אריה דבי עילאי (ש"ס) פא

דאית' לחצאין כפי' הראשון שבתוס' הנ"ל ד"ה ואמר רבה יצאו שנים כו' וכדסיימו התוס' בעצמם דהראשון עיקר דאל"כ קשה קו' מהרש"ל שם יעויין שם במהרש"א א"כ לסברתי תירוץ הראשון שבתוס' דמקמא פריך ע"כ מוכח דלא אמרינן סברא זו מחמת דלא ניכר מי יצא ונתפס הקדושה לכך קדשי תרווייהו כו' א"כ נסתר סברת הפ"י הנ"ל ושפיר י"ל דנקטה המשנה אשה ובתה ואשה ואחותה דרך לא זו אף זו ומתורץ קו' רשב"א הנ"ל כמו שכתבתי לכך מקשה ורבא ל"ל לשנוי' כרבה כו'

) והנה עכשיו נ"ל לתרץ עוד קו' התוס' הנ"ל ד"ה והוא לא אמר הכי כו' דאימא דר"י פליג בגזל דידה עפ"י דיש ליישב גם קו' שער המלך הנ"ל דלמה לא מקשה על ר"י האיך פליג אדרב הא כן מוכח מהמשנה דהנה יש להקשות אמ"ש רש"י ד"ה הרי כולכם ואחת משתי אחיות דהשתא לאו את וחמור הוא כו' ואין לשבש הספרים כו' דא"כ לא מתרצא הא דשמעינן לקמן ממתני' אשה נעשית שליח לחברתה כו'. דיש לתמוה דהיא גופא קשיא כיון דחזינן דרב לא הי' לו קבלה האיך הגרסא בהמשנה דאם הי' לו קבלה האיך הגרסא בהמשנה לא הי' מסתפק אי כאביי אי כרבא דתלי' עפ"י הגירסאות אם גרסינן הראוי לביאה הוי כאביי ואם כולכם ואחת הוי כרבא. אלא ע"כ דלא הי' לו קבלה רק דמעצמו צריך לשנות המשנה דיהי' ניחא ולכך מסתפקא לי' אי כאביי אי כרבא. א"כ קשה דמנ"ל להוכיח מהמשנה דאשה נעשית שליח דאימא לפי מה דמסתפקא לי' כרבא י"ל דגרסינן במשנה אחת מכולכם ונ"ל ליישב קושייתי כך. דהנה הקשה בלחם משנה פרק י"ט מהל' אישות ואחריו החזיק שם בקו' זו בעל שער המלך דלמאי דמחלקין הפוסקי' לענין קני את וחמור בין דיבור אחד לשני דיבורים א"כ ל"ל לשנויי לאביי באומר הראוי לביאה ולמה לא משני באומר כולכם והאחיות דהוי שני דיבורים ונ"ל ליישב קושי' זו גם ליישב קו' הפ"י דהקשה על רש"י הנ"ל ד"ה הרי כולכם ואחת כו' דלא הוי קני את וחמור משום ספיקא כו' דכמאן ס"ל לרש"י אי כאיזה פוסקים דס"ל הא דמקשה קני את וחמור כו' היינו ותיקשי למ"ד דס"ל לא קנה כו' א"כ מאי ק"ל לרש"י ארבא דלא ס"ל הכי ואי ס"ל כשיטת הר"ן דמחלק בין מקנה לקונה דקפיד לקנות כולם דוקא א"כ קשה אחילוקו של רש"י דהוא מחמת ספיקא דמ"מ קשה כיון דהקונה קפיד שלא לקנות זה בלא זה. ואי ס"ל לרש"י כשיטות הרא"ש בשם ר"י לחלק בין דיבור אחד לשני דיבורים ג"כ קשה דמה ק"ל לרש"י דהא באומר כולכם ואחת מאחיות שוב הוי שני דיבורים זה הוא תורף קו' הפ"י והניח בצ"ע וי"ל ליישב קושייתו כך דלעולם דס"ל לרש"י כשיטת הרא"ש בשם ר"י לחלק בין דיבור אחד לשני דיבורים וכו' ומ"מ ניחא דברי רש"י דהנה לכאורה יש לדקרק אשיטות הפוסקים לחלק בין דיבור א' לשני דיבורי' כו'. קשה האיך מקשה הגמ' בפשיטות סתם קני את וחמור הוא כו' דהא באמת קיי"ל קני את וחמור קנה מחצה והו"ל להגמר' לומר כך להדי' דע"כ לא איפלגו אלא בשני דיבורים אבל בדיבור אחד כ"ע מודו (גם לשיטת הר"ן דמחלק בין מקנה לקונה יש לדקדק זה אך זה לא יתיישב בתוך דברינו) ונ"ל לתרץ כך דהנה ניחזי אנן דהך סברא דכתבו דבקני את וחמור הוי שני דיבורים לכאורה י"ל דתלי' בפלוגתא דהנה לכאורה האיך שייך דקני את וחמור הוי שני דיבורים משום דאמר את וחמור דהא מ"מ דיבור אחד של קני דאמר יסובב אשתיהן יחד א"כ הוי רק דיבור אחד. לכך י"ל דתליא בפלוגתא דלעיל דף מ"ו בהתקדשי לי בזו ובזו כו' דלהנך תנאי דפליגי אדר"ש הוי כאומר התקדשי בזו והתקדשי בזו. או שבועה לא לך ושבועה לא לך דלשון שבועה דבראשונה או לשון קדושין קאי לכל הפרטים ופרטי הוי א"כ י"ל ג"כ כאן דהוי כאומר קני את וקני חמור. משא"כ לר"ש הוי זה כדיבור אחד כיון דכללא הוי. ומצאתי אח"כ סברא זו בתשובת מהרי"ט חלק ב' בתשובותיו לח"מ סי' נ"ב ובשער המלך בפרק ט' הנ"ל כללה בלישני' א"כ לפ"ז יש לתרץ הדקדוק הנ"ל דלכך מקשה הגמ' בפשיטות קני את וחמור הוא די"ל דבאמת הא דקיי"ל בקני את וחמור דקני מחצה משים דלא קיי"ל כר"ש א"כ לכך הוי קני את וחמור כשני דיבורים משא"כ הסתם משנה דסתמה בהתקדשי לי בזו ובזו כו' דכללא הוי א"כ לשיטת המשנה הוי שפיר קני את וחמור דיבור אחד א"כ י"ל דאף דקיי"ל בקני את וחמור דקנה מחצה היינו משום דקיי"ל דלא כר"ש והוי קני את וחמור שני דיבורים משא"כ לשיטת המשנה דהוי כללא. א"כ הוי דיבור אחד באמת אף קני את וחמור לא קני כלל ובזה. מיושב קו' הפ"י הנ"ל דלעולם דרש"י ס"ל כשיטת הרא"ש בשם הר"י לחלק בין דיבור אחד לשני דיברות ואעפ"כ קשה על רבא אף דאיירי באומר כולכם ואחת מאחיות כו'. דהוי שני דיבורים י"ל דז"א דהא המשנה סתמה כר"ש דכללא הוי ור"ש פליג על ר"א דמחלק בין שבועה בראשונה או שבועה באחרונה א"כ לשיטת המשנה דזה וזה כללא הוי א"כ אף באמר כולכם ואחת מאחיות מקודשת לי הוי ג"כ דיבור אחד. כיון דלשון מקודשת שאמר לבסוף נכללו כולם ואחת מהאחיות בדיבור אחד דהא לשיטת המשנה כללא הוי ומתורץ קו' הפ"י הנ"ל גם קו' הלח"מ בשער המלך הנ"ל דלמה לא משני לאביי באומר כולכם ושתי האחיות דהוי שני דיבורים ג"כ מיושב דלשטת המשנה הוי זה ג"כ רק דיבור אחד כיון דלשון מקודשת שלבסוף כלל לשני הדיבורים: אך הנה באמת הגם דהרמב"ם פסק בפ"ג מהל' שבועות הל' י' ובפ"ד מהל' נדרים הל' י"א דלא כר"ש והנה מ"מ כ' בפ"ה מהל' אישות דאי אמר בזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה כו'. והקשה עליו הכ"מ דהא סותר את עצמו. ותירץ דס"ל להרמב"ם דדוקא גבי קדושין דהוא חומרא דאשת איש סותם התנא כוותי' דר"ש משא"כ לענין נדרים ושבועות דיש סתם משנה שם דלא כר"ש י"ל דראה רבי דבריו של ר"ש. גבי קדושין דאיכא חומרא דאשת איש ולא ראה דבריו של ר"ש גבי נדרים ושבועות והקשה ע"ז הפ"י דא"כ מה פריך הגמ' לעיל על הך משנה דבזו ובזו כו' מאן תנא ר"ש אימא דכולהו תנאי דפליגי על ר"ש היינו בנדרים ושבועות אבל בקידושין מידו. וגם לעיל דף מ"ד דפריך בגמ' ומי מצית מוקמת לה כר' יהודה והקתני סיפא האומר לאשה התקדשי כו'. אימא דר' יהודה מודה לענין קדושין ויש לתרץ קושייתו כך דהנה באמת כ' הפ"י דיש סברא לומר דהיכי דאומר התקדשי לי בזו ובזו כו'. או שבועה לא לך ולא לך כו' דהוי מלתא דמשתמע לתרי אפי דיכול להיות דלשון בני אדם לכללם יחד והוי כללא. או דאפשר דהיא ענינים נפרדים והוי פרטא וכמו דמצינו בלשון תורה דפליגי ר' יונתן ור' יאשי' דהיכי דכתיב מכה אביו ואמו אי משמע שניהם יחד אי כל אחד ואחד בפני עצמו א"כ גם בלשון בני אדם י"ל דמשתמע לתרי אפי כו' יוע"ש בהפ"י מה שתירץ ע"י סברא זאת. אך אנו לדרכנו ג"כ נתפס סברתו זאת לסברת הכסף משנה דמה חילוק בין קדושין לנדרים אלא ע"כ משים דיכול להיות בלשון בני אדם אפשר דמשמע פרטא ומשמע כללא. ולכך לענין נדרים ושבועות כיון דלא אמר להדיא בלשון פרט ומשתמע ג"כ בלשון כללי לכך אינו חייב קרבן שבועה כיון דמשמע לשון פרטא ג"כ משא"כ בקידושין משום חומרא דאשת איש י"ל כיון דמשתמע אף לשון כללי לכך מקודשת. כן צריך לומר לסברת הכ"מ להבין החילוק שבין נדרים לקידושין כו' ולפ"ז מיושב קו' הפ"י דשפיר לא מצי המשנה להיות כר' יהודה. דהנה כ"ז למאן דס"ל ידים שאין מוכיחות לא הווין ידים כמו דאיתא בנדרים דף ב' הובא לעיל בתוס' דקדושין דף ה' ע"ב ד"ה הכא במאי עסקינן כו' א"כ י"ל כיון דס"ל ידים שאינו מוכיחות לא הווין ידים לא שייך להחמיר אף בקידושין מטעם דמשתמע לתרי אפי דהא עכ"פ ידים שאין מוכיחות הוי. ומתורץ קו' הפ"י הנ"ל דלא מצי לאוקמא כר' יהודה ולפ"ז יש ליישב גם הלשון מאן תנא ר"ש דקאמר לעיל די"ל דאף כר' מאיר לא מצי אתיא דהנה לכאורה קשה עכ"פ על לשון המשנה דקתני אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת משמע דהוי קדושין ודאין ולפי הנ"ל לא הוי עכ"פ רק קדושי ספק כיון דאם קידשה אחר אח"כ הוי מצרכינן ג"כ גט משני כיון דאינו רק מחמת חומרא דאשת איש. אך די"ל דכמה פעמים מצינו במשניות וברייתות דנקיט לשון מקודשת ואינו רק מחמת חומרא וכמו דמוכח מתוס' קדושין דף מ"ה ד"ה ורבנן מספקא להו כו' דלא גרסינן ואם לאו