אריה דבי עילאי (ש"ס) עט

הנ"ל דמקדש אחת ע"י חברתה יש לעיין בנדרים דף ו' ע"ב בעי ר' פפא יש יד לקדושין כו' ע"ש בהר"ן והרא"ש ותו' שם) עכ"פ העולה מכל הנ"ל דיש להצדיק את דברי הרי"ף והרא"ש דנקטו בקדושין שאין מסורין לביאה. רק באומר אחת מבנותיך כו'. אך לפ"ז יתעורר קושיא גדולה דא"כ מה פריך הגמ' על אביי א"ל רבא ולטעמך אימא סיפא כו' אלא לאו דאמר להם אחת מכם כו' ומה קושי' אאביי אימא דאף לאביי ניחא כיון דהמשנה לא איירי באומר אחת מבנותיך כדקתני מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות כו'. וקבלה אחת על ידי כולם כו'. א"כ י"ל דלכך אמרו חכמים דאין האחיות מקודשת משום דהא אף לאביי עכ"פ צריכות שניהם גט כמ"ש התוס' ד"ה והלכתא א"כ כיון דעשו גם האחיות שליח לאחת מהן והוא אמר אחת מכולכם כו' וגבי האחיות הוי קדושין שאין מסירין לביאה דעכ"פ צריכות שתיהן גט. א"כ בטל השליחות מכל וכל כיון דאין לך ביטול שליחות יותר מזה שהם עשו שליח שיתקרשו אליו ולא דיהי' קדושין שאמ"ל וכמ"ש בשם המשנה למלך וא"ל דא"כ דנימא דטעמא דחכמים דאמרו אין האחיות מקודשת הוא משום דבטל השליחות א"כ מה מייתי המשנה הך מעשה בחמש נשים למה ששנה התנא מקודם בהמקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת. י"ל דז"א דא"כ תיקשי נמי אמה דקאמר הגמ' אלא לאו דאמר אחת מכולכם כו' תיקשי נמי כיון דרישא איירי במקדש לשתיהן מה מייתי הך מעשה דחמש נשים דאיירי באמר אחת מכם דהא אכתי לא ידע מהתירוץ שתי' רבא לשיטתי' דרישא איירי באומר אחת מכם ונעשה כמקדש שתיהן כאחת וזה המתרץ אינו מתרץ רק כדי דלא תיקשי לרבא מרישא. משמע אבל זה הי' ניחא לי' דאף דרישא מיירי במקדש שתיהן כאחת מ"מ יכול לאשמועינן בסיפא במקדש לאחת מהן דהא לא קתני במשנה ומעשה נמי. רק ומעשה בחמש נשים רק דלתירוץ הגמרא דרישא וסיפא בחד ענינא קאמר ומעשה נמי אבל עכ"פ אין זה קושיא באם כ נימא דרישא קמ"ל במקדש לשתיהן. ואח"כ קאמר המשנה ומעשה בחמש נשים לאשמועינין דאף במקדש אחת משתיהן ג"כ אינה מקודשת א"כ י"ל ג"כ כמו שכתבנו דטעמ' דהמשנה משום ביטול השליחות ומקודם אשמועינן דבמקדש שתיהן כאחת אין מקודשת ואח"כ קמ"ל ובמעשה דאף במקדש אחת משתיהן דצריכות שתיהן גיטין מ"מ עכ"פ כשקידשו ע"י שליח אמרו חכמים דאין האחיות מקודשת כו'. אך י"ל כך דקושיות הגמרא אזלא כך. דהנה הקשה הפ"י על הריף והרא"ש דכתבו באומר אחת מבנותיך כו' דקשה טובא כיון דתלה בדעת האב למה הוי קדושין שאמ"ל. וכ' דאף דקיי"ל אין ברירה כו' מ"מ קשה לאביי דס"ל דתולה בדעת אחרים כ"ע מודו דיש ברירה בגיטין דף כ"ב. וגם דמה מקשה מכמה משניות ארבא ולבסוף אתותב רבא אימא דהנך משניות אתיא כמ"ד דיש ברירה. אך דבאמת זה אין קושי' כלל. וכמו שנראה מהפ"י בעצמו לקמן דאם הך ברייתא דרב טביומי ס"ל כמ"ד יש ברירה א"כ תיקשי למה נותן לכל אחת ה' גיטין כו' תיפוק לי' דיוכל אביהון לברר את מי קדשי כנ"ל אך במה שהקשה הפ"י על אביי דס"ל בגיטין דף כ"ג דיש ברירה לכ"ע בתולה בדעת אחרים זה ודאי קשה. אך דמ"מ אין זה קושי' על הרי"ף והרח"ש דנקטו באחת מבנותיך די"ל דנקטו כך לפי ההלכתא דקיי"ל דבין בתולה בדעת עצמו ובין בתולה בדעת אחרים אין ברירה. ולאביי באמת צ"ל דמצינן קדושין שאין מסורין לביאה אף דאומר לשתי אחיות אחת מכם תתקדש לי. ואין קושי' מזה על אביי דאפשר דאביי ס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם א"כ שוב משכחת לה דנתן לשניהם לכל אחת פרוטה דהיינו דנתן שני פרוטות בשתי ידיו לזו אחת ולזו אחת וכדברי קול הרמ"ז הנ"ל ואמר אחת מכם תתקדש לי. ומה גם דאם ס"ל אפשר לצמצם א"כ יכולין שתיהן להתקדש בעצמם שתתקדש אחת מהם שוב יכולין לעשות שליח כיון דלא סתרנו הא דיעשו שליח רק משום דאין יכולין בעצמם לקבל קדושין כאלו משא"כ אם ס"ל לאביי אפשר לצמצם דאז שפיר יוכלו הם בעצמם לקבל קידושין כאלו שוב יכולים לעשות שליח ג"כ. והרי"ף והרא"ש דנקטו כגון באומר אחת משתי בנותיך היינו לדידן דקיי"ל א"א לצמצם אף בידי אדם א"כ שפיר אי אפשר לאשכוחי דיקבלו בעצמם הקדישין וגם שליח לא מצי משוי כנ"ל. וגם קיי"ל דבאמת אין ברירה. ולכך נקטו הרי"ף והרא"ש אליבא דהלכתא באומר אחת מבנותיך כו'. ולפי הנחה זו שפיר מיושב קי' זו שהקשינו דשפיר פריך דלשיטת אביי ע"כ דמשכחת. לה שליחות בכה"ג כיון דע"כ לאביי אי אפשר לומר באחת משתי בנותיך דהא לאביי תולה בדעת אחרים כ"ע מודו דיש ברירה א"כ אי אפשר לאוקמא באומר אחת משני בנותיך כו' וע"כ דיכולין לעשות שליח כנ"ל א"כ שפיר מקשה לאביי תיקשי סיפא משא"כ לפי מה שכ' הרי"ף בעצמו דקדושין שאין מסירין לביאה ליכא לאשכוחי רק באומר אחת מבנותיך כו' שוב לק"מ מהמשנה די"ל דלכך אין האחיות מקודשת משום דכיון דקדושין שאין מסורין לביאה בעי עכ"פ גט לכל אחת א"כ ע"י השליח בטל השליחות כנ"ל ושפיר מיושב הא דהשמיט הרי"ף הך אוקומתא דבאומר הראוי לי מכם לביאה תתקדש לי כו'. אך לפ"ז יש להקשות כך דא"כ מה מקשה לרבא מרישא כיון דלפי דברינו הנ"ל לרבא דס"ל דמקשה על אביי מסיפא היינו משום דלשיטת אביי ע"כ דאינו מיירי באחת מבנותיך משא"כ רבא דס"ל בגיטין דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים שפיר י"ל דקדושין שאין מסורין לביאה איירי רק באומר אחת מבנותיך ואין זה קושיא דלאביי המציאות דקדושין שאמ"ל איירי באומר לשתי אחיות אחת מכם ולרבא איירי באומר אחת מבנותיך כיון דאין הפלוגתא שביניהם רק לענין קדושין שאמ"ל אי הוי קדושין אי לא אבל לענין מציאת הענין י"ל דמר לשיטתי' ומר לשיטתי' א"כ לפ"ז אם נימא דלרבא לא אשכחינן פתרא דקדושין שאין מסורי' לביאה רק באומר אחת מבנותיך כו' א"כ קשה מה מקשה מדרישא על רבא הא אחת משתי אחיות כו' אימא דלכך לא נקטה המשנה אחת מהן משום דזה ניחא באשה ואחותה שפיר שייך באומר לאב אחת מבנותיך כו' והא המשנה נקטה אף אחת מאשה ובתה דלא שייך באומר לאב אחת משתי בנותיך א"כ י"ל לכך לא נקטה המשנה כלל אחת מהן כו' משום דלא מצי לאשכוחי באחת מאשה ובתה אך דאפשר לומר עפ"ז ולתרץ עוד דקדוק אחד קצת מה שיש לדקדק על הגמ' דקאמר אמר לך רבא ולטעמך אימא סיפא כו' דהנה זה שיטות הש"ס עפ"י הרוב דהיכי דאומר ותסברא או ולטעמך חוזר לדבריו הראשונים כלומר ולטעמך מי ניחא כו' אלא ע"כ צ"ל כך א"כ לדידי י"ל ג"כ כך משא"כ דלא קאמר רק ולטעמך תיקשי סיפא ואינו חוזר על הראשונות לתרץ בזה שיטתו כי כשנמצא סוגיא כזו כמו בסוגיין יש לדקדק בזה לכאורה. אך לפי הנ"ל זה הוא כוונת הגמ' דאמר לך רבא ולטעמך קשה סיפא אלא ע"כ צ"ל משום דלא משכחת רק באומר לאב אחת משתי בנותיך כו' ולכך המעשה דחמשה אחיות דלא איירי רק דהאמירה הי' להן ועשו שליח י"ל לכך אין האחיות מקודשת משום דבטל השליחות כנ"ל א"כ גם לדידי לק"מ די"ל דלכך לא נקיט התנא ברישא דהמשנה אחת משתי אחיות כיון דלא משכחת רק באומר אחת מבנותיך וזה לא שייך באחת מאשה ובתה כו' א"כ שפיר הולטעמך חוזר לקושייתו הנ"ל. אך לאח"כ קאמר הגמ' לאביי קשי' סיפא כו' דמ"מ עכ"פ קשה כנ"ל לשיטות אביי דלא ס"ל באחת מבנותיך כו' כנ"ל דהא ס"ל תולה בדעת אחרים לכ"ע יש ברירה א"כ ע"כ צ"ל בעשו שליח שפיר קשה מסיפא וגם י"ל דלרבא ג"כ מקשה שפיר והוא דהנה יש ליתן טעם הא דנקטה המשנה באחת מאשה ובתה או אחת מאשה ואחותה י"ל כך דהנה בחידושי מהר"י מטראני הביא דהקשה מוהר"ר מנחם היוני לר"ת דס"ל דבאומר בתך מקודשת הוי קדושין המסורין לביאה משום דלא יעשה כן במקומנו כו' א"כ ה"ה בשתי אחיות נימא הכי דהוי קדושין מסורין לביאה דודאי קידש להגדולה ותירץ המהרי"ט דדוקא באב יש קפידא משא"כ באחיות שאין להם אב ומטפלות בעצמן כו' והקשה ע"ז מהא דבב"ב פרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד דלענין נשואין חשיב דרך גדלות משמע אף דאין להם אב יש קפידא וטרח לחלק בין נשואין לקדושין דבנשואין דוקא יש קפידא ולא בקדושין כו'. והנה לכאורה דבריו תמוהין כאשר המה עליהן בעל שער המלך פרק ט' מהל'