אריה דבי עילאי (ש"ס) פו

וכל שאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן כו' משא"כ לטעם שאין האשה רוצה א"כ בדוגמא דהכא המוכר לחנוני כו' י"ל דבדקנוהו. ואפשר לומר דבהקדש כיון דאי לא הוי המכר מכר וקדושין קדושין לא יצא כלל המעות לחולין א"כ אפשר לומר דלא מהני כלל בדיקתו שאומר רוצה אני דבאמירות רוצה אני לא מצי לצאת המעות לחולין

דף נ"ד גמ' בכתנות כהונה כו'. יוע"ש פרש"י ויש לראות לדעת הרמב"ם בהל' כלאים דלא היתר לכהנים שלא בשעת עבודה כו' א"כ קשה מהיכי מוכח דניתנו ליהנות בהם דהא ע"כ מוכח דמחמת שלא ניתנה התורה למלאכי השרת הוו כאנוסים בדבר דאל"כ קשה האיך עברו על איסור שעטנ"ז. ויש לראות בזה לענין אי אבנטו של כהן הדיוט זהו אבנטו של כהן גדול כו' ואפשר לומר קצת דבזה פליגי כו'

תו' ד"ה כתנות כהונה כו' וא"ת דהא כלי שרת הן וכלי שרת יש מועל אחר מועל כו'. עיין פ"י דהקשה הא בזה דבכלי שרת יש מועל אחר מועל הוא פלוגתא במעילה כו'. אך י"ל דע"כ מוכח דר"מ ס"ל דיש מועל אחר מועל דאל"כ קשה למה המקדש בחלקו אינה מקודשת נימא כיון דלא נתנה התירה המתנות האלו רק לצורך האכילה כאש כו' כדאמרינן לעיל וכשלוקח מתנות הללו לקדש בו אשה הוי כמועל בהקדש א"כ תהוי מקודשת עכ"פ במזיד לר"מ או בשוגג לר"י כמו בהמקדש בהקדש בדק הבית כו' אלא ע"כ דכ"ע מודו דבבהמה וכלי שרת יש מועל אחר מועל כו'. אך אפשר דיש חילוק בין בהמה לכלי שרת א"כ קו' הפני יהושע לא הי' רק על כלי שרת אבל על בהמה כ"ע מודו דיש מועל אחר מועל: אלא כי אתא רבין פריש משמי' דבר פדא אומר ע"ב גמ' הי' ר"מ כו' ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה. יש לראות דלפ"ז קשה א"כ מה הוסיף על ר' יוחנן דאמר נמי הכי ואפשר קצת לומר דהנפקותא בינו לדר' יוחנן הוא דר' יוחנן ס"ל הטעם של ר"מ דבשוגג אינו מתחלל משום דלא ניחא לי' לדידי' או דלא ניחא לתרווייהו כו'. וא"כ כשבדקנוהו מהני כדפירש"י לעיל משא"כ לבר פדא ס"ל דלר"מ אין הקדש מתחלל רק במתכוין להוציא' כו'. דאל"כ למה אמר ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה. ולא אף לענין הוצאה מרשות לרשות רק כשבדקנוהו כו'. ואפשר עוד קצת לומר דבזה מתורץ אף לשין ראשין דלא אמרו בשוגג מתחלל רק לענין קרבן דהנה ב' התוס' בד"ה קרבן מי מחייב דלא הי' מחייב בהוצאה אלא באכילה או בהנאת הגוף. והנה דברי התוס' הללו סתומים דמה חידשו בדבריהם הלא דבריהם פשוטים ומבוארים בגמ' ויש לפרש דבריהם כך. דהנה בס' המקנה הקשה על קו' הגמ' וכי מאחר דאין מתחלל קרבן במאי מחייב דנימא דמ"מ חייב קרבן משום דעבר אמימרא דרחמנא וי"ל דקושייתו לק"מ. דדוקא באונס שגירש וכדומה שייך שפיר ללקות לפי דעבר על מימרא דרחמנא דהא אי אפשר לאשכוחי ללקות על לאו דלא יוכל לשלחה כי אם על דעבר על מימרא דרחמנא דהא לא אהני הגירושין כיון דעביד לא מהני משא"כ בנידן דידן דאיכא לאשכוחי להביא קרבן על האכילה או על הנאת הגוף א"כ האיך נימא דאפי' על ההוצאה ג"כ חייב קרבן לפי דעבר על מימרא דרחמנא דמנ"ל דחייבתה התורה על עבירות על מימרא דרחמנא להביא קרבן בשלמא באונס שגירש וכדומה דא"א לאשכוחי כלל ללקות על הלאו רק מחמת עבירות אמימרא דרחמנא שפיר נוכל לומר דהא דחייב מלקות הוא רק בשביל עבירות מימרא דרחמנא משא"כ הכא מנ"ל לומר כך דחייבתה התורה על עבירות מימרא דרחמנא להביא קרבן אימא דלא חייבתה התורה קרבן רק היכי דאהני מעשיו כגון באכילה ובהנאת הגוף ולא על הוצאה דלא אהני מעשיו א"כ מנ"ל לבר פדא לומר דאף על ההוצאה דלא אהני מעשי' ג"כ חייב קרבן וזה כוונת התוס' דהוקשה להם קו' הנ"ל דמאי פריך קרבן במאי מחייב אימא דמחייב אעבירות מימרא דרחמנא לכך באו לתרץ כדברינו הנ"ל דדלמא לא חייבתה התורה כלל קרבן רק היכי דאהני מעשיו כגון באכילה ובהנאת הגוף אך לפי דברינו יש להקשות כך. כיון דמוכח דאף על הוצאה חייב קרבן א"כ שוב נוכל לומר דחייב קרבן על דעבר אמימרא דרחמנא. וא"ל דמנ"ל דחייבתה התורה קרבן בכך י"ל דמוכח כן דהנה תירצו התוס' לעיל דף מ"ג ד"ה שלא מצינו בכל התורה כו' דבמעילה חייב אהגבהות השליח א"כ מוכח דאף על הגבהה דהוא רק הוצאה מרשות לרשות ג"כ חייב קרבן. א"כ שוב י"ל דחייב על דעבר על מימרא דרחמנא. דהא ע"כ מוכח דחייבתה התורה אף על ההוצאה לבד קרבן מדכתבה התורה דאצל מעילה יש שליח לד"ע (הגם די"ל כמה שכתב התוס' לבסוף אם כן נראה דס"ל דבמעילה יש שלד"ע אפילו כשזה נהנה וזה מתחייב כו' גם די"ל דהא הג"ש דחטא חטא אינו מיותר כדכ' רש"י דלכמה דברים היא למידה גם י"ל כיון דלבסוף נהנה השליח בהנאת גופו דחייב בזה אף לר"מ א"כ י"ל דהוי התחלת החיוב תיכף משעת הגבהה וצ"ע בכל זה) וא"ל דאיירי כשהמשלח הי' מזיד והשליח שוגג י"ל דז"א דהא במזיד ליכא קרבן לר"מ א"כ דאף דר"מ ס"ל דבמזיד מתחלל הא חיוב קרבן ודאי ליכא במזיד אלא ע"כ דאף בשוגג דאינו מתחלל לצאת מרשות לרשות לדר"מ הא קרבן מהחייב א"כ ע"כ מוכח מזה דחייבתה התורה קרבן דעבר על מימרא דרחמנא אך י"ל דלא מוכח כלל דאיכא למימר דהא דחייב המשלח איירי דבדקנוהו למשלח ולהשליח כו' דאף דכתבנו לעיל דכשבדקנוהו למשלח לא שייך קרבן דלא הוי שב מידיעתו י"ל דזה לא הוי מלתא דברירא דודאי איכא למימר כיון דהוי שב מידיעתו דלא הי' עושה אותו מעשה שב מידיעתו קרינין בי' אף דכעת דכבר נעשה מעשה ניחא לי' בההוצאה כו' אך י"ל לפי מה דכתבנו דלבר פדא דבשוגג אינו מתחלל לא הוי מטעמא דלא ניחא לי' לומר דמהני בדיקה רק דבשוגג אינו מתחלל מצד עצמו דאין מעילה אלא בשינוי ושינוי לא הוי רק במזיד כו' א"כ י"ל דלא מהני בדיקה א"כ י"ל דממילא איכא למימר דאף על ההוצאה ג"כ חייב קרבן כדמוכח מהשליח הנ"ל דגילתה התורה דיש שליח לד"ע א"כ ע"ב דחייבתה התורה על דעבר אמימרא דרחמנא כו' א"כ שפיר הך לישנא בתרייתא דבר פדא מתרץ אף לישנא קמייתא דקאמר ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן

תוס' ד"ה לא אמרו אלא לענין אכילה כו' וי"ל דהתם נמי איירי ששקל כנגדן כו' הקשה המהרש"א לפ"ז אמאי קאמר לקמן דמשנה דאין מועל אחר מיעל לא אתי' כר"מ דהא אף כר"מ אתיא דהא בהנאת רכיבה אף ר"מ מודה כמ"ש התוס' וכ' עליו הפ"י דאגב חורפ' לא עיין שפיר דהא כ' התו' לקמן דכולן מעלו דהתם ע"כ כשנתכוין לגזלו מרשות לרשות כו' דאי בהנאת רכיבה כו' א"כ מה אריא בהמה וכלי שרת כו' ואפשר לראות קצת ולומר דאפשר לאוקמי גם כר"מ דכיון דטעמי' דר"י דשוגנ אינו מתחלל משום דלא ניחא לי' כו' א"כ י"ל כשמתכוין לגזול מרשות לרשות לא שייך כלל הך סברא דלא ניחא לי' דמ"ל הגוזל מרשות הדיוט או המועל בקדשי שמים כו' אך א"א להעמיד זה בכוונת מהרש"א זולת בדוחק לומר דקו' מהרש"א הנ"ל ממ"נ אם כפי מה שכתבו התוס' לקמן דאיירי כשסבור שהוא של חבירו ונתכוון לגוזלו מרשות לרשות כמ"ש הפ"י הנ"ל א"כ בלא"ה ק' כקושייתינו הנ"ל דבזה אף ר"מ מודה כיון דלא שייך סברת לא ניחא לי' ואי בלא דברי התוס' הנ"ל שפיר קשה קושייתו דכשנהנה מגוף הדבר כתבו התוס' דאף ר"מ מודה אך אפשר דהפ"י לשיטתי' דס"ל לקמן בדברי התוס' ד"ה אין מועל אחר מועל דס"ל להתוס' דהמשנה איירי דהראשון סבר שהוא של חבירו וגם נתנה לחבירו כו' עיין לקמן מה שכ' הפ"י בתוס' הנ"ל א"כ י"ל דכשנתנה לחבירו שייך שפיר סברת לא ניחא לי' כו' משא"כ לדעת מהרש"א לפי גרסתי איירי רק בשכל אחד סבר שהוא של חבירו ודלא כבעל הפני יהושע שלא נראה לו כך א"כ שפיר י"ל כנ"ל:

דף נ"ה תוס' ד"ה אמר ר' אושעיא כו' עיין מ"ש מהרש"א דהתירו חכמים לגזול כדי להוציאה מידי הקרש כו' הנה לכאורה אינו מובן כיון דלר"ב בשוגג לא שייך מעילה א"כ אין החשש רק שמא ומעל במזיד א"כ קשה לענין עה התירו חכמים כך בשלמא בלא דר"מ דנימא