אריה דבי עילאי (ש"ס) עב

מהן קידש א"כ אין הריעותא בגוף ענין הקדושין רק הריעותא האמירה משום דלא בירר דבריו לאיזה משתיהן שמקדש א"כ הוי רק הריעותא בהאמירה שלא בירר א"כ כיון דהתורה לא איירי בכי יקח מהאמירה וכמ"ש הפ"י הנ"ל בתוספת ביאור לדברי הרא"ש הנ"ל א"כ י"ל דכשהריעותא דאיסור הביאה בא ע"י האמירה שלא בירר בזו ס"ל לאביי דקדושין שאמ"ל כה"ג הוי קדישין (ונהי די"ל דאף אם הי' אומר אחת מכם לאיזה שירצה ג"כ אין ברירה בתולה בדעת עצמו מ"מ כיון דסוף כל סוף הוא אינו מקדש רק לאחת מהן א"כ הריעותא רק מחמת שלא בירר דבריו) כיון דאין הרעותא רק בהאמירה עכ"פ היוצא לנו מזה דבמקדש לשתיהן יש סברא יותר לומר דלא הוי קדושין מחמת שאין מסורים לביאה א"כ לפ"ז לק"מ קושי' הרשב"א דמה פריך ורבא ל"ל לשנוי כרבה כו' תיפוק לי' דבלא הא דרבה לא יתיישב הא דנעשה ולפי הנ"ל שפיר דשפיר יתיישב הא דנעשה במקדש לשתיהן כיון דבמקדש שתיהן מסתבר טפי דלא הוי קדושין וכמו דאמרינן דבקדושין שאמ"ל כה"ג אף אביי מודה דלא הוי קדושין ובזה יתיישב נמי דבל"ז לא הוי מצי הגמ' להקשות ורבא ל"ל לשנוי כרבה דהוי מצינן לומר כתירץ הרשב"א הנ"ל דא"כ לא יתיישב הא דנעשה כו' משא"כ עתה דאמר גופא א"ר כו' איתבי' אביי כו' א"כ קשה על אביי כקושי' הרשב"א הנ"ל איך מפרש טעמי' דמתניתין כיון דס"ל דקשמ"ל הוי קדושין וגם פליגי אדרבה בהא דכל שאינו בזא"ז כו' אלא ע"כ צ"ל כמ"ש הרשב"א הנ"ל דבמקדש לשתיהן אף אביי מודה דקדושין שאמ"ל כה"ג לא הוי קדושין והיינו משום דזה מסתבר טפי כמ"ש שפיר פריך הגמ' ורבא ל"ל לשנוי' כדרבה תיפוק לי' דאף בלא דרבה ג"כ יהי' ניחא תירץ דנעשה כיון דבמקדש לשתיהן מסתבר טפי

חלוקא דרבנן שאמרתי בסוגיא זו

לתרץ קו' הרשב"א הנ"ל דמה פריך לרבא ל"ל לשנוי' כרבה תיפוק לי' דבעי לתרץ כרבה כדי שיתיישב טעמי' דנעשה במשנה גם לתרץ הא דהקשיתי ל"ל להגמ' להמתין עד אחר דאותיב אביי על רבה בענין כל שאינו בזא"ז כו' ואח"כ להקשות לרבא ל"ל לשנויי כדרבה ולמה לא פריך תיכף ורבא ל"ל לשנויי כרבה כו' ונלפענ"ד לתרץ כ"ז ומקודם נתרץ דברי הריף שהקשו עליו כל הפופסקי' למה השמיט תירץ הגמ' דמשנתינו איירי באומר הראוי מכם לביאה תתקדש לי ונלפענ"ד לתרץ דברי הרי"ף הללו בשני אופנים. ומתוך אופן שני יתיישב קו' הרשב"א הנ"ל והבל"ז וקודם שנתרץ דברי הרי"ף נראה לפענ"ד לתרץ מקודם קו' התוס' בדף נ"ב ד"ה והוא לא אמר הכא כו' תימא אמאי מתמה כו' אבל בגזל דידה פליג עלי' דרב כו' ונלפענ"ד לתרץ קו' התוס' הלז בשלשה אופני' ומתוך אופן השלישי יתורץ דברי הרי"ף הנ"ל דהנה יש לתרץ קו' התוס' הנ"ל באופן אחד כך עפ"י מה שהקשה בשער המלך פ"ה מהל' אישות הל' י' וכן הקשה הב"ח באה"ע סי' כ"ח דמאי פריך בגמרא והוא לא אמר הכא תיפוק לי' דליפרוך דהא רב דייק כן ממשנתינו ואיך יפלוג עלי' ר' יוחנן וי"ל לתרץ קו' זו דהנה הקשה הפ"י דמנ"ל לרב להוכיח ממשנתינו דבגזל דאחרים אינה מקודשת תיפוק לי' דהא מהמשנה אינו מוכח רק גזל דידה ומנ"ל עוד להוכיח דאפי' בגזל דאחרים אינה מקודשת ותירץ הפ"י דע"כ מוכח אף זה ממשנתינו כיון דקתני במשנה ושלהן היתה ושל שביעי' היתה ודיוקא דשלהן היתה בא להורות דדוקא משום שהי' שנת שביעית לכך אין האחיות מקודשת אבל הנכריות מקודשת הא אם היתה בשאר שני שבוע אף הנכריות לא היו מקודשת משום דהי' גזל דידהו ולפ"ז תיקשו כיון דהמשנה איירי הראוי לביאה כו' או באומר כולכם ואחת מאחיות וכדאמרינן לעיל עכ"פ בין כך ובין כך איירי דהמקדש לא רצה לקדש רק ארבעה נשים ואמרו חכמים דאין מקודשת רק שלשה נשים אבל שתי האחיות אינן מקודשת או לאביי משום דהוא אמר הראוי לביאה ושתי האחיות אינן ראוי' לביאה או לרבא מחמת דקשאמ"ל לא הוי קדושין אבל עכ"פ אף בדעת המקדש לא הי' לקדש רק ארבעה נשים א"כ תיפוק לי' דהחלק שהי' להחמישית בתוך הכלכלה זו היא לגבי הד' נשים הללו גזל דאחרים כו' א"כ אי איתא דבגזל דאחרים מקודשת תיקשי למה בשאר שני השבוע אין מקודשת הנכריות משום דהוי גזל דידהו תיפוק לי' דאתקדשו בגזל דאחרים דהיינו חלק של החמשית שבתוך הכלכלה זו וא"ל דשמא לא הי' בחלקה של החמישית כדי שיווי ד' פרוטות ושיהי' כדי פרוטה לכל אחת מהן מ"מ תיקשי עכ"פ דתתקדשי קדושי ספק כדאמר שמואל שמא שו"פ במדי כו' ע"כ תורף דברי הפ"י הנ"ל (הנה אין לדקדק קצת על הפ"י דאימא דלעולם דלא הי' שו"פ לכל אחת בחלק החמישית וא דלהוי קדושי ספק שמא שו"פ במדי י"ל דעכ"פ הדיוק מהמשנה הוא כך דהא בשאר שני שבוע לא הוי הנכריות מקודשת קדושי ודאי עכ"פ רק קדושי ספק שמא שו"פ במדי משא"כ לפי שהשנה שנת שביעית לכך מקודשת הנכרי' קדושי ודאי אי משום הא לא אריא לסתור דברי הפ"י הנ"ל די"ל דרב ס"ל לדייק כן מהמשנה דס"ל דמשמעות המשנה דקתני ושלהן היתה כדי לדייק דאם היתה בשאר שני שבוע לא היו הנכריות מקודשת כלל משמע דאין מקודשת כלל ולא היו צריכין אפי' גט וכמו דכ' התוס'. דאי לאו דדייק רב ממשנה ה"א דאף דפשוט מכמה משניות דגזילה בלא יחוש לא קני לה הגזלן מ"מ ה"א היינו לענין ממונא אבל כשיקדש בה אשה צריכא גט לחומרא א"כ ע"כ ס"ל לרב דמוכח מהמשנה דאפי' לחומרא דלא היו צריכות גט א"כ שפיר כ' הפ"י לדייק דאינן מקודשת בגזל דאחרים) אך אם יש להקשות על הפ"י דהא ע"כ מוכח דהא לאו דוקא הוא דע"כ צ"ל דאיירי דאף דלא קידש אלא לארבעה מ"מ נטלו כל אחת ואחת מהחמשה נשים את חלקה דאל"כ קשה נהי דקידשה בגזל דאחרים אינה מקודשת מ"מ הא קאמרינן לקמן בעמוד ב' ההיא איתתא דהוי קא משיא כרעא במשכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזי מחברא ושדי לה כו' אתא לקמי' דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים מוכח מזה דאי הי' יאוש בעלים היתה מתקדשת דאף דיאוש כדי לא קני מ"מ יאוש ושינוי רשות קני והוי שינוי רשות ביד האשה כמבואר כל זה בטור וש"ע אה"ע סי' כ"ח. והנה הא דקיי"ל סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים מבואר בגמ' בב"ק דף קי"ד וברש"י בב"ק דף ס"ו ע"ב משום דאמר למחר נקיטנא לי' בדינא והנה הא דפליגי בב"מ דף ל"ז בגזל אחד מחמשה אי מניח גזילה ביניהם ומסתלק היינו דוקא בשניהם תובעים אותו או הוא בא לצאת ידי שמים אבל אחד תובע אותו והוא אומר לו איני יודע אם גזלתיך פטור כמבואר בתוס' ורא"ש ושאר פוסקים בסוגיא דב"מ דף ל"ז הנ"ל א"כ לפ"ז י"ל דהכא כ"ע מודו דאצל החמישית הוי יאוש בעלים דלא שייך לומר מימר אמרה למחר נקטינא לי' בדינא דהא היא לבדה אינה יכולה להוציא כלל בדיינים דהא חלק החמישית אינה מבורר מי הוא דהא הוא קידש לד' נשים ובתוכם הי' אחת מהאחיות ואף דאמרו חכמים אין שתי האחיות מקודשת מ"מ גזל לא הוי חלקה לגבי הנכריות כיון דכל אחת קיבלה חלקה ולא הוי רק גזל דידהו רק דחלק החמישית שלא קידש הוי שפיר חלקה גזל דאחרים אבל עכ"פ אינו מבורר מבין האחיות את מי גזל א"כ הוי כגזל אחד משנים דאם כל אחד תובע אותו הוי כאומר איני יודע אם גזלתיך דפטור וא"ל דמ"מ אם אחותה תתבע ג"כ אז יתחייב עכ"פ להניח גזילה ביניהם ולהסתלק אף דטענו טענות שמא י"ל דהא הטעם דפליגי רבנן וס"ל דלא כר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים הוא דר"ש ס"ל כיון דהוא גזלן לעינים אינש אלמא היא כו' וכפרש"י בב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה חילוף הדברים יוע"ש ובדף קי"ד ברש"י ד"ה חילוף הדברים ורבנן ס"ל דשמא דעתו לתבעו וכל זה שייך כלפי עצמו דיודע דנקיט לי' בלבו לתובעו משא"כ נגד חברתה מנא ידעה דחברתה נקטה בלבה לתובעו א"כ מסברא נראה דבזה כ"ע מודים דסתמא יאוש בעלים דהאיך שייך למימר למחר תבענא לי' בדינא כו' ולכך לא מתייאש דאטו מי ידעה אם חברתה תרצה למיתבעה ובפרט דאליבא דהלכתא דעת הטור בח"מ סי' שס"ח דסתם גזילה הוי יאוש ובש"ך שם בסי' שס"ח ויעוין בב"ח אה"ע סי' כ"ח ועכ"פ נראה להלכתא דבכאן כ"ע מודו דהוי סתם גזילה דאתייאשו הבעלים מינה א"כ ע"כ צ"ל דבאמת איירי המשנה דאף דלא