אריה דבי עילאי (ש"ס) פז

דיש מועל אחר מועל שייך שפיר דיתירו חכמים לאחד לגזול כדי למנוע רבים מעון דאל"כ יכשלו הרבה בני אדם דימעלו זא"ז אבל כיון דלר"מ במזיד כבר יצא לחולין א"כ מה חילוק יש בין כש גזיל הראשון או כשימעל אחר כיון דלא ימעול רק אחד ולא יותר א"כ לענין מה ית רו חכמים בכה"ג להראשון שיגזול. אך אפשר ע"פ מ"ש התוס' בד"ה אין מועל אחר מועל דשנהנה כ"א רק בטובת הנאה בפר שייך מעילה ויש מועל אחר מועל וע"פ מ"ש מהרש"א בתוס' דף נ"ד ע"ב ד"ה לא אמרו אלא לענין אכילה א"כ לק"מ

ע"ב תוס' ד"ה אשתכח בת שנתה כו' אבל לעיל כו' יש לתרץ קו' התוס' הלז כך ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ודלמא בשם הר"ש מקוצי דח"ל שיתנה כו' שמא היום או למחר כו' ולכאורה קשה דיהנה ג"כ בפירוש כך דאם נתוודע לבעל האשם יהי' שלמים אך דמ"מ י"ל דאין החשש שמא כבר נתוודע לבעל האשם רק שמא יתוודע לו אח"כ וע"ז לא שייך תנאי רק דהלא יוכל להמתין שלשה רגלים דמסתמא בעל האשם לא יעבור בבל תאחר וגם אפשר ברגל אחד דמסתמא לא יעבור בעשה משא"כ זה שמצא הבהמות דאינו יכול להקריב קידם הרגל ודאי אינו עובר אף בעשה אך די"ל דקו' הגמרא כיון דבהמשנה אינו נזכר תקנה לו להמתין על רגלים ולפ"ז מתורץ קו' התוס' דלא מצי למיפרך אשתכח בת שתיים כו' די"ל דמצי להמתין עד הרגלים כנ"ל ואין להתעקש ולומר דתקנה זו להמתין על הרגלים אינו תקנה דאילו יעבור בעל האשם על בל תאחר כו' י"ל דז"א כיון דהיא מלתא דלא שכיח לעבור על בל תאחר לא חיישינן

דף נ"ו ע"ב תוס' ד"ה המקדש בערלה הקשה המשנה למלך בפרק ה' מהל' יסודי התורה הל' ח' על קו' התוס' דמה מקשו הא ראוי ליהנות שלא כדרך הנאתן דהא שלא כדרך הנאתן עכ"פ מדרבנן חסור ויש לתרץ קצת בירך עוד קו' אחרת דקשה על תירוצם דתירצו כגון שאינו שוה פרוטה כו' דקשה שמא שוה פרוטה במדי וא"ל דכוונת התוס' דעכ"פ אינה מקודשת קדושי וודאי רק קדושי ספק דא"כ האיך כללינהו התנא בחד בבא עם כלאי הכרם ובב"ח דקיי"ל דאסורי אף שלא כדרך הנאתן וכדכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' יסודי התורה הל' ח' הנ"ל דבכלאי הכרם ובב"ח אינה מקודשת כלל ואף לא קדושי ספק ובאינך מקודשת קדושי ספק ויש לתרץ דחדא מתורצת עם אידך דקו' התוס' היתה דהאיך תני אינה מקודשת הא חזי ליהנות שלא כדרך הנאתן וא"ל כקו' המשנה למלך הנ"ל דהא עכ"פ מדרבנן אסור ליהנות אף שלא כדרך הנאתן י"ל דמ"מ קשה עכ"פ כקו' הנ"ל דהאיך כללינהו התנא בחד בבא עם כלאי הכרם ובב"ח דבדידהו אינה מקודשת מדאורייתא ובאינך עכ"פ מקודשת מדאורייתא א"כ ע"ז שפיר מתרצו כגון דאינה שו"פ וא"ל ליתקדש מספק שמא שו"פ במדי כו' י"ל דכתבו כל הפוסקים דהחשש שמא שו"פ במדי אינו רק מדרבנן אבל מדאורייתא אין להקדש אלא מקומו ושעתו א"כ שפיר כללינהו התנא כחדא דהא מדאורייתא אינה מקודשת מחמת דאינו שוה פרוטה ומדרבנן לחשש שמא שוה פרוטה במדי ג"כ ליכא דהא מדרבנן בלא"ה אינו ראוי ליהנות דהא מדרבנן אסור אף שלא כדרך הנאתן אך לפ"ז עדיין תיקשי דעדיין אינו דומה לכלאי הכרם ובב"ח דאינה מקודשת אף דאיכא שו"פ בשלא כדרך הנאתן

או לתרץ קו' המ"ל ע"פ מ"ש המ"ל בפ"ה מהל' אישות דכשהיא חולה שיש בו סכנה דמותרת באיסורים או בחולה שאין בו סכנה ובאיסור האסור רק מדרבנן מקודשת כיון דחזיא לדידה והנה סתם שלא כדרך הנאתן הוא למלוגמא ורטי' כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' יסודי התורה הל' ח' או לרפואה שמעורב עם שאר דברים א"כ מותר לה איסור דדבריהם כגון שלא כדרך הנאתו כיון דהיא חולה שאין בו סכנה (גם יש לראות לפמ"ש באופן ראשון הנ"ל דאינו דומה לכלאי כרם ובב"ח דבדידהו דוקא שאין חולה שיש בה סכנה הא חולה שאין בו סכנה אסור שלא כדרך הנאתן כיון דכלאי הכרם ובב"ח אסורים מדאורייתא שלא כדרך הנאתן משא"כ באידך דמותרין מדאורייתא שלא כדרך הנאתן א"כ אף חולה שאין בו סכנה מקודשת) ולפ"ז אפשר אף לתרץ הא דהקשיתי על תירץ התוס' דאינו שו"פ דשמא שו"פ במדי י"ל דכיון דאסור מדרבנן כקי' המשנה למנך הנ"ל ולא הי' קושיית התוס' רק כיון דהיא חולה שאין בה סכנה ח"כ י"ל דלא שייך חששא זו שמא שו"פ במדי הן לטעם המבואר בפוסקים דחיישינן שמא יבוא אחד מאנשי מדי לכאן ויראה דאינה מקודשת אף בשוה פרוטה כיון דהוא דבר איסור ואטו ידע שהיא חולה שאין בו סכנה וראוי לה זה ליהנות שלא כדרך הנאתו והן לטעם המבואר בפוסקים דהיא תוליכנו למדי כיון דאסור לה למכור שם כיון דדף שלא כדרך הנאתו אסור עכ"פ מדבריהם א"כ אינו ראוי רק לעשות לה מלוגמא וא"ל דתמכור שם לצורך חולה שאין בו סכנה דא"כ בלא"ה אף בכל האסורין נימא דתימכור לחולה שיש בו סכנה

גם יש לתרץ קו' המ"ל הנ"ל ולומר סברא חדשה וכבר כתבתי בחלק שו"ת סי' ל"ו מסברא שבכאן דלולי דמסתפינא נ"ל דאף דקיי"ל ח"ש אסור מן התורה היינו באכילה משום דחזי לאצטרופי לענין מלקות ועונשים משא"כ על הנאה דפסק הרמב"ם דאין לוקין על שום הנאה וכדהאריך המשנה למלך בפ"ה מהל' יסודי התורה ליתן טעם למה אין לוקין על הנאות בב"ח דמפורש מדאורייתא מלא תבשל אך עכ"פ כיון דאין לוקין א"כ י"ל דלא שייך חזי לאצטרופי א"כ י"ל דבהנאה בחצי שיעור אסור רק מדרבנן א"כ י"ל דקו' התוס' שתתקרש בפחות מכשיעור ובשלא בדרך הנאתן דהוי תרי דרבנן דמבואר בש"ע אה"ע סי' כ"ח דבתרי דרבנן ודאי מקודשת כו' יוע"ש ועיין צל"ח בפסחים דף כ"ב ע"ב בגמרא והרי אבר מ"ה דנסתפק שעור הנאה בכמה עיין מ"ש לעיל דף נ"ג ע"ב לתרץ קי' השער המלך פ"ה מהל' אישות הל' א' על מ"ש התוס' בתירוץ השני דסבורה להתקדש בכדרך הנאתה מבכורות דף י"ד ע"ב אי ר"י תתקדש בהך דביני וביני יוע"ש וי"ל כך דהנה כ' המ"ל בפ"ה מהל' אישות דשני תירוצי התוס' דכ' או בשאינו שו"פ או דסבורה להתקרש בכדרך הנאתה תלוין אי איירי דידעה שהוא דבר האסור בהנאה א"כ תיקשי לתירץ השני דלא ידעה דהיא אסור בהנאה א"כ תיקשי למה להתוס' לומר דסבורה כו' תיפוק לי' דאין רצונה להתקדש בדבר איסור וכדאמרינן לעיל גבי הקדש דף נ"ג ע"ב אין אשה רוצה כו' ועיין ב"ש סי' כ"ח דכ"כ גם בגזל כו' אך י"ל דז"א דהנה התוס' בע"ז דף ס"ב ד"ה בדמיהן תירצו דאסור לו לקדש כו' א"כ התוס' דהכא דלא תירצו כך ע"כ ס"ל דז"א כיון דראוי ליהנות שלא כדרך הנאתן הוי כמקדש במאי דמותר ליהנות שלא כדרך הנאתו א"כ לא שייך דאין רצונה להתקדש בדבר איסור כו' אך י"ל דזה שייך שפיר בשאר איסורי' הא בפטר חמור לא שייך זה דמקדשה בהאי דביני וביני לכשתפדה כיון דמחוסר פדיי' וראי' לדבר דאל"כ אף בהקדש נימא הכי כיון דקיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ כו' א"כ ע"כ בפטר חמור איירי דידעה שהיא פטר חמור דאל"כ שייך אין רצונה להתקדש בדבר האיסור כיון דקודם פדיי' הוי דבר האסור אלא ע"כ בידעה א"כ שפיר מקשה הגמ' דתתקדש בהך דביני וביני אך לפ"ז א"כ הדרה קו' התוס' לדוכתי' על פטר חמור דראוי ליהנות שלא כדרך הנאתו כו' אך אפשר דבפטר חמור דלא כתיב בי' אכילה אסור אף שלא כדרך הנאה וצ"ע

דף נ"ז תוס' ד"ה כפרה כתיב בה עיין מהרש"ל ומהרש"א וכ' הפ"י על מ"ש המהרש"א דמסתמא לא פליג ר' יוחנן אדר' ינאי דאישמיטתי' תלמוד ערוך בחולין דף פ"ב דקאמר לדר"י עגלה ערופה אינה משנה כו' והנה יש ליישב קצת שיטת המהרש"א דהנה אם נימא דר"י ס"ל אף עגלה ערופה אינה אסורה מחיים א"כ למה פליגי כאן בצפורי מצורע הו"ל רק לאפליגי בעגלה ערופה וממילא נשמע בציפורי מצורע כיון דצפורי מצורע ילפי' רק מע"ע ואפשר קצת לומר כך דהנה יש ליישב קצת שיטת הש"ס בחולין דף פ"ב הנ"ל דהקשו התו' שם ד"ה לישני כאן קודם ירידה כו' דהא דייק התם בכריתות דף כ"ה מסיפא דכיפרה ספיקה כו' דע"כ לא מיתסר