אריה דבי עילאי (ש"ס) עז

התוס' דאפי' לחומרא אינו הקדש אלא ע"כ כיון דעכ"פ לא קנה גוף החפץ לא נתפס ההקדש על הדמים שיצטרך הנגזל להחזיר ה"ה ה"נ אינה יכונה להתקדש בזה ופריך שפיר והוא לא אמר הכי כו' משא"כ מהמשנה לא יכול להקשות עליו כמו שכתבתי דדוקא לשיטות רב דס"ל דהדין עם הראשון א"כ לא שייך תקנות השוק דאין הנגזל צריך להחזיר הדמים דהדין עם הראשון שפיר מוכח מהמשנה דאינה מקודשת בגזל משא"כ לשיטות ר' יוחנן אינו מוכח כלל מהמשנה ולכך לא פריך אלא והא גם ר' יוחנן אמר הכי כו' ומיושב קו' שער המלך הנ"ל ולפ"ז מיושב קו' התוס' ג"כ דאם נימא דר' יוחנן לא פליג ארב רק על גזל דידה הדרה קו' הנ"ל לדוכתי' דהא כן מוכח מהמשנה ושפיר מקשה הגמ' דרך ממ"נ על ר' יוחנן או דקשה עליו מהמשנה או דקשה דידי' אדידי' ומיושב שפיר קו' התוס' ולפ"ז אחר שבררנו כל זה עכ"פ העולה מדברים הנ"ל דהמשנה איירי דהנשים כולם נתרצו לקדושין וע"כ דאמר להם המקדש דרוצה לקדש את כולם והם עשו שליח אחת מהם דתקבל הקידושין עבור כולם דכן מוכח הן מדיוקא דקיבלה אחת ע"י חברתה דהוכיחו מזה דאשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשית לה צרה והיינו כמ"ש התוס' והרא"ש דהרבותא הוא אף דלא השיבה הן וגם דמוכח כן דעשו בפירוש שליח להתקדש לזה דאל"כ איך קמ"ל המשנה דשלהן היתה כו' ואשמעינן דקידשה בגזל אינה מקודשת כו' והיינו דיהי' הה"א דיש ספק יאוש וכמ"ש בשם הריטב"א וקמ"ל דאינה מקודשת כלל וקשה האיך מוכח זה אימא לעולם דמקודשת מספק רק לכך במעשה זו דהי' ע"י שליח לא היו מקודשת קדושי ספק ע"י השליח וכמ"ש המשנה למלך הנ"ל דע"י שליח אם קידשה קדושי ספק אינה מקודשת כלל אלא ע"כ דהמשנה איירי דעשו בפירוש שליח רק להתקדש לזה דאז לא שייך סברא זו של המשנה למלך הנ"ל כיון דעיקר סברא של המשנה למלך הוא משום דשינה השליח מדעת משלחו משא"כ בעשה שליח בפירוש להתקדש לזה עכ"פ מוכח מכל הני טעמים דהמשנה איירי דנתרצו בפירוש הנשים להתקדש להתקדש לזה א"כ ע"כ דדבר עמהם המקדש מעסקי הקדושין שרצונו לקדש את כולם ונתרצו ועשו לאחת מהן שליח ולפ"ז קשה מאי פריך הגמ' אילימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא כו' וכ' הרא"ש בשם ר"י דאף דקיי"ל דבאמר קני את וחמור דקני מחצה א"כ מה מקשה הגמ' שלא אליבא דהלכתא וכ' בשם ר"י דהא דקיימ"ל קני מחצה היינו כשאומר קני את וחמור דהוי שני דיבורים משא"כ כאן דאמר כולכם דכללינהו בחד דיבור ס"ל להגמ' דכ"ע מודה דמתוך שלא קנה זה לא קנה זה ולפי הנ"ל דאיירי כאן בעסוקים באותו ענין והנה קיי"ל בקידושין דף ו' כר' יוסי דהי' מדבר עם האשה מל עסקי גיטה וקדושי' ונתן לה גיטה וקדושי' ולא פי' דיו א"כ אין לך שני דיבורים יותר גדול מזה דהוא מעשה ודיבור דכיון שלא הי' צריך להדיבור דהרי כולכם מקודשת לי דהא אף בנתינת הקידושין לידם ג"כ מקודשת אף בלא הדיבור כלל א"כ הרי הוא עדיף עוד משני דיבורים ולא עוד דאפי' למאן דס"ל לא קנה כלל אפי' בשני דיבורים היינו כיון דכללם כאחד אמרינן מתוך שלא קנה זה כו' משא"כ כאן דאף דנכללו כאחד היינו ע"י הדיבור והלא הם מקודשים אף בלא הדיבור רק בנתינת הכסף קדושין לידה וכדכ' הרא"ש לעיל דף ז' ע"ב דאף דקיי"ל נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי היינו כשלא עסוקין באותו ענין אבל אם היו עסוקין באותו ענין לא מגרע דיבור שלה דהא אף בלא אמירה כל עיקר מקודשת ממילא לא מגרע הדיבור שלה א"כ ה"נ בכיוצא בזה דכיון דמקודשת כולם אף בלא דיבור ואמירה למה גרע הדיבור ואינו דומה כלל לקני את וחמור דלא קני רק ע"י הדיבור דקני את וחמור בזה שייך שפיר לומר כיון דבטל הקנין לגבי החמור בטל נמי אף לגבי אחרינא משא"כ היכי דלא צריך כלל להדיבור וגם א"ל כיון דרק אחת קיבלה כל הקידושין בשביל כל הנשים ג"כ נימא כיון דבטל השליחות לגבי האחיות בטל נמי לגבי הנכריות זה ודאי דבר שאינו עולה על הדעת כלל דאם עשו כמה אנשים לשליח אחד לעשות עבור כולם איזה מעשה וכי נימא משום דאין השליחות קיים לגבי אחד לכך בטל השליחות אף לגבי אחרינא וזהו דבר שאינו דכיון דכל אחד ואחד עשה בפני עצמו זה לשליח לשלו וכי משום שנעשה עוד בענין זה לשליח לאיזה אדם שבטל השליחות ולכך בטל אף לגבי אינך א"כ אף כאן דכל אשה ואשה עשתה להאשה המקבלת שליח לקבל הקדושין ושלוחה של אדם כמותו א"כ הוי ממש כאילו הנשים בעצמם קיבלו הקידושין לידם א"כ בודאי נראה פשוט דהאדם המקדש כמה נשים ע"י נתינות הכסף הקדושין כגון בעסוקין באותו ענין ואמר להם כולכם מקודשת דלא שייך כלל בזה קני את וחמור א"כ כיון דהוכחנו דהמשנה איירי בעסוקין באותו ענין מה פריך אדאביי אילימא דאמר כולכם קני את וחמור כו'. אך די"ל לתרץ כך קושי' הגמ' דהנה ידוע דכל מקום דרך הגמ' לפרוך מתניתי' דלא כי האי תנא והיינו דלא ניחא לי' להגמ' למוקמי המשנה דלא ככולי עלמא ולפ"ז שפיר פריך הגמ' כיון דהא דעסוקין באותו ענין ונתן לה גיטה וקדושי' ולא פירש דמקודשת ר' יוסי קאמר לי' ור' יהודא פליג וס"ל דצריך לפרש כמבואר לעיל והיא משנה פ"ד דמעשר שני א"כ תיקשי עכ"פ וכי נימא דהמשנה אתיא דלא כר' יהודה דס"ל צריך לפרש אף דבאמת קאמר ר' הונא אמר שמואל דהלכה כר' יוסי מ"מ עכ"פ הוא דבר הקשה לומר דהמשנה לא אתי' כר' יהודא ולכך מקשה הגמ' בפשיטות קני את וחמור כו' והנה כ"ז קשה רק על המשנה דליכא למימר דאתיא כחד תנא אבל לפי ההלכתא דבאמת קיי"ל כדפסק ר' הונא אמר שמואל דכשעסוקין באותו ענין אינו צריך לפרש א"כ יכולה המשנה להתפרש אף באומר כולכם ולכך שפיר עשה הרי"ף שהשמיט האי שקלא וטריא דמשני באומר הראוי לביאה כו' כיון דבאמת אליבא דהלכתא אין צריך לומר כך

ובאופן שני י"ל לתרץ דברי הרי"ף הנ"ל שהביא המשנה כצורתה והשמיט אוקומתת הגמרא דאיירי באומר הראוי' לי מכם לביאה כו' דהנה הרי"ף והרא"ש כתבו על ציור דקדושין שאין מסורים לביאה כגון שאמר אחת מבנותיך מקודשת לי כו' ותמה הפ"י למה לא כתבו כפשוטו דאומר לאחת משתי אחיות אחת מכם מקודשת לו וכ' הפ"י דהוא באמת ל"ד רק דדבר זה באומר אחת מבנותיך שכיח יותר לכך נקטו כך. והנה לכאורה הי' מקום לומר דבדוקא כתבו כך דהנה כ' במשנה למלך פ"ז מהל' אישות הל' ך' דכשעושה שליח לקידושין והלך השליח וקידשה קדושי ספק דאינם קדושין כלל מחמת דשינה השליח מדעת משלחו והקשה דא"כ האיך קאמר לקמן לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות כו' והיינו בעשו הבנים לאביהם לשליח כפירש"י א"כ אף דקדושין שאמ"ל הוי קדושין מ"מ אין לך שינוי מדעת משלחו גדול מזה דקידש קדושין שאין מסורים לביאה כלל והניח בצ"ע וכ' דהוא פלא גדול בעיניו לומר דאין המשלח יכול לבטל השליחות וכ' שם בהגהות משנה למלך לתרץ קו' זו די"ל דסתמא דמלתא כשבן עושה שליח לאביו דסביר וקיבל כל מה דעביד אביהו משום כסופא דידי' וכ' דיש סמך לסברא זו מדברי הרמ"ה שבטור אה"ע סי' ל"ה והנה הטור וש"ע באה"ע סי' ל"א נקטו בקדושין שאין מסורים לביאה כגון דאמר אחת מבנותיך כו' או שאחת עשתה שליח לחברתה לקבל קדושי'. מוכח מדעת הטור והש"ע הנ"ל דאבל בלא עשיות אחת לחברתה לשליח אי אפשר לומר כך באומר אחת מכם תתקדש לי דהא ניחזי מאן דקיבל כסף קדושין והיא תתקדש. תן אמת שבהרמב"ם בפרק ט' מהל' אישות הל' ג' כ' עוד חלוקה ג' וז"ל אמר לשתי אחיות הרי אחת מכם מקודשת לי בזה. ונתן להם פרוטה. או שקיבלה אחת ע"י חברתה וכן האומר לאב אחת מבנותיך כו'. וכ"כ בפי' המשניות להרמב"ם בציור האומר לשתי אחיות אחת מכם מקודשת לי ונתן הקדושין לשתיהן יחד או קבלה אחת מהן ע"י חברתה כו'. והנה ניחזי אנן על לשון הטור וש"ע דלא נקטו רק במשתה אחת שליח לחברתה. או באומר אחת מבנותיך והנה מ"ש הרמב"ם דנתן הקדושין לשתיהן יחד. ע"כ צ"ל דהיינו כוונתו כגון שהיו שניהם בחצר המשותף להם דאל"כ רק זרק להם קדושין הוי טלי קדושין מע"ג קרקע וממילא או דזו נתקדשה בפרוטה זו. או דזו נתקדשה בפרוטה זו כן צריך