אריה דבי עילאי (ש"ס) פב

אינה מקודשת דאינה מקודשת משמע דאינה מקודשת כלל ובאמת הוי קדושי ספק מוכח מזה דלשון אינה מקודשת משמע כלל לא. הא לשון מקודשת י"ל רק לחומרא. אך דלפ"ז תיקשי קו' שער המלך בפ"ה מהל' אישות דהקשה עפ"י דברי התו' הנ"ל דלשון אינה מקודשת משמע כלל לא א"כ האיך קתני במשנה דהתקדשי לי בתמרה כו' דאם אינה שו"פ אינה מקודשת וקשה הא מקודשת עכ"פ מספק שמא שוה פרוטה במדי כדשמואל א"כ ממ"נ אם לשון מקודשת דנקטה המשנה היינו קדושי ודאי ואינה מקודשת היינו דאינה מקודשת בודאי רק מספק א"כ נסתר דברינו הנ"ל דבזו ובזו מקודשת מחמת דלשון זה משתמע לתרי אנפי. דעכ"פ תיקשי האיך קתני מקודשת בודאי ואי לשון מקודשת היינו רק לחומרא תיקשי רישא האיך קתני אינה מקודשת הא באמת מקודשת לחומרא. שמא שו"פ במדי. אך די"ל ליישב קושי' שער המלך הנ"ל דהמשנה איירי בתמרה של מעשר שני בירושלים דקיי"ל קלטה מחיצות א"כ ליכא למימר שמא שו"פ במדי דהיינו מטעם שמא תוליך האשה למדי התמרה כיון דהוא מעשר שני בירושלים קלטוהו המחיצות א"כ לפ"ז מוכח דלא אתיא המשנה כר"מ דהא ר"מ ס"ל לקמן דף נ"ב ע"ב דהמקדש במעשר שני בלא"ה אינה מקודשת דמעשר שני ממון גבוה כו'. ולפ"ז שפיר קאמר מאן תנא ר' שמעון דכר"מ ור' יהודה דפליגי עליו שם בודאי ליכא לאוקמא כנ"ל (וא"ל דהא יש שם עוד תנא אחד בר פלוגתי' דהוא ר"א ומצי לאוקמא כדידי' י"ל כיון דהוא מחלק בין אמר שבועה בראשונה ובין אמר שבועה באחרונה ע"כ ס"ל דכשאמר שבועה בראשונה לא משמע כלל לתרי אנפי כיון דבאמת הוא מחמיר אף בנדרים רק דמחלק בין אמר שבועה בראשונה לאמר באחרונה. ועוד י"ל כיון דעכ"פ לא מצי אתי' כר"מ ור"י שוב ניחא לשון מאן תנא ר' שמעון דהוא ברוחא טפי ובפרט לפי הידוע סוגיות הש"ס דהא דפריך הגמ' מאן תנא היינו משום דמסתמא סתם משנה הוא ר' מאיר וכשלא מצי אתי' כר"מ אמר מאן תנא. עכ"פ היוצא לנו מזה שכתבנו דבענין לשון בזו ובזו הוי לשון דמשתמע לתרי אנפי א"כ הדרה קו' השער המלך והלחם משנה הנ"ל לדוכתי' דנוקי גם אליבא דאביי באומר כולכם ואחיות דהוי שני דיבורים ואי כתירוצינו משום דלשיטת המשנה כללא הוי והוי כדיבור אחד י"ל דז"א דהא לשיטת המשנה ספיקא הוי ומקודשת לחומרא א"כ גם ה"נ דהנכריות עכ"פ מקודשת לחומרא. גם קו' הפ"י הנ"ל על דברי רש"י יתעורר לפ"ז דל"ל לרש"י לחדש דהיכי דלא קני אחת משום ספיקא לא שייך קני את וחמור הו"ל לרש"י לתרץ דלא הוי קני את וחמור כיון דהוי שני דיבורים ובאמת הנכריות מקודשת לחומרא. אך י"ל דלא קשה לא קו' הלח"מ הנ"ל ולא קו' הפ"י הנ"ל דלא ניחא לי' לשנות דהנכריות מקודשת לחומרא וכמו דמדייק רב לקמן הא בשאר שני שבוע לא הוי מקודשת כלל. כן י"ל דניחא לי' לומר הא הנכריות מקודשת קדושי ודאי ועל קו' הפ"י הנ"ל על רש"י י"ל עוד יותר דלא מצי כלל לשנות כמ"ש דהנכריות מקודשת לחומרא. דהנה זה שכתבנו דאימא לפי מה שכתבו דלשון ואת או ואחיות הוא לשון המסתפק ובקדושין אזלינן לחומר' לכך מקודשת הנכריות לחומרא. דזה שייך רק לפי מה שפירש רש"י כאן דהקושי' של הגמ' דקני את וחמור היינו על הקדושין דלא רצה לקדש זו בלא זו משא"כ לפי' הרשב"ם בב"ב דף קמ"ג דמפרש דהקושיא הוא דהאיך נקנה הכסף קידושין להנשים א"כ נסתר זה כל עיקר דהא עכ"פ לא נקנה הכסף קדושין להנשים וכמו בקני את וחמור דאף די"ל דלשון זה משתמע לתרי אנפי מ"מ לא קנה דדוקא לענין קדושין אזלינן לחומרא משא"כ בשאר ענינים ואף דהכא הוי לענין קדושין מ"מ כיון דעכ"פ לענין קנין הכסף קדושין אמרינן דקיי"ל דלא כר"ש א"כ ממילא לא קנו הכסף קדושין לזה נמשך ממילא כיון דלא קנו הקדושין ממילא הקדושין בטלין כל עיקר ועוד דלענין קנין י"ל בלא"ה דלא קנו רק בקנין גמור וכמו דאמרינן לענין קני את וחמור אף דאפשר דזה המקנה לא הקפיד כלל שיקנו שניהם מ"מ כיון די"ל דזה המקנה לא תקנה כ"א כשיקנו שניהם שוב לא הוי קנין גמור א"כ ה"ה לענין זה א"כ עכ"פ לפי' רשב"ם נסתר זה. ולפ"ז מיושב גם פרש"י הנ"ל דהנה י"ל דהא דלא רצה לפרש כפי' רשב"ם דהקושי' הוא לענין קניות הקדושין. משום דהא קיי"ל בהמקדש אחותו דהמעות מתנה משום דאדם יודע כו' א"כ ה"ה במקדש שתי אחיות דאדם יודע דאין קדושין תופסין בשתיהן עכ"פ ונתן לאחת מהן לשם מתנה ובזה טעה שסבר שיכול לקדש אחת מהן. א"כ א"ל כלל על הקדושין שלא קנו הנכריות מתוך שלא קנו האחיות דהא באמת אחת מהאחיות קנתה ואי דעכ"פ השני' לא קנתה. י"ל דז"א דהא באמת אחת משתי אחיות אם בירר דבריו בפירוש היתה מקודשתה והא דאינה מקודשת הוא רק מחמת ספק שלא בירר א"כ שוב שייך סברת רש"י דהיכי דאחת משום ספיקא לא שייך לומר דהוי קני את וחמור. (הגם דיש לחלק דסברת רש"י לא שייך רק לענין קדושין ולא לענין קניות הקדושין מ"מ י"ל כך) א"כ לפ"ז שפיר מיושב קו' הפ"י הנ"ל דדוקא לאחר דחידש רש"י הך סברא דהיכי דלא קנה רק משום ספיקא לא שייך קני את וחמור אז שפיר דלא קשה מקניות הקדושין דהא קיי"ל מעות מתנה ואידך לא קנתה רק משום ספיקא. משא"כ אי לא הוי חידש רש"י סברא זו אז הי' קשה אף מקניות הקדושין ובענין קניות הקדושין ודאי דלא קנו אף דהיו בשני דיבורים כמו שכתבתי א"כ שפיר מיושב קו' הפ"י הנ"ל

ולפי הנ"ל יש ליישב מה דקשה טובא על הר"ן דמחלק בין הקונה להמקנה א"כ לא שייך תירוץ רש"י בד"ה דאמר להם כולכם ואחת מאחיות כו' דהיכא דאחת משום ספיקא לא שיין קני את וחמור כמ"ש הפ"י לעיל כיון דהקונה קפיד שלא לקנות זה בלא זה מה לי דלא קנה משום ספיקא אי משום דבר אחר א"כ קשה לדידי' קושי' רש"י דמה משני לרבא דאיירי באומר כולכם ואחת מאחיות דהא סוף סוף הוי קני את וחמור. והר הא לא ס"ל החילוק שבין דיבור אחד לשני דיבורי'

ולפי הנ"ל יש ליישב דאף הר"ן ס"ל החילוק שבין דיבור אחד לשני דיבורים. רק דהר"ן לשיטתי' אזיל דפסק לגמרי כר"ש כמבואר בדברי הר"ן בקידושין דף מ"ז א"כ לשיטתו הוי קני את וחמור דקיי"ל קני מחצה ג"כ דיבור אחד. כיון דהוי כללא ולכך ס"ל לחלק בין קונה למקנה דקונה קפיד טפי א"כ לפ"ז י"ל דמ"מ ס"ל דאף אצל הקונה דקפיד היינו כשאומר בדיבור אחד ולא בשני דיבורים א"כ לפ"ז י"ל דלפי שיטת המשנה דסתם בקדושין כר"ש ובנדרים דלא כר"ש ע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש הכ"מ הנ"ל משום דלשון זה משתמע לתרי אנפי ובנדרים לא חיישינן כיון דמשתמע ללשון כללא. משא"כ בקדושין חיישינן לחומרא א"כ לפ"ז שפיר לשיטת המשנה דלא ס"ל לפסוק כר"ש בכל ענינים רק דפסקינן דלשון זה משתמע לתרי אנפי ורק לענין קדושין מחמרינן א"כ יש ליישב קו' רש"י לשיטת הר"ן דלכך לא קשה לרבא דמוקמינן באומר כולכם ואחת מאחיות דהא הוי קני את וחמור כו' די"ל דהוי בשני דיבורים כקו' הפ"י הנ"ל דאף לר"ן י"ל סברא זו לחלק בין דיבור אחד לשני דיבורים לענין הקונה אף דקפיד. וא"ל הא למשנה דס"ל כר"ש דכללא הוי א"כ האומר כולכם ואחת מאחיות מקודשת הוי דיבור אחד י"ל דז"א דהא המשנה לא פסקה כר"ש דהוי כללא רק לחומרא וכאן מקודשת הנכריות דלחומרא אמרינן דהוי שני דיבורים ומקודשת הנכריות מספק. וא"ל דלפ"ז קשה למה לא משני על אביי ג"כ באומר כולכם ושתי האחיות די"ל דלדעת הר"ן נימא כתירוץ הלחם משנה דבאומר הראוי לביאה כו' הוי רבותא יותר יוע"ש בלח"מ פ"ט מהל' אישות הנ"ל

ולפ"ז מיושב הקו' שהקשינו לעיל כיון דלא הי' לרב הקבלה איך הגרסא במשנת רק דצריך לתרץ מסברא איך נגרוס במשנה א"כ קשה מנ"ל לרב להוכיח דאשה נעשה שליח כו' אימא דהמשנה איירי באומר אחת מכולכם כו' כדכתב רש"י ואין לשבש הגירסא כו' דלפי הנ"ל יש לומר כך דרב ס"ל דהמשנה איירי באומר כולכם ואחת מאחיות כרבא או כולכם ושתי האחיות כאביי. א"כ הא דמספקא לי' אי כאביי אי כרבא לשניהם מתיישב המשנה בחדא שיטה אבל לומר אחת מכולכם ס"ל לרב דאין לומר כלל. ולכך מדייק שפיר דאשה נעשה שליח