אריה דבי עילאי (ש"ס) פד

הוצרכו הח"מ והב"ש להעתיק דאיירי כשבירר דאל"כ הוי קדושין שאמ"ל ואף דקיי"ל כאביי דקדושין שר י"ל הוי קדושין מ"מ כה"ג דמקדש שתיהן אף אביי מודה דלא הוי קדושין והא הכא הוא קידש לשתיהן דאמר שתי בנותיך כו'. אך י"ל דזה טעות דהרשב"א איירי באדם אחד המקדש שתיהן שפיר י"ל דקדושין שאמ"ל כה"ג אף אביי מורה אבל הכא דאמר שתי בנותיך לשני בני אף דקידש לשתיהן בשליחות הבנים מ"מ הא לא קידש לכל אחד מהבנים רק אחת מהן א"כ שפיר הוי דומיא דאביי דקיי"ל דקדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין

דף נ"ב ע"ב גמ' כי קאמר ר' יוסי הגלילי מחיים כו' הנה פירש"י בב"ק דף י"ב ע"ב דמחיים כיון דאחריותו עליו עיין מ"ש בזה הפ"י בב"ק והנה לפ"ז קשה מאוד קו' הפ"י דמאי פריך נימא מתני' דלא כר"י דאימא דהא דר' יוסי מחייב קרבן שבועה הוא רק משים דאחריותו עליו וחייב משום גורם לממון אבל למה תהי' מקודשת. אך אפשר לומר דלק"מ דדוקא לפי מה דמסיק לחלק בין מחיים לאחר שחיטה שפיר מצינן למימר טעמי' דר' יוסי משום דאחריותו עליו משא"כ למה דסבר דר' יוסי איירי אף לאחר שחיטה לא שייך שהאחריות עליו כלל כו' אך לפ"י לפי מה דמסיק י"ל דאיירי במשנה אף מחיים ומה דייקא נמי דקאמר כו' אך דבלא"ה יש לראות על הדיקא נמי דאטו יהי' המשנה רק כריה"ג ולא כהתנאים החולקין עליו אלא ע"כ צ"ל דלכך נקיט המקדש בחלקו דהוא רבותא יתירא דאף לריה"ג אינה מקודשת א"כ אף לדידי י"ל דאי לא הוי תני המקדש בחלקו לא הוי ידעינן דאתיא אף כריה"ג ודוחק

שם בגמרא אלא לקפחיני בהלכות כו' לכאורה מה קנטור יש בזה דוקא לר' יתודה ועוד הקשו המפורשים דהא ר"י בעצמו קאמר לקמן דעתו בזה וכדקתני תנינא ר"י אומר מקודשת כו' א"כ ע"כ דיש לאשכוחי להך דינא אך י"ל לתרץ הקו' ראשונה דמה קנטור לר"י בסגנון זה דדוקא לפי שאמרו בשם ר"מ מצי לאשכוחי הך דינא משא"כ לדר"י לא מצי לאשכוחי דהנה הקשיתי ואח"כ מצאתי כן אף בס' אור חדש מקשה כן דמה פריך וכי אשה בעזרה מנין וקדשי קדשים נפסלין ביוצא אימא דקידש אשה בבהמה מחיים בחלק שיזכה לאחר שחיטה ולא הוי כדבר שאין ברשותו די"ל כגון דכבר מסרו הבעלים הבהמה זאת לכהן זה להקריבה א"כ כ"ז דעוד הבהמה בחיים לא שייך פסול יוצא אך י"ל דאין ברירה לומר הוברר הדבר שהחלק שיותן לכהן זה הוא חלקו שמתחלה משא"כ ר"מ דס"ל יש ברירה שפיר מצי לאשכוחי להך דינא לפ"ז הוא שפיר רק דבר קנטור לדר' יהודה דס"ל אין ברירה. או להיפוך ולתרץ קו' שני' דהא ר' יהודה בעצמו קאמר כן דדוקא לשיטת ר' יהודה משכחת לה כדלעיל משא"כ לשיטת ר"מ דס"ל לקמן דף נ"ד ע"ב מתנות שלא הורמו כמו שלא הורמו דמיין א"כ ליכא לאשכוחי כלל להך דינא והוי שפיר שאלה זו רק לשיטת ר' יהודה ולכך כעס דהא לשיטות ר"מ אינו בנמצא משא"כ ר' יהודה דס"ל כמו שהורמו כו' שפיר יש לאשכוחי להך דינא וכנ"ל. עוד לומר על הקנטור דהוא דוקא לר' יהודא עפ"י מה שהקשו קצת המפורשים אימא דמקדש בחיי בהמה דלא שייך יוצא דדוקא לאחר שחיטה שייך פסול יוצא אך באמת הם דברי' שאינם נכונים דהכהני' לא מצי לקדש בחלקם שיזכו לאחר שחיטה דבעוד שהבהמה בחיי' לא זכו עדיין ואף אי מתנות שלא הורמו כמו שהורמו מ"מ אי אפשר לקדש במה שלא זכו עדיין ורק די"ל דהבעלים מקדשים אף דבקדשי קדשים אין לבעלים חלק י"ל עורות שהוא שלהם או כדאמרינן בחולין כיון דקניא לי' לכפרה כו' והגם דדוקא התם שייך לומר כן לענין דאדם אוסר דבר שאינו שלו כו' משא"כ כאן דאינו יכול לקדש כיון דלא מהני לה מידי דהא אינה יכולה להתכפר בקרבן דחבירו וכמבואר בב"ק דף ס"ו ע"ב דגזל קרבן דחברי' יוע"ש בתוס'. אך דעדיין י"ל דבבעלים שייך הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' ועיין במשנה למלך פרק ה' מהל' אישות הל' ח' דמסתפק בדבר הנאסר בקונם אי יכול לקדש בו אשה הואיל אי בעי כו' עיי"ש בד"ה אך עדיין לבי מהסס. אך די"ל עפ"י מ"ש התוס' בפסחים אצל הילל שלא מעל אדם בעולתו ובב"ב דאף מחיים אסור להכניס חולין בעזרה כשעושה עמם דרך עבודה א"כ אי מיתשל עשה איסור בהכניסו חולין בעזרה ולכך לא שייך הואיל ואי בעי מתשיל. אך די"ל דזה דוקא למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא משא"כ למ"ד לאו דאורייתא י"ל דמחיים אין איסור כלל אפי' מדרבנן. והנה ר"י ס"ל דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא עיין פסחים דף כ"ב א"כ י"ל שפיר הוא הקנטור רק לשיטת ר' יהודא כו'

על התוס' דהקשו דהוי כע"מ שאדבר עליך לשלטון דקשה דהא הגמ' קאמר דיש כאן מיעוט מן האש כו' א"כ מה הקשו התוס' ומצאתי שהקשה כן בס' אור חדש ודוחק עצמו לומר דתלי בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני אך אפשר לומר דאף דכתיב בתורה מן האש היינו דלא זיכתה התורה לכהן רק לצורך אכילה אך מ"מ אי לוקח אף איזה דבר שלא לצורך אכילה מ"מ י"ל דלא גרע מהמקדש בדבר הקדוש להקדש בדק הבית ואף דהוא של הקדש הוי כמועל בהקדש ומ"מ מקודשת או בשוגג לר' יהודה או במזיד לר"מ א"כ ה"נ אף דלא זיכתה לו התורה רק לצורך אכילה מ"מ אם לוקח שלא לצורך אכילה י"ל דהוי כמועל בקדשים וא"ל דאם נימא דהוי כמועל בקדשים א"כ י"ל דלא יצא לחולין כלל דהא קיי"ל בהמה וכלי שרת יש מועל אחר מועל א"כ כיון דלא יצא לחולין איך תתקדש י"ל דלא שייך זה כאן כיון דכבר הי' שעת היתר לכהנים כבר יצא מידי מעילה אך א"כ שפיר י"ל דזהו קו' התוס' ותירצו דז"א כיון דאף במה שזיכתה להם התורה דהיינו לצורך אכילה ג"כ רק משולחן גבוה קא זכו א"כ י"ל דלא עדיף במה שמועל ולוקח לעשות בו דבר שלא זיכתה לו התורה כלל מדבר שנתנה לו התורה זכות בו א"כ כיון דאף במה שיש לו זכות בו ג"כ אינו זוכה רק מחלק גבוה ואינו שלו כל עיקר וא"כ מכ"ש בדבר שלא זיכתה בו התורה דאינו יכול לקדש ולפ"ז יש לתרץ מה שמקשה התוי"ט על הפי' משניות להרמב"ם ועל הרע"ב דנקטו שני הטעמים משום דכתיב מן האש ומשום דמשולחן גבוה קא זכו דלמה לשני הטעמים ולפי הנ"ל י"ל דאי מטעמא דמן האש לחוד י"ל דמקודשת מטעם מעילה כנ"ל ולכך צריך טעמא דמשולחן גבוה קא זכו אח"כ מצאתי בתוס' נדרים דף י' ד"ה אדם מביא כבשתו כו' וא"ת דמה מעילה בשלמים וי"ל דאף דמעילה ליכא מ"מ איסור דאורייתא איכא כדאמרינן בשופר של שלמים כו' ומזה ראי' למה שכתבנו דשייך איסור מעילה ועיין בסוף ספר נודע ביהודה במה שכתב בשם חתנו מהר"ר מאיר או לומר כיון דלא זכתה התורה לכהנים רק לצורך אכילה א"כ י"ל דשייך כשנהנה בדבר שאינו לצורך אכילה הוי כגזלן ולפ"ז י"ל דתלי אי אף חלק הבעלים משולחן גבוה קא זכו או לא דהנה קיי"ל באה"ע סי' כ"ח דמקדש בגזל לאחר יאוש מקודשת א"כ י"ל אם היינו אומרים דהבעלים לאו משלחן גבוה קא זכו רק כל מה שנשאר חוץ מה שזיכתה התורה לכהנים וגם מה שיקריבו על המזבח זה נשאר לבעלים א"כ י"ל דאף חלק זה שזיכתה התורה לכהנים לולי שזיכתה התורה לכהנים הי' של הבעלים א"כ אם הכהן נהנה בדבר שאינו צורך אכילה שלא זכתה לו התורה הוי כגוזל את הבעלים כיון דלא זיכתה לו התורה להכהן רק לצורך אכילה אבל אם לוקח שלא לצורך אכילה הוי כגוזל את הבעלים ובזה י"ל כיון דהוא יאוש אצל הבעלים דהא אף סתם גזילה י"ל דהוי יאוש בעלים רק דבסתם גזילה קי"ל דלא הוי יאוש בעלים משום דלמחר תבענא לי' בדינא כו' אבל הכא לא שייך זה א"כ הוי כמקדש בגזל לאחר יאוש דמקודשת משא"כ אם נימא דאף הבעלים משולחן גבוה קא זכו א"כ אינו כגוזל את הבעלים רק כגוזל את חלק גבוה ובחלק גבוה לא שייך יאוש דכל היכי דאיתי' בי' גזא דרחמנא איתי' עיין בב"ק בשמעתתא דצנועין ובדף ע"ו שם מ"ל מכרו לגבוה כו' יוע"ש פרש"י ולפ"ז מתירץ קו' התוי"ט דע"כ צריך לשני הטעמים דאי בטעמא דמן האש לחוד לא סגי דה"א דלא גרע מהמקדש בגזל לאחר יאוש לכך צריך להם נמי טעם דמשולחן גבוה קא זכו א"כ הוי כגוזל את חלק הגבוה דלא שייך יאוש ולפ"ז יש לתרץ גם קו' התוס'