אריה דבי עילאי (ש"ס) י

לא נפקא ממשמעות דהא אף וגירשה נוכל לומר שמגרשה ואינה חוזרת כו' כן הוא תורף דברי המהרש"א: והנה לכאורה איכא למימר בהיפוך מדברי המהרש"א רק דמשלחה כו' לא נפיק מלשון וגירשה דבשלמא לשון שילוח שייך לומר דמשלחה לנפשה ואינה חוזרת משא"כ לשון וגירשה משמע אף בחוזרת היא מגרשה בע"כ וכן משמע קצת מדברי התוס' ולפי פי' ר"ת קשה דושלחה בתרא דרשינן שלשה דרשות ושלחה קמאי לא דרשינן רק למשלחה ואינה חוזרת לבד וקשה דהא עדיין יש למידרש מושלחה קמא ג"כ כמו מושלחה בתרא והמהרש"א הוצרך לדחוק בזה דלפר"ח לא דרשינן כלל ממשמעות ושלחה קמא ג"כ אינו מיותר כו' יוע"ש. ולדברינו לא נצטרך לדחוק רק דנימא כיון דושלחה קמא קאי למשלחה ואינה חוזרת שוב צריך לכתוב לשון ושלחה ולא לשון וגירשה דמלשון וגירשה הי' המשמעות סותר קצת את הדרשא דדוקא בלשון שילוח שייך למידק מדרשה דה' שמשלחה ואינה חוזרת משא"כ בלשון גירושין משמע אף שחוזרת הוא מגרשה וא"ל דמ"מ נדייק משמעותא דושלחה לבד מדלא כתיב לשון גירושין מוכח שמשלחה ואינה חוזרת ול"ל עוד ה' יתירא י"ל דממשמעות לבד ג"כ אינו מוכח שמשלחה ואינה חוזרת דדוקא כשכתיב ושלחה עם שמשלחה ואינה חוזרת ולפ"ז שפיר דברי ר"ח דושלחה קמא צריך רק על משלחה ואינה חוזרת וכיון דושלחה קמא למשלחה דאינה חוזרת שוב צריך לזה המשמעות ויתורא דה' א"כ לפי"ז מתורץ קי' המהרש"א כיון דנדרוש ושלחה קמא לדרשא דמשלחה כו' שוב צריך לזה כל לשון ושלחה והמשמעות והדרשא דה' אך דכל זה טעות דא"כ מה מתרצים התוס' דמשלחה בתרא יש שתי דרשות מ"מ קשה מהיכי נפקא לן שלשה דרשות שלוחו ושלוחה ושליח שליח כיון דכל לשון של ושלחה קמא מידרש רק למשלחה ואינה חוזרת כו' ודוחק לומר דכוונת התוס' דושלחה בתרא יש שלשה דרשות דגוף ושילחה מיותר דהו"ל לכתוב ונתן בידה להמשמעות דושלחה ולא כתיב וגירשה ודרשה דה' דכל זה אין במשמעות לשון התוס' דכתבו דושלח בתרא יש שתי דרשות והו"ל לומר מושלחה בתרא יש שלשה דרשות וכמו שדייק בלשון ר"ח דמושלחה בתרא דריש כולהו וגם א"ל דכוונת התוס' דמושלחה בתרא יש שתי דרשות וה"ה מושלחה קמא יש שתי דרשות דגוף ושלחה הוא מיותר דהו"ל לכתוב ונתן בידה ודרשה דה' א"כ לפ"ז יש שפיר למידרש חד דרשה למשלחה ואינה חוזרת מג' דרשות לכל עניני דרשות דדוקא אי ושלחה קמא לא דרשינן רק משמעות שפיר הי' סברא לומר כדכתבנו דכל ושלחה רק למשלחה ואינה חוזרת דכיון דדרשה דה' מורה למשלחה ואינה חוזרת שפיר צריך לכתוב ושילח כדי דיהי' משמע משלחה ואינה חוזרת דמלשון גירושין לא משמע כך משא"כ אי אמרינן דגוף ושילחה הוא מיותר דהול"ל רק ונתן בידה ולשתוק ועוד דושלחה מיותר א"כ שפיר כיון דאיכא ב' דרשות יש לדרוש אחת למשלחה ואינה חוזרת ואחת לשליחות. אך באמת הוא דחוק לפרש כך לשון התוס' דלא כתבו רק מושלחה בתרא יש שתי דרשות ולא הזכירו כלל ושילחה קמא. אך מ"מ לפי' מהרש"א דנימא אף לתירוצם דרשינן מושלחה קמא משמעות דושלח' קמא ולא וגירשה שהוא עושה שליח קשה היא גופא למה בושלחה בתרא קאמרינן דכל התיבה של ושילחה הוא מיותר דדי לכתוב ונתן בידה ולשתוק ולמה לא נימא כן אף בושילחה קמא באמת המהרש"א לשיטתי' דכ"כ להדיא בפירש ר"ח דושילחה קמא אינו מיותר רק דלא ידעתי דלמה לא כ"כ המהרש"א אף לתירץ הראשון של התוס' דושילחה קמא אינו מיותר אבל ע"כ צ"ל כן לפירוש המהרש"א אבל באמת קשה היא גופא למה ושילחה בתרא מיותר דהו"ל לכתוב ונתן בידה ולשתוק ושלחה קמא אינו מיותר כו' וצ"ע לפי' מהרש"א אך מ"מ גם פירושי להעמיס כן בלשון התוס' דאף ושילחה קמא מיותר גם כן א"א דל' התוס' אינו סובל כן כלל עוד אפשר לישב קצת קו' מהרש"א הנ"ל ולומר דס"ל להתוס' דדוקא דושלחה קמא איכא למידרש גם ממשמעות דכתיב ושלחה ולא כתיב וגירשה לאפוקי ושלחה בתרא א"א למידרש ממשמעות כיון דכתיב ושלחה קמא א"כ אין דרך המקרא לשנות בדיבורי' לכתוב בקמייתא לשון ושילחה ובבתרייתא לשון וגירשה כו' וכה"ג איתא במס'. והנה אם היינו יכולין להעמיס בדברי התוס' כמ"ש מתחלה לומר דקושי' התוס' הוא דנימא דושילחה קמא קאי רק למשלחה ואינה חוזרת דבזה בעי גוף כל הקרא דושילחה כאשר הארכנו לעיל לתרץ בזה קושי' מהרש"א רק דהא דתירצו מושילחה בתרא דריש שתי דרשות כוונתם כמו שכתבנו דמושילחה קמא דרשינן נמי שתי דרשות והא דדייקו התו' בלשונם רק ושילחה בתרא משום דושלחה קמא הרי עינינו רואות דדריש בגמרא להדיא תרי דרשות על שלוחו ושלוחה רק ושלחה בתרא דמשמע מלשון הגמרא דלא דריש רק דרשה אחת דשליח עושה שליח ע"ז דייקו התוס' דאף מושילחה בתרא איכא למידרש שתי דרשות מ"מ י"ל דקו' מהרש"א לא נסתלקה כלל במה שכתבנו כדמוקי ושילחה קמא למשלחה ואינה חוזרת שוב בעי כל תיבת ושילחה לדרשה זו דמ"מ עדיין קושי' מהרש"א במקומה עומדת נימא דבאמת מסתבר טפי לאוקמא הדרשות על שליחות תחלה א"כ יש לדרוש מושילחה קמא שליחות דידי' ושליחות דידה ומושילחה בתרא ממשמעות לשון ושילחה מדלא כתיב וגירשה נימא דנפקא שליח עושה שליח דהא עכשיו קיימינן בסברות המהרש"א בקושי' שלו דאף ממשמעות ושילחה בתרא נוכל למידק שליח עושה שליח א"כ אייתרא לי' דרשה, דה' יתירה בושילחה בתרא אוקמינן לה למשלחה ואינה חוזרת כיון דכבר כתיב לשון ושילחה על שליחות שוב נוכל למידק מדרשה דה' יתירה שמשלחה ואינה חוזרת אך לפי ההוצעה הנ"ל נוכל לישב קו' מהרש"א ע"ד פלפול קצת דע"כ מוכח דדרשה דמשלחה ואינה חוזרת לא דייקינן רק מושלחה קמא ולא מושלחה בתרא דהנה כ' הפ"י לתרץ קושי' התוס' הנ"ל עפ"י מ"ש בגיטין דלרש"י לא פליג ר' ינאי דיליף מונתן בידה מי שיש לה יד עם תנא דר"י דיליף מושלחה שמשלחה ואינה חוזרת דונתן בידה איצטרך דאפי' ע"י אביה שאביה משמרה שלא תחזור ג"כ אינה יכולה להתגרש דדוקא מי שיש לה יד לגרש ע"י עצמה מתגרשת אף ע"י אביה דהיינו שעושה לאבי' שלית משא"כ מי שאין לה יד כו' א"כ מוכח מכאן דעכ"פ מי שיש לה יד מתגרשת אף ע"י אביה והיינו ע"כ ע"י שליחות א"כ ממילא מדרשה דמשלחה ואינה חוזרת ג"כ מוכח שליחות כן הוא תורף דברי הפ"י אך באמת י"ל דאינו מובן דברי הפ"י דהא תינח אם נוקי קרא למשלחה ואינה חוזרת ממילא מוכח אף דין שליחות אבל עדיין קשה להיפוך אימא הקרא אתי לשליחות ומנ"ל משלחה ואינה חוזרת. אך י"ל דמ"מ הדין עם הפ"י דאדרבא נימא דמסתברא לי' להש"ס דמשלחה ואינה חוזרת מסתברא טפי למוקי קרא וממילא מוכח דין שליחות וכמו דכתבנו לעיל דלמהרש"א קשי' לי' להיפוך אימא דמסתברא טפי לשליחות וממילא מוכח מה' יתירא משלחה ואינה חוזרת כדי דלא יהי' תיקשי קו' התוס' על הגמ' כן י"ל להפ"י להיפוך ועוד קצת י"ל דבזה נתחזק קו' המהרש"א הנ"ל לפי מה שפירשנו דקו' מהרש"א אזלא בממ"נ אם דרשה הראשונה למשלחה ואינה חוזרת א"כ ממילא מוכח שליחות וכקושי' הפ"י הנ"ל ואם דרשה בתרא למשלחה ואינה חוזרת א"כ קשה שפיר קו' מהרש"א דאיכא למידרש דמשלחה ואינה חוזרות מה' יתירא. אך לפי מה דנפרש לתרץ קו' מהרש"א דע"כ מושלחה דרשינן למשלחה ואינה חוזרות נתחזקה קו' הפ"י הנ"ל לומר דמשלחה ואינה חוזרת מוכח ממילא דין שליחות כו' אך עתה נתרץ מקודם קושי' הפ"י חוץ מהנ"ל ולומר דממשלחה ואינה חוזרת אינו מוכח כלל דין שליחות דהנה כתבו המפורשים כמה פעמים בהסוגי' והוא מהריטב"א על דברי התוס' דלקמן דכתבו בזה ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' דמוכח מהרי שאמר לו רבו כו' והקשה הריטב"א דלמה מביא לעיל המשנה דחבורה שאבדה פסחה ולא המשנה דהרי שאמר לו רבו ותירץ דאי מהמשנה דהרי שא"ל רבו י"ל מטעם זכי' וכן מביא הפ"י ג"כ הקדמה זו כמה פעמים בסוגי' לפ"ז י"ל דנסתור תירץ של הפ"י הנ"ל דעדיין קשה לב"ש דס"ל לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ כיון דבלא זה אסורה עליו מחמת דבר ערוה א"כ ממילא הגט הוא זכות לה דע"כ לא אמרינן בגיטין דף י"א ע"ב דגט חוב הוא לאשה הוא רק משום דמפסדת מזונה הא בנמצא בה דבר ערוה בלא"ה אין לה מזונות א"כ הוי