אריה דבי עילאי (ש"ס) ו

המפורשים דמאי ראי' מנגיעה דהיא באונס לאכילה דהיא ברצון דאדרבה הוא הי' מאמר הנחש כשם שאין מיתה בנגיעה מחמת דהא אנוסה כן אין באכילה אפי' ברצון ור"ל על העץ דאין בו איסור רק מצד הנגיעה ועכשיו דבלא"ה את נוגעת באונס ביני וביני תוכל את לאכול מן העץ עכ"פ והיתה ערמת הנחש דכשתאכל מן העץ ותרגיש בו טעם ממילא תאכל ג"כ מהפרי וכן הוה. וזה דכתיב בפ' ותרא האשה כי טוב העץ למאכל דר"ל אפי' העץ יש בו טעם כטעם הפרי א"כ הבינה דאיסור העץ והפרי שווין אף בלא הנגיעה רק מצד איסור אכילה כיון דטעם העץ כטעם הפרי ואכילה זאת כבר היתה ברצונה ואעפי"כ לא מתה א"כ שפיר ותיקח אפילו מפריו ותאכל ומיושב המקרא דהקשה רש"י על דכתיב ותרא דמה ראתה ולכך פי' רש"י דראתי' דברי' של נחש ולפי דברי הנ"ל שפיר דראתה דתיכף כשאכלה העץ בשעת הנגיעה שדחפתה הנחש דג"כ טוב למאכל וחייבת מיתה על אכילתה ברצון ולא מתה לכך ותקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עמה ויאכל עכ"פ היוצא לנו מזה דערמת הנחש הי' מחמת דהטעתה לאכול עכ"פ מן העץ בחשבה שאין בו טעם ואין האיסור רק משום הנגיעה שהיתה אנוסה ע"ז וכנ"ל ולסיבה הזאת גרמה האדמה ששינתה מהצווי השם שכל האילנות יהי' טעם עצם ופרים שוה והיא לא הוציאה טעם בהעצים ובאם לא שינתה והיתה מוציאה כל האילנות טעם עצם ופרים שוה לא היתה הנחש יכולה להטעותה לחוה לכך שפיר כשנפקד האדם על עונו נפקדה גם האדמה על עונה לפי דהאדמה היתה סיבה לזה החטא בהגרמתה וזה מבואר בהפסוק ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ כלומר דע"י העץ בא החטא וכנ"ל לכך ארורה האדמה בעבורך לפי שהאדמה היתה סיבה וגרם לזה החטא וכנ"ל במה שלא הוציאה כל האילנות שיהי' טעם עצם ופרים שוה: ויש להוסיף עוד ולומר דתחילה קודם שחטא אדה"ר לא הי' הקב"ה יכול להעניש את האדמה על ששינתה הציווי עפ"י המבואר במפרשים גבי מעשה דאחי יוסף דאמר להם ואתם חשבתם עלי רעה דכל מעשה רעה שנתגלגל ע"י איזו מעשה טובה אין לבזות מעשה זאת ואדרבה אפשר עוד להלל את מעשה זאת בהגיע אח"כ לידי סיבת הטבה ועיין במהרש"א בסנהדרין דף ו' ע"ב על כל המברך את יהודא אינו אלא מנאץ יעו"ש. א"כ י"ל כך עפ"י המבואר בסוכה דף ל"ה דילפינן אתרוג ממה דכתיב פרי עץ הדר איזו עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג. והנה לכאורה יש לראות דהלא התורה קדמה לבריאת שמים וארץ וכבר הי' נאמר בה הקרא דפרי עץ הדר קודם בריאת האדמה וזאת ההוכחה הנ"ל דפרי עץ הדר הוא אתרוג הוא רק מחמת ששינתה הארץ בשעת הבריאה והוציאה שאר האילנות שאין עצם ופרים שוה משא"כ אלו לא שינתה הארץ ציוי השי"ת לא הי' מוכח כלל מכוונת התורה בפרי עץ הדר הוא על אתרוג דאינו מוכח זה רק עכשיו ששינתה הארץ ולא תוציאה שאר האילנות שיהא עץ ופרי שוה דאף דאיכא פלפלין מ"מ לא מינכר לקיחתה וכמבואר בגמרא אמנם אין זה קושיא כלל דהרי מבואר בגמרא דכתבה התורה על שם העתיד וכדאיתא בב"ב דף קי"ט ע"ב דקאמר והיינו דכתיב תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך תביאנו לא נאמר כו' שנתנבאו שלא יבואו לארץ אף שעדיין לא חטאו וכפי' רשב"ם שם. וכן מבואר במס' ע"א דף ה' למימרא דאי לא הוו חטאו לא הוו מיתי והכתיב פ' נחלות ופ' יבמות ומשני על תנאי כו' יעו"ש. אך אמנם יש מקום סברא והתנצלות להאדמה שנפקדה על עונה כשנפקד האדם מחמת שעל ידה נתגלגל החטא של אדה"ר כמ"ש דעכ"פ יש לה התנצלות קצת עפ"י המבואר ומוכח גבי חטא מכירת יוסף דמעשה רעה שמסובב ממנה ענין טוב אין לגנות נה ענין הרע שבתחילה ולכך המברך את יהודא אינו אלא מנאץ. א"כ גם האדמה אף שנפקדה על עונה מ"מ נצמח וניסתבב ממנה עשה טוב ע"י ששינתה ולא הוציאה שאר האילנות שיהא טעם העץ ופריו שוה שעי"ז אנו יודעים פיר של פרי עץ הדר על אתרוג. והנה כדוגמא זו שיש במציאות דבר שאינו טוב ונמשך ממנה דבר טוב הוא מה שדרשו חכז"ל על ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש שכל האוכל ושותה בתשיעי וכו' דפרש"י בברכות דף ח' ע"ב הכינו עצמיכם בתשעה לרש לעינוי המחרת וה"ה כעינוי היום ובמס' ר"ה דף ט' ע"א כ' ז"י וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף והלא ידוע דריבוי אכילה ושתי' הוא דבר שיש בו ריעותא גדולה וכמאמר חכז"ל מלי כריסא זני בישא אעפ"כ כיון שנתגלגל ממנה דהר טוב שהיא הכנה לעינוי המחרת גם הוא נחשב לעינוי ועפ"ז על פסוק דתדשא וגו' דכתיב עץ עושה פרי והארץ אמת לא קיימה צווי השי"ת בזה ותיקשי טובא אדרשת חז"ל מה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה וע"כ צ"ל כמ"ש נתגלגל ממנה דבר טוב להבין פירוש דפרי עץ הדר וכדמוכח אף דבר שאינו טוב אם נתגלגל ממנה דבר טוב גם הוא נחש לרצון השי"ת שייך לומר הה"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש דמשם מוכח דאף דבר שאינו טוב אם נתגלגל ממנה די טוב מקיים בזה רצון השי"ת ועפ"ז יש לנעוץ סוף התורה בתחילתו דהיד החזקה אשר עשה משה בשבירת הלוחות הי' ג"כ ענין זה דהגם דהוא דבר הקשה למאוד במה דכתיב ויהי כשר קרב אל המחנה וגו' ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר איך שבר במכוון את הלוחות אשר מעשי אלהים המה אעפ"כ אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת והיינו כיון דנמשך מזה טובה דעי"ז הי' ישראל נדונין כפנוי בלא כרבה וכמבואר במדרש ובספרי הדרוש המובא בתוך דבריהם דברי ההם בשם המדרש כמבואר במדרש רבה דאמר משה לקב"ה ה חטאו ואני חטאתי אם לי תמחול גם להם תמחול א"כ היתה כוונת משה רבינו בשבירת הלוחות כדי שלא יוכל הקב"ה לומר אעשה אותך לגוי גדול כיון שגם הוא חטא עכ"פ נמשך מן שבירת הלוחות טובה גדולה לישראל ולכך ניחא דנקרא שבירת הלוחות יד החזקה וענין זה מבואר תיכף בהתחלת התורה עפ"י המבאר בספרים ובפרט בספרי הקבלה דעולם התוהו ושבירת כלינ הי' הכנה לעולם התיקון ובס' מבשר צדק כ' בזה רמז נפלא על אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה עפ"י דברינו ההם איך היתה בתחילה שבירת הכלים ואח"כ ניתקנה ע"י קלת התורה יעו"ש מזה נראה בביאור נגלה מהתחלת התורה בראשית ברא אלהים וגו' והארץ היתה תוהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור וגו' דפי' רש"י בראשית ברא כמו ברוא ובראשית בריאת שמיה וארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך וכו' ויאמר אלהים יה אור והכל נמשך על ויאמר אלהים יהי אור והיינו ממש כדברים הנ"ל דמציאת תוהו ובוהו וחושך הי' הכל כדי שיאמר אלהם יהי אור והרי נתבארו דברים הדומים לסוף התורה דאף דשבירת הלוחות היו חורבן העולם מ"מ נקרא יד החזקה לפי שבזה בא תיקון וטובה לישראל וגם להוסיף בכאן דברים שהובא בכמה מקומות הלשון מבואר בספרים דסילוק האור גורם לעשיות הכלי וממילא בזה נעוץ סוף התורה בתחילתו וגם אפשר קצת לומר עפ"י דברי המדרש הנ"ל דכוונת משה רבינו הי' בשבירת הלוחות כדי שיוכל לומר לקב"ה אני חטאתי כו' וממילא מה תעשה לשבועה שנשבעת להאבות וממילא כיון דבמשה נקרא שבירת הלוחות יד החזקה מוכח דבתר מחשבה אזלינן וכרבא דס"ל במנחות דף ס"ד ע"א בשמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק דחייב משום דבתר מחשבתו אזלינן יעו"ש ובזה נעוץ סוף התורה בתחילתה עפ"י דברי בעל הטורים דבראשית ברא אלהים אותיות בתשרי דבתשרי נברא העולם והוא אי אזלינן בתר מחשבה וכדברי התוס' בר"ה דף ד"ז דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן: