אריה דבי עילאי (ש"ס) ח

חידושי אריה דבי עילאי קדושין

דף מ"א האיש מקדש בו ובשלוחו הקשה בס' או"ח על לשון ובשליחו ולא קתני ובשליח ואפשר דקמ"ל דלא נימא כדר"ל לקמן כ"ט ע"ב דאינה יכולה לחזור בה דלא אתי דיבור כו' ובודאי אין חילוק בזה בין שליחות דידי' לשליחות דידה א"כ לר"ל אף הוא אינו יכול לחזור בו ובפרט לפמ"ש התוס' ד"ה לא קידשה עצמה כו' דר"ל דא"י לחזור בלא ידיעת השליח א"כ ה"ה לגבי דידי' ולכך תני ובשליחו לאפוקי מדר"ל לאשמועינן כ"ז שהוא שליחו לאפוקי אי ביטל דא"כ אין זה שליחו משא"כ אי הוי תני ובשליח סתם לא הי' נשמע זה. אך לפי"ז תיקשי קצת דמאי פריך הג' בשליחו מקדש בו מבעי' אימא דקמ"ל כעין הא דתני לקמן דף ע"ט מי שנתן רשות לשליחו כו' ואף דמהצריכותא דעביד שם בגמ' משמע דעיקר הרבותא דאם שלו קדמו ביטול שליחות השליח מ"מ יש לומר ג"כ דאיכא רבותא דאף אם שליח קדמו ה"א כיון דהלך לקדש בעצמו ביטל שליחות השליח א"כ י"ל דפירוש האיש מקדש בו ובשלוחו ר"ל אף אם שלח שליח ג"כ הוי שניהם מקודשת לו ובסיפא דהאשה מתקדשת בה ובשליחה איזה שקידם זה הקידושין תופסין כו'

תוס' ד"ה השתא בשליחו מקדש בו מבעיא ואין שייך לתרץ הכא לאו דוקא ור"ל לא זו אף זו דלא שייך לשינוי הכא אלא בשני בבות כו'. הקשה בס' המקנה דדברי תוס' הללו סותרים למ"ש הם בעצמם בב"מ דף ע"ט ע"ב ד"ה השתא מניקה אמרת כו' דלא שייך לזא"ז כשהוא בכלל מ"ש בסוף כמו מפנין ארבעה וחמשה קופות כו' משמע הא בשני תיבות שייך לא זא"ז ונ"ל לומר כך אחר שנדקדק בלשון התוס' שכ' ואין שייך לתרץ הכא כו' דתיבת הכא הוא מיותר ועוד דמאי קו' לשנוי לזא"ז דודאי כל היכא דאיכא לשנוי ברווחא טפי לא משני כלל לזא"ז. אך נ"ל דכוונת התוס' כך לפי דמשני בלשון ראשון מצוה בו וכו' א"כ קשה ל"ל סיפא למימר דמצוה בה כו' וצ"ל כמ"ש המפורשים דה"א גבי דידה דלא מפקדה אפ"ו לא הוי כלל מצוה בה כו' אך לפ"ז תיקשי ניתני בסיפא לבד בה ולא ברישא כו' וצ"ל דלזא"ז קתני ל"מ בדידי' דמיפקד דמצוה בו כו' אלא אפי' בדידה דלא מפקדה ג"כ מצוה בה כו' וזה כוונת התוס' כיון דסוף סוף צריך להא לשנויי דלזא"ז כו' א"כ לשנוי תיכף לזא"ז וזה מדוקדק בצחות לשונם ואין שייך לתרץ הכא לזא"ז היינו כיון דלסוף צ"ל לזא"ז מתרץ הכא תיכף וע"ז כתבו שפיר דלא שייך הכא אלא בשני בבות כו' ור"ל דאינו דומה הלזא"ז דבשני בבות להלזא"ז דבשני תיבות ואם מחמת דוחק הי' אמרינן אף בשני תיבות לזא"ז כמו גבי ארבע וחמשה קופות אבל עכ"פ אין שייך לומר על המקשן דיתרץ הכא תיכף לזא"ז כיון דסוף כל סוף צריך ללא זא"ז דהא דצריך לזא"ז היינו בשני בבות דהאיש מקדש והאשה מתקדשת כו' משא"כ בשני תיבות כו'

בד"ה אלא אי איתמר דר"י ארישא איתמר כו' קצת י"ל קושי' התוס' דלא מצי כלל לתרץ רישא במכירו דהנה יש לדקדק על קו' הגמ' השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא כו' אימא דקמ"ל בשלוחו דומיא דבו כמו בעצמו יכול לקדש איזה אשה שירצה כן מצי למשווי' שליח לקדש לו איזה אשה שיתרצה השליח ולא נימא דדוקא כשמיחד אשה פלונית לך וקדש לי מצי משוי שליח משא"כ כשתולה בדעתו דשליח לקדש איזה שירצה השליח אימא לא וקצת הי' ה"א דזה הוי כעין ברירה כשתולה בדעתו של שליח. ומה גם דבאמת אינו מהראוי לעשות כך כדי שלא יבוא לידי תקלה כמ"ש תוס' גיטין דף ס"ד ונזיר דף י"ב דהא דאסור בכל הנשים היינו מטעם קנסא שלא פירש (וי"ל אפשר דתלוי אי שמא ימות חיישינן אך דז"א דאף אי לא מת השליח ג"כ איכא להאי חששא שמא ילך למדינת הים ולא יאמר איזה אשה קידש א"כ ג"כ איכא לתקלה דלא מצי האיש ההוא לישא אשה ליבטל מפ"ו כו') לכן קמ"ל דשלוחו דומי' דבן וגם אפשר דהי' ה"א כיון דלא ייחד לו איזה אשה א"כ נימא דאדעתא דהכי וודאי לא עשאו שליח ליאסור בכל הנשים ולתקוני שדרתיך כו' קמ"ל דמ"מ מקודשת אף שאסור הוא בכל הנשים ושלוחו דומיא דבו דלא ייחד לו כלל כמו שהוא בעצמו אינו מיחד לו איזה אשה רק מקדש איזה אשה שרוצה ה"ה שלוחו. אך אפשר לומר דהנה הקשה בס' א"ח על דקתני האיש מקדש כו' ומפרש בריש מכילתן דמעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן דאסר לה אכ"ע כהקדש ומדקדק בס' הנ"ל דהוא גופא טעמא בעי למה דוקא בכאן תני לשון האיש מקדש דאסר לה אכ"ע כהקדש ולפי הנ"ל יש לתרץ קו' א"ח הנ"ל וגם קושייתי הנ"ל דהנה לפי לשון המשנה דקתני לישנא דרבנן דאסר לה אכ"ע כהקדש א"כ לא זא"ז לפרש כמ"ש לעיל דנקיט בו ובשלוחו לומר דאף דיבוא לידי תקלה מזה שיהא אסור בכל הנשים והא דנימא לתקוני שדרתיך כו' דהא קתני דאסור לה אכ"ע כה קדש אי בשילח שליח ומת השליח או לא בא לומר איזה אשה קידש א"כ אדרבא היא לא נאסרה אכ"ע דכל אחת נאמנת לומר לא נתקדשתי וכמ"ש התוס' בנזיר והמקדש נאסר בכל הנשים א"כ אדרבא דהוא נאסר אכ"ע כהקדש אלא אפי' אף לפמ"ש תחלה לומר דקמ"ל שלוחו דומיא דבו דהא כיון דאין מיחד איזה אשה אינו יכול לעשות שליח לקדש או מטעם ברירה או מטעם קנס כמ"ש לעיל ג"כ ל"ל הכי כיון דקתני במשנה דאסור לה אכ"ע כהקדש א"כ ע"כ דלא מיירי בכה"ג שאינו מיחד לשלוחו שום אשה דבזה לפעמים הי' ג"כ המקדש נאסר אכ"ע כהקדש כגון במת השליח או בהלך למד"ה ולא בא לומר איזה אשה שקידש כו' ובמתני' קתני האיש מקדש להורות דאסר לה אכ"ע כהקדש משמע דלא מיירי בכגון זה א"כ שפיר מיושב קושייתי הנ"ל. וממילא מתורץ קו' הא"ח הנ"ל דאי לא הוי קתני לישנא דהאיש מקדש להורות דאסר לה אכ"ע כהקדש לא הוי שמעינן דמצוה בו כו' דאי דהוה קשה השתא שלוחו כו' היינו יכולין לתרץ כקושייתי הנ"ל אכ"ע דנקיט לישנא דאסר לה אכ"ע דמוכח דלא כקושייתינו הנ"ל ממילא מוכח דמצוה בו כו' ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' דאי נימא דר"י ארישא איתמר רק דמסתמא לא מיירי מאסורא ומסתמא מיירי במכירה כו' ולכך הוצרך ר"י לומר מצוה בו כו' הדרה קו' הא"ח לדוכתי' למה קתני במשנה דאסור לה אכ"ע כו' וא"ל כדי דיהא מוכח מצוה בו כו' (או ללשון שני איסורא) ז"א דבלא"ה אי אפשר לומר כקושייתי הנ"ל דמיירי באינו מיחד אח"כ אשה דאז אסור לקדש עד שיראנה כו' ולכך קיימינן עכשיו בסברא זו דאיירי במכירה. אלא ע"כ מוכח דמשנה איירי באינו מכירה ובאמת משום אסורא כו' ולכך קתני לשון הקדש דאסר לה אכ"ע כהקדש דאל"כ לא הוי שמעינן אסורא כקושייתי הנ"ל דאימא דקמ"ל אף באינו מייחד לשליח איזה אשה כו'

בא"ד הנ"ל הקשה מהרש"א ק"ק דל"ל להתוס' לומר דמתני' סתמא קתני בין מכירה בין אין מכירה לו יהי' דמתני' חדא קתני או במכירה או באינו מכירה מ"מ קשה מנ"ל לר"י דאיירי במכירה ושמעינן מצוה כו' דלמא באינו מכירה כו'. והנה לכאורה לק"מ קושי' המהרש"א עפ"י דכתבו התוס' ד"ה אסור לקדש אשה עד שיראנה כו' אע"ג דקתני האיש מקדש לכתחלה לא נקיט לי' אלא לאשמועינן דין קידושין והנה תירוצם דחוק קצת א"כ דוקא לפי דכתבו דמתני' סתמא קתני בין במכירה כו' עכצ"ל כתירוצם דלא נקיט לשון לכתחלה רק לאשמועינן דין קדושין משא"כ אי הו"א דהמשנה איירי או במכירה או באינו מכירה רק דהי' ק"ל מנ"ל לרב יוסף דאיירי במכירה ומצוה כו' דילמא באינו מכירה וכו' וכקושיית מהרש"א ע"ז הי' וודאי מקום לומר דלרב יוסף לא מסתבר לי' דלשון לכתחלה לא נקיט רק משום קידושין ולכך הוכח רב יוסף מלשון לכתחלה דאיירי במכירה ומצוה כו' לכך הוכרחו תוס' לומר דסתמא קתני אח"כ מצאתי שכעין זה תירץ בא"ח בש"ש רק בשינוי קצת אך השינוי שכתב שם קצת בדרך אחר לא נלענ"ד וגם י"ל דהי' מוכרח לומר דהאיש מקדש אף לכתחילה דאי דיעבד קשה מסיפא דקתני כשהיא נערה לאשמועינן דאסור לקדש את בתו כשהוא קטנה והך איסורא אינו רק לכתחלה הא דיעבד וודאי מקודשת א"כ ע"כ מתני' אשמועינן רק לכתחלה. והנה בדרך פלפול קצת י"ל לסתור תירוצי הנ"ל שתרצתי לקו' מהרש"א דהנה כ' רש"י