידה כו' דתיקשי סיפא שעל ספק היא באה כפרה ספיקה כו'

דף נ"ז תוס' ד"ה משעת שחיטה הובא בס' אחד בשם הרשב"א דמקשה לשיטת התוס' א"כ מאי מתיב ר' יוחנן לדר"ש לקיש ואי ס"ד מחיים אסורא לאחר שחיטה מבעיא דמשולחת תוכיח דנאסרה מחיים קודם שלוחה ואחר שלוחה נתרית כו' אך אפשר דאינו קושי' די"ל דס"ל לר' יוחנן דבשלמא על המשולחת אין קושי' דשפיר י"ל דכיון דנעשית מצותה בהשילוח נתרית משא"כ בשחיטות השחיטה אי תימא דנאסרה מחיים לא שייך לומר דתיכף אחר שחיטה מותרת משום דנעשית מצותה דהא עדיין לא נגמר כל מצותה עד שלוח המשולחת כו' וגם שאחר שילוח של המשולחת לא הוי גמרה של השחיטה א"כ שפיר פריך לדר"ל. והנה אם נימא דגם רש"י ס"ל כתוס' דהמשולחת נאסרה לאחר שחיטות השחיטה קודם שלוחה מדקתני צפורי מצורע והא דכ' רש"י ד"ה משעת שחיטה נאסרת השחיטה והמשולחת מותרת כדלקמן היינו דמותרת לאחר שלוחה כו' יש לומר דזה כוונת רש"י בד"ה ואתיא שחיטה ומכשרה לה עם שאר עבודות והא נמי תתכשר לאחר גמר מצוותה דלכאורה כל דברי רש"י מיותרים בזה ולפי הנ"ל י"ל דכוונת רש"י לתרץ קו' הרשב"א הנ"ל דמה פריך ר"י לדר"ל דהא משולחת תוכיח דנאסרה ואח"כ הותרה ומתרץ רש"י כנ"ל דבשלמא משולחת הותרה לאחר גמר מצוותה הא שחיטה לא הוי גמר מצוותה דהא עדיין לא נגמר כו' ולכך קאמר מ"ד אקדשים דג"כ לא הוי גמר מצוותן השחיטה דהא יש לאח"כ שאר עבודות ואעפ"כ נתכשר לאחר גמר כל עבודתה והאי נמי כו'

ד"ה שחט ונמצא טריפה כו' וקשה כי נמי נמצא טריפה שניקבו הדקין שמא הטריפות בא אחר הלקיחה כו' קצת יש ליישב קושייתם עפ"י המבואר בחולין דהיכי דתיצטרף מיעוט למחצה הוי רוב א"כ ה"ה כאן י"ל כיון דספיקא של קושיות התוס' הוי מחצה על מחצה. והנה כיון דיש לחוש שמא המשולחת טריפה א"כ לא נאסרה גם השחיטה רק דאזלינן בתר רובא עכ"פ איכא מעוטא וסמוך מעוטא למחצה והוי רובא כו'

גמ' ואיפוך אנא אר"י משום רשב"י לא מצינו בעלי חיים שאסורים כו' יש לראות אף אם נמצא מקצת בע"ח אסורים מ"מ מסתבר יותר לומר דקרא לשחיטה מדנימא דקרא לבעל חיים ומה פריך ואיפוך אנא כו' ואפשר לומר דקושיית הגמ' כך דהנה ר"י קאמר דצפורי מרצוע לאחר שחיטה נאסרו משום דשחיטה היא דאסרה כו' והיינו לומר דמוכח כן מקרא דזה אשר לא תאכלו דמרבה שחיטה א"כ מוכח דשחיטה היא דאסרה דאל"כ קשה קושייתו דמיתיב אדר"ל ואי ס"ד מחיים אסורא לאח"ש מבעיא כו' כן י"ל כוונת ר' יוחנן במה דקאמר שחיטה הוא דאסרה משמע אבל בלא הוכחה זאת הי' סברא נותנת כדר"ל דילפינן מעגלה ערופה מה ע"ע מחיים כו' ולשיטת מהרש"א דאף ר"י סבר דע"ע נאסרה מחיים ודלא כהפ"י שהוכיח מגמ' דחולין דר"י סבר דע"ע אינו משנה ולא נאסרה מחיים כו' א"כ לכך פריך ואיפוך כדי דלא נסתור הוכחה זו מעגלה ערופה כו' ויש לראות ליישב בזה קו' התוס' ישינים שהביא מהרש"א בתוס' ד"ה הרי רובע כו' דלמה לא פריך מעגלה ערופה כו'

בענין חדש דס"ל להב"ח דאינו נוהג בשל נכרים וראייתו משום דכתיב קצורכם ודרשינן מיני' ולא קציר נכרי לענין הבאת עומר א"כ ה"ה לענין איסור חדש דאין איסורו נוהג בשל נכרי כיון דאיסור חדש תלוי בהבאת עומר והיינו משים דס"ל להב"ח דאיסור חדש תלוי בהבאת עומר וכדמבואר בש"ס דר"פ כל קרבנות יוע"ש בדף פ"ד בגמ' דממקום שאין מביאין לא נהוג בי' איסור חדש והנה הפ"י משיג עליו דע"כ ליתא להאי כללא דהא בהא תליא לדידן דהא חדש בחוץ לארץ יוכיח דקיי"ל דאסור מן התורה ואפ"ה אין מביאין עומר ממנו כדפסק הרמב"ם וע"כ דלאו הא בהא תליא למסקנא יוע"ש מ"ש בשם הלח"מ ונראה לתרץ דלא יקשה על פסק הרמב"ם מהגמ' הנ"ל דצ"ל דהרמב"ם מפרש דהא דנקיט הש"ס וקסבר חדש בח"ל דאורייתא וסיים נמי וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקרבינן היינו דאי מדאורייתא מצינן למימר דמקרבינן. משא"כ אי לאו דאורייתא אז וודאי לא מקרבינן. והיינו משום דאי לאו דאורייתא אזי בהחלט דלא מקרבינן משא"כ אי ס"ל דחדש בח"ל דאורייתא אין החלט בדבר ומצינן למימר מקרבינן. וגם מצינן למימר דלא מקרבינן וא"כ תנא דמתניתין נמי מצי סבר דאורייתא ואפ"ה ס"ל דלא מקרבינן דאין הכוונה בש"ס וכיון דאורייתא כו' בוודאי קרבינן דנימא דתנא דמתניתין ע"כ סבר דל"ד אלא הכוונה דתנא דברייתא ע"כ סבר דנוהג וקיצור הדברים דאין תלוי במה דנוהג בחו"ל דמחמת: זה ודאי מקרבינן אלא בהיפך דאי אינו נוהג אזי וודאי לא מקרבינן. וא"כ מ"ד מקרבינן ע"כ סבר דנוהג בחו"ל אבל מ"ד לא מקרבינן עצי סבר דנוהג ומצי סבר דא"נ. וא"כ אין כאן קושיא על הרמב"ם. ויש להביא ראי' לפירוש זה דאם כפי הבנת המפורשים והב"ח מאי מקשה בש"ס שם דאמר בארץ אין בחו"ל לא כמאן דלא כהאי תנא דתניא ר"י בר יהודא כו' ולכאורה יקשה אמאי לא מייתי תכא ממתניתין והיינו ר"א דס"ל בקידושין דף ל"ז במתני' אף החדש נוהג בחו"ל א"כ ממילא דמביאין עומר מחו"ל. אע"כ לא מוכרע הך מילתא כלל ומ"ד דחדש אסור בחו"ל אפ"ה מצי סבר דאין מביאין עומר מחו"ל וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל כנ"ל. ובזה ניחא דברי רש"י ז"ל בקידושין דף ל"ז ע"א במשנה ד"ה אף החרש מלאוכלו לפני העומר יוע"ש. ולכאורה איכא למידק דאמאי נקיט דוקא מלאוכלו הא אסור נמי לקצור לפני העומר וכדאיתא במנחות אמנם לפמ"ש דר"א נמי ס"ל דאין מביאין עומר מחו"ל. א"כ גם דס"ל לר"א דחדש נוהג בחו"ל היינו דווקא מלאכול אבל לקצור ודאי מותר קודם קצירות העומר דממקום שאי אתה מביא אתה קיצר. וכדקוצרין. של בית השלחים ושבעמקים מה"ט וכדאיתא במנחות עוד אפשר לומר בכוונת דברי רש"י הנ"ל דנקיט מלאוכלו משום דגם אם נימא דלר"א מביאין עומר מחו"ל אפ"ה אף החדש דקאמר ר"א היינו מלאוכלו דווקא דהא הביאו התוס' בשם הירושלמי דמשני דהא דלא קתני חלה היינו משום שאינו נוהג בשל נכרים וכתבו התוס' דמזה מוכח דחדש נוהג בשל נכרים יומ"ס א"כ לפ"ז שפיר הוכרח רש"י לפרש דאף החדש היינו מלאכלו דא"א לפרש כלל דאף החדש היינו מלקצור ז"א דהא זה אינו נוהג בשל נכרים דהא אין מביאין עומר משל נכרים דקצירכם