אריה דבי עילאי (ש"ס) עד

בדבר שמושתפים בו חמשה נשים שפיר קידש אף בגזל דאחרים אך דז"א דבזה י"ל דאין רצונם להתקדש בדבר איסור א"כ עדיין הדרה קו' לדוכתי' מנ"ל לרב להוכיח משנתינו אף גזל דאחרים אך די"ל דז"א דהא מרא דשמעתתא הוא רב ורב באמת פליג לקמן דף נ"ג אף בהמקדש על סברא זו דלא ניחא לה להתקדש בדבר איסור א"כ לפ"ז שפיר הוכיח רב ממשנתינו גזל אחרים ולפ"ז מתורץ קו' שער המלך הנ"ל דדוקא לרב מוכח כן מהמשנה משא"כ לר' יוחנן דס"ל לקמן בדף י"ב הך סברא דלא ניחא לה להתקדש בדבר איסור שפיר ליכא לדייק כלל מהמשנה גזל דאחרים ולכך לא פריך הגמ' אלא והוא לא אמר הכא משא"כ מהמשנה ליכא למיפרך כלל ולפ"ז שפיר מתורץ קו' התוס' הנ"ל דליכא למימר דר' יוחנן דאמר אמר רב הכי היינו משום דהוא פליג על גזל דידה י"ל דז"א דעל גזל דידה הדרה קושי' שער המלך הנ"ל לדוכתי' דהא מוכח כן ממשנתינו א"כ שפיר מקשה הגמ' בדרך ממ"נ

או יאמר עפ"י אופן זה עוד בדרך אחר דהנה יש ליישב קושי' זו שהקשיתי על הוכחת הפ"י מהמשנה דאין מקודשת בגזל דאחרים מדאינן מקודשת הנכריות בחלקה של החמישית והקשיתי עפ"י הריטב"א דההוה אמינא הי' להצטרך גט מספק שמא נתייאשו הבעלים. א"כ שוב לענין קדושי ספק שמא שו"פ במדי הוי ספק ספיקא. י"ל דז"א דאם באנו לפרש כדברי הריטב"א הנ"ל דהא דצריך להוכיח ממשנתינו היינו משום דלא ניצטרך גט מחשש שמא אתייאשו הבעלים. אז בלא"ה לק"מ קושיי' הפ"י עפ"י המבואר בב"ש סי' כ"ח ס"ק ו' דאי יאוש לחוד קונה מקודשת אף בגזל דידה. דלא שייך אין שקלי ודידי שקלי כיון דקני לי' ביאוש יוע"ש. א"כ י"ל דבלא"ה לק"מ קו' הפ"י דהא החילוק בין גזל דידה לגזל אחרים דנימא דאינו מוכח מהמשנה רק דאינה מקודשת בגזל דידה אבל בגזל דאחרים תתקדש היא רק משום דבגזל דידה שייך לומר אין שקלי ודידי שקלי משא"כ בגזל דאחרים. אבל כיון דנאמר דזה אינו צריך להוכיח כלל מהמשנה דבגזל דאחרים אינה מקודשת דזה פשוט מכמה משניות דגזל לפני יאוש לא קני לה הגזלן. ואינו צריך להוכיח מהמשנה רק דלא ניחוש מספק שמא אתייאש בעלים וצריכה גט מספק א"כ אי הוי אמרינן כך הי' אף בגזל דידה צריכה גט שמא אתייאש מינה ואז לא שייך אין שקלי ודידי שקלי כדברי הב"ש א"כ כיון דמוכח מהמשנה דבגזל דידה אינה מקודשת ממילא אין חילוק כלל לענין ספק יאוש בין גזל דידה לגזל דאחרים. ולא קשה קו' הפ"י הנ"ל רק לפי דברי התוס' עפ"י פשוטו דמשמע דאע"ג דידעינן דלא אתייאשו הבעלים תצטרך גט לחומרא דנימא הא דלא קני אלא ביאוש היינו לחייב ב"ד לשלם אבל לא לענין קדושין כו'. ובזה שפיר שייך קושי' הפ"י הנ"ל. דהאיך מוכח זה מהמשנה דאימא הא דאינה מקודשת משים דבגזל דידה דשייך אין שקלי ודידי שקלי אינה צריכה גט אפי' לחומרא. משא"כ בגזל דאחרים. א"כ בזה ניחא תירוץ הפ"י הנ"ל דמוכח מחלק חמשית משא"כ אם באנו לדברי הריטבא הנ"ל בלא"ה לק"מ קו' הפ"י (דא"ל דאף לדברי הריטב"א נחלק דדוקא בגזל דידה לא חיישינן לספק יאוש כיון דעכ"פ כשהיא תפסה תוכל להחזיק בדבר שיש לה כיון דהוא רק ספק שהא נתייאשה א"כ כיון דיש ספק דשמא לא נתייאשה מספיקא לא מפקינן ממונא. וממילא לא הוי קידושין כלל. כיון דתוכל לומר אין שקלי ודידי שקלי ותאמר דלא נתייאשה ואף למ"ד דס"ל דברי ושמא ברי עדיף הא היא טוענת ברי דלא נתייאשה א"כ כיון דאין יכול להוציא מידה שפיר לא הוי קדושין כלל. משא"כ בגזל דאחרים דלא שייך זה. אך י"ל דז"א דסוף כל סוף כיון דקיימינן בסברא דהשתא דיאוש לחוד קני ממילא קני לה המקדש ובאמת מקודשת א"כ כיון דחיישינן לספק יאוש גבי גזל דאחרים. להצריך גט נחוש לספק יאוש גבי דידה נמי להצריך גט.) אך די"ל דכ"ז אינו דאף לפי' הריטב"א קשה קו' הפ"י דהא באמת קיי"ל דיאוש לחוד לא קני א"כ בשלמא בגזל דאחרים שפיר יש לחוש לשמא נתייאשו הבעלים דאז צריכה גט מספק כיון דהוי יאוש עם שינוי רשות אצלה. ויאוש עם שינוי רשות קני. משא"כ בגזל דידה שייך שפיר אין שקלי ודידי שקלי כיון דקיי"ל באמת יאוש לחוד בלא שינוי רשות לא קני כלל ואפי' מדרבנן לא קני לדעת כמה פוסקי' כמבואר בב"ש סי' כ"ח ס"ק ו' הנ"ל. אך י"ל דז"א כיון דמרא דשמעתתא הוא רב ורב הא ס"ל בב"ק דף ס"ז ע"ב דיאוש לחוד קני. א"כ שפיר יש לפרש כדברי הריטב"א הנ"ל ונתרץ קו' הפ"י כפשוטו וכמ"ש. דמוכח ממשנה דלא חיישינן לשמא נתייאשו. דאי הוי חיישינן לשמא נתייאשו הי' מהראוי להצריך גט אף בגזל דידה. ולפ"ז מתורץ קו' שער המלך הנ"ל דלר' יוחנן דס"ל בב"ק דף ס"ה ע"ב דיאוש לחוד לא חני אינו מוכח כלל מהמשנה גזל דאחרים דשפיר י"ל דדוקא גזל דידה דאיכא למימר אין קבלית ודידי קבלית לכך אינה צריכה גט אפי' מספק שמא נתייאשו כיון דעכ"פ בגזל דידה ליכא שינוי רשות ויאוש לחוד לא קנה משא"כ בגזל דאחרים. שפיר יש לחשוש שמא נתייאשו והוי יאוש ושינוי רשות ולכך תצטרך גט מספק ולכך לא פריך כלל על ר' יוחנן דהא מוכח כן מהמשנה די"ל דדוקא מהמשנה אינו רק לרב דס"ל יאוש כדי קני ולא לר' יוחנן ולכך לא פריך רק והוא לא אמר הכי כו'. וכפי' התוס' כיון דקאמר שניהם אין יכולי' להקדיש משמע דאף לחומרא לא הוי הקרש. ולמה לא ניחוש לספק שמא נתייאשו והוי יאוש ושינוי רשות בקדשים שאינו חייב באחריותם. או יאוש ושינוי השם בקרשים שחייב באחריותן דמעיקרא חולין והשתא הקדש כמבואר כל זה בב"ק דף ס"ז ולפי זה מתורץ גם קו' התו' דאי פליג רק אגזל דידה שפיר קשה דהא כן מוכח ממשנתינו ופריך דרך ממ"נ כנ"ל

ובאופן שלישי י"ל לתרץ קי' התוס' בצירוף קי' שער המלך הנ"ל כך. דהנה יש לתרץ קו' הפ"י דהאיך מוכח ממתניתין גזל דאחרי' וע"כ דהיינו דאימא דוקא בגזל דידה אינה מקודשת משום דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי אבל גזל דאחרים מנ"ל. גם לתרץ קו' מהרש"א על מה שתירצו התו' ד"ה והיא לא אמר הכי על קושייתם שהקשו דאימא דר"י פליג רק בגזל דידה משום. כיון דרב איירי בלא שידוך ואז הוי גזל דידה עוד גרע דיכולה לומר אן קבלית כו'. והקשה המהרש"א א"כ למה קאמר רב ש"מ קידשה בגזל אינה מקודשת ואפי' בגזל דידה ומאי אפי' א אדרבא גזל דידה גרע. גם לתרץ מה שהקשה השער המלך בשם בעל החדושין על הא דקאמר הגמ' לעיל דף י"ג ומנא תימרא דשני לן בין שידוך ללא שידוך דתניא כנסי סלע זו כו'. וקשה דל"ל לאקשויי מברייתות אהדדי ליפרוך ממתניתין דקתני ושלהן היתה כו'. ולפענ"ד ליישב כל זה עפ"י מה שיש להקשו' כך דהנה לפי הצעת הפשט משמע דכל הנשים נתרצי לקדושין קידם וכפי מה שפירשו התוס' והרא"ש דהא דקאמר ש"מ אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה. דמה רבותא הוא וכ' התוס' והרא"ש דהרבותא הוא אף דאמרו הנשים לאשה המקבלת בשעה שקבלו הקדושין קבלו הקדושן והאשה המקבלת לא השיבה כלל הן דה"א דלא נעשית שליח במקום שנעשה לה צרה כיון ששתקה קמ"ל דאעפ"כ נעשית להן שליח. עכ"פ המובן מתוך דברי התוס' והרא"ש הללו דהמשנה איירי דהמקדש רצת לקדש כל הנשים הללו ובשעת שקיבלה אשה זו עבורה הכסף הקדושין אמרו לה שאר הנשים לקבל קידושין עבור כולם והאשה המקבלת לא השיבה הן. ועפ"ז הונח לי מה דקשה לכאורה לפי' הריטב"א הנ"ל דלולי הראי' מהמשנה הוי אמינא דצריכה גט מספק שמא נתייאשו הבעלים א"כ לפ"ז תיקשי לפי מה שכ' המשנה למלך בפרק ז' מהל' אישות הל' כ' דכששלח שליח לקדש לו אשה והלך השליח וקידשה קדושי ספק דאינן קדושין כלל משום דהשליח שינה מדעת משלחו כו'. א"כ קשה האיך מוכח ממשנתינו דבגזל אין צריכה גט אפי' מחמת ספק אימא לעולם דצריכה גט מספק ומ"מ שפיר מדייק המשנה דשל שביעית היתה ושלהן היתה כו' דאם הי' בשאר שני שבוע לא היו הנכריות מקודשת כלל. ואי משום דהוא ספק שמא נתייאשו מ"מ הא במשנתינו איירי ע"י שליח א"כ שפיר הדיוק דהא בשאר שני שבוע לא היו מקודשת כלל משום דע"י שליח בטל השליחות כשקידש השליח קדושי ספק כו'. (אך די"ל דז"א דהא משמע הדיוק דכולן הנכריות לא היו מקודשת א"כ קשה דעכ"פ המקבלת