אריה דבי עילאי (ש"ס) עה

קדושין בעצמה תצטרך גט מספק. וא"ל דשמא היתה המקבלת אחת מהאחיות. י"ל דא"כ בלא"ה תיקשי כאשר דקדקו קצת המפרשים על הא דקאמר אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום בנעשית לה צרה. דאימא דאחת מהאחיות היתה המקבלת דבלא"ה אינה מקודשת אלא ע"כ דלא ס"ל דאחת מאחיות קבלה א"כ י"ל כנ"ל. אך די"ל דז"א. דבשלמא על הא דקאמר אשה נעשית שליח לחברתה ליכא למידק כלל דילמא קיבלה אחת מהאחיות דהא לפי' התוס' והרא"ש עיקר הרבותא דאף דלא השיבה הן מ"מ אמרינן דמסתמא עשתה שליחותם כו' ואף דנעשה להם צרה. א"כ אף דהיתה המקבלת אחת מהאחיות. מ"מ הלא היא סבורה שתתקרש ותעשו לה צרה וא"ל דשמא ידעה אחת מהאח וה המקבלת דאין קדושין כלל מחמת שאין מסירים לביאה. מלבד שהוא דוחק עצים דהא משמע דחכמים הוא דאמרי אין האחיות מקודשת עוד אי אפשר לומר כן כלל. דא"כ לא הוי קשאמ"ל. כיון דאחת מהאחיות המקבלת לא נעשית שליח כלל אף לחברתה כיון דקיימינן דאין האשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשית לה צרה. א"כ לא נעשה האחת מהאחיות המקבלת אף שליח לאחותה. דהא אין נעשית לחברתה כלל במקום שנעשה לה צרה. א"כ שיב לא הוי קשאמ"ר כלל. א"כ למה אמרו חכמים דאין האחיות מקודשת. והא בין לאבי ובין לרבא טעמי' דסיפא דמתניתין משום קשאמ"ל אי לאביי באמר הראוי לביאה אי לרבא אף סתם משא"כ על הא דדייק דבקידשה בגזל אינה מקודשת שפיר י"ל אימא דלכך אינה מקודשת הנכריות משום דהי' קדושי ספק ע"י השליח. ונימא דבאמת היתה אחת מהאחיות המקבלת הקידושין ומה גם דאף אם הנכריות הי' המקבלת ג"כ אפשר לומר דאין זה כל כך הכרח מהמשנה דכל הנכריות לא היו מקודשת אף קדושי ספק אימא דשאר הנכריות באמת לא היו מקודשת אף קדושי ספק והאשה המקבלת אפשר שפיר היתה צריכה גט כיון דהוא רק דיוק מהמשנה. א"כ עכ"פ די"ל כך) א"כ אף דהי' ראוי להיות קדושי ספק בקידשה בגזל מ"מ ע"י השליח בטלים הקדושין כל עיקר כדברי המשנה למלך הנ"ל. אך לפי הנ"ל מובן שפיר דהנה באמת יש לראות על דברי התוס' והרא"ש הנ"ל דכתבו דהרבותא הוא אף דלא אמרה המקבלת הן. דקשה היא גופא דס"ל דאיירי המשנה בלא השיבה הן. וגם בס' המקנה הרגיש בזה. אך לפענ"ד נראה דמדקדק כך מדאמרה המשנה וקיבלה אחת ע"י חברתה דהוא למותר דמה חילוק אם קיבל אחת מהנשים או איזה שליח אחר דא"ל שהמעשה כך הי' דא"כ על כל הני דינים דמדייקנין מהמשנה על כולם י"ל דהמעשה שהי' כך הי' ואף בס' שער המלך באמת כ"כ לדחות קושייתו שהקשה דלמה קאמר הגמ' והוא לא אמר הכי ולא קפריך דהא מהמשנה מוכח כך משום דעל המשנה י"ל דלא מוכח רק דמעשה שהי' כך הי'. אך הוא דבר שאינו מתקבל כלל א"כ כיון דחזינין דהגמר' מדייק הלשון של מהמשנה בכל פרט ופרט א"כ י"ל דאשה נעשית שליח לחברתה הוא מוכח מדקאמר וקיבלה אחת על יד חברתה. (וגם י"ל דלשון המשנה דקיבלה ע"י חברתה משמע קצת כן דלא נעשית שליח בפירוש שתאמר שתעשה שליחותה רק דחברתה ציותה לעשות שליחותה ומה על יד חברתה.) דהוא למותר דהא ה"ה אם הי' עושים איזה שליח אחר. לכך ס"ל להגמ' דהוא דיוק מכוון כדי לאשמועינן דאשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום הנעשית לה צרה. עכ"פ מוכח ומבואר מהמשנה דשאר הנשים נתרצו בפירוש לקדושין להתקדש לזה. ועל דעת זה עשו שליח. רק דהאשה המקבלת לא השיבה הן. והיינו משום דאיירי דלא עשי להאשה הזאת לשליח מקודם רק דבשעת הקדושין שקיבלה זאת אמרו שאר הנשים קבלי קידושין גם בעבורינו. והיא קבלה סתמה א"כ ע"כ דמסתמא דיבר עמהם המקדש מעסקי הקדושין הללו והם נתרצו להתקדש לו. ולכך אח"כ בראותם שאשה אחת מהם מקבלת קידושין ממנו אמרו גם המה אלי' קבלו קדושין גם עבורינו. א"כ שוב שפיר ליכא להקשות אימא דלכך הנכריות אינן מקודשת משום כיון דהי' קדושי ספק שמא נתייאשו ממילא ע"י שליח בטל קדושי ספק. דז"א. דזה שייך בממנה לשליח לקבל קידושין סתם והלך השליח וקיבל קדושי ספק דאז שייך שפיר דהוה שליח שינה מדעת משלחו. משא"כ כיון דעשו הנשים בפירוש השליח רק על דעת קדושין הללו א"כ לא שייך כלל שינ' מדעת משלחו. וא"ל דמ"ל לרב למידק ולומר דהמשנה איירי כך. די"ל דע"פ דברינו הנ"ל שפיר מוכח מדיוקא דקיבלה אחת ע"י כולם. דקמ"ל בזה דאשה נעשית שליח כו' וע"כ דרק בשעת קבלת הקדושין של האשה המקבלת אמרו הנשים לקבל קדושין אף עבוריהן א"כ ע"כ דנתרצו כולם להתקדש לו. א"כ לפי הצעת הפשיטו פשט שהצענו מוכח דהמשנה איירי דכל הנשים נתרצו להתקדש לו. אך לפ"ז א"כ קשה דמשני הגמ' לקמן הא דשדיך הא דלא שדיך דהא כיון דנתרצו לשם קדושין הוי כשיד ך וכמבואר בטור ש"ע סי' כ"ח א"כ כיון דמשנתינו איירי בנתרצה למה לא תתקדשו בשאר שני השבוע בגזל דידה גם בס' המקנה הרגיש בזה. וכ' דעכ"פ האשה המקבלת לא נתרצה לקדושין א"כ לא תתקדש היא וממילא הוי אף לגבי שאר הנכריות קני את וחמור. אך הוא דוחק עצים לומר דשאר הנשים נתרצו ועם האשה המקבלת לא דיבר כלל מענין קדושין לכן נ"ל לפענ"ד דבאמת הגמ' לא מקשה רק על דברי רב וכדקאמר בגמ' והא מתניתין בגזל דידה וקאמר רב כו'. אבל על גוף המשנה לק"מ. או דלפי הסלקא דעתיך אפשר דהי' קשה גם על המשנה. אבל עכ"פ לפי מה דמשני הא דשדיך הא דלא שדיך ממילא לא קשה ממשנתינו אף בשדיך תחלה. דהנה הטעם דבשדיך מקודשת הוא כדפרש"י כיון שנתרצית לשם קדושין א"כ כיון דקבלתי' אחלתי'. והנה הפ"י בריש פ' קמא דף י"ג תמה: ע"ז דהא הוי דברים שבלב ואינם דברים יוע"ש אך באמת לק"מ דכבר כתבו התוס' בקדושין דף מ"ט ע"ב ועוד בדוכתי טובא אחרינא דהיכי דאיכא אומדנות המוכיחות מאד דאפי' גילוי דעת לא בעי רק סגי דברים שבלב לבד ולפ"ז י"ל דה"ה ה"נ אין לך אומדנא גדולה מזו שנתרצית להתקדש בגזל דידה ובודאי אחילתי' לגבי'. והנה לפ"ז י"ל דבמשנתינו לא שייך זה כיון דהיא לא קיבלה בעצמה רק עשתה שליח לקבל קידושי' אף דידעה דהמקדש רוצה לקדשה בגזל דיד' הא עכ"פ נא אמרה בפירוש להשליח שלה שתקבל קדושין של הגזל דירה. רק אמרה סתמא לקבל קדושין עבורי' א"כ עכ"פ אם תרצה תוכל לבטל הקדושין אף לאחר קבלת השליח. דתוכל לומר דלא נתרצתה למחול את שלה. וכדקיי"ל בח"מ סי' קכ"ב סעיף ה' אף בעושה שליח לתבוע חובו ונתן לו הרשאה והלך השליח ומחל החוב דאין מחילתו מחילה דיוכל לומר לתקוני שדרתיך כו' א"כ ה"ה ה"נ כיון דאף לאחר קבלת השליח הקדושין. תוכל לבטל הקידושין וזה כלל גדול בדיני הקידושין כל היכי דתוכל לבטל הקדושי באיזה צד ולומר לא ניחא לי שוב אין הקדושין קדושין אף אם תרצה לקיימם. וכמ"ש המשנה למלך בפ"ז מהל' אישות הל' כ' יוע"ש וא"ל דא"כ עכ"פ האשה המקבלת תתקדש בגזל דידה י"ל אימא דהמקבלת הי' אחת מהאחיות ועוד דבזה י"ל כיון דאין הנכריות מקודשת שוב אף אין המקבלת ג"כ מקודשת דהוי קני את וחמור. ועוד יש סברא לומר דבמשנה לא שייך כיון דקבלתי' אחלתיי אפי' בהמקבלת די"ל דלפי מה שכתבנו לתרץ קו' הפ"י דהוי דברים שבלב משום כיון דהוא אומדנא דמוכח כל כך דברים שבלב כי האי הוי דברי' ולפ"ז י"ל דבמשנה לא הוי אומדנא דמוכח כלל דנתקדשה כל אחת בגזל דידה עד דנימא כיון דקבלתי' אחלתי' ושוב לא יצטרך לשלם לה הגזילה כדכ' הר"ן עפ"י פרש"י הנ"ל כמבואר בירושלמי דצריך לשלם לה הגזילה. די"ל דבמשנה לא שייך זה דכל אחת תוכל לתבוע גזילה. מתחת ידו ולומר דלא מחלה כלל חלקה משום דלא נתקרשה רק בגזל דאחרים. דהיינו כל אחת ואחת תוכל לומר שנתקדשה בחלקה של חברתה שהי' בתוך הכלכלה. ואף דזה מלתא דאינו מסתבר לומר כך דמסתמא קיבלה כל אחת את חלקה. מ"מ י"ל דעכ"פ אומדנא דמוכח כולי האי לא הוי א"כ אף דמסתמא דמילתא קיבלה כל אחת את חלקה מ"מ כיון דלא הוי אומדנא דמוכח כולי האי שוב הדרה קו' הפ"י לדוכתי' דהוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים. א"כ מכל הני תרי טעמי נוכל לומר דבמשנה לא שייך כלל הא דמדקבלה אחלתי' כו' ולא מקשה הגמ' רק על רב דלא