אריה דבי עילאי (ש"ס) סט

הכא דא"א להתקיים בשניהם דאי בהא תפסו הקדושין לא תפסו בהא וא"כ מוכח דאף בלא סברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' מוכח דקדושי שניהם ודאי לא תפסי דאי הי' מקום לומר דקדושי שניהם תפסו לאסור אותם לעלמא לא הי' שייך כלל הא דרבה כו' כיון דאפשר לקיים דבריו להיות שניהם מקודשת לאסור אותם לעלמא אי קשאמ"ל הוי קדושין כו' ולפ"ז לק"מ לכאורה קו' ס' המקנה הנ"ל כיון דלקדושי שניהם בודאי אין מקום לחול א"כ ג"כ נאסר הביאה מחמת דלא ידיע מי משתיהן תתקדש והוי ממש כמקדש אחת מהן כו'. אך דזה ניחא למה דמסיק רבא הא דרבה דכל שאינו כו' ומוכח מזה דקדושי שניהם בודאי אי אפשר לתפוס דאל"כ לא שייך הא דרבה כנ"ל וכמ"ש התוס' הנ"ל דהיכי דאפשר להתקיים שניהם כו' משא"כ אי לא הוי מחדש רבא סברת רבה הי' מקום לומר דבאמת קדושי שניהם תפסו בה לאסור אותם לעלמא וכדברי הפ"י הנ"ל) ולפי הנ"ל יש ליישב כך דהנה הקשה הפ"י על הא דהקשו התוס' מחייבי לאוין כו' אימא דחייבי לאוין רבתה התורה דקדושין תופסין בה כו' מכי תהיין לקמן בקדושין דף ס"ח. ויש ליישב קושייתו דקו' התוס' אזלא הכי כיון דקאמרינן לקמן דף ס"ח דלר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ע"כ שבקי' לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשי' דוקא בחייבי עשה והיינו משום דר"ע הוכיח דאין ק"ת בח"ל מדכתיב לא יגלה כנף אביו כדאמרינן ביבמות דף מ"ט יוע"ש א"כ לפ"ז אי לרבנן ג"כ יהי' מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל ג"כ נימא דשבקי' לקרא דכי תהיין דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דוקא בחייבי עשה כו' א"כ שפיר הקשו תוס' כאן דמוכח דקשאמ"ל לא הוי קדושין א"כ מהראוי דאין ק"ת בח"ל ואי מריבוי דכי תהיין ע"כ נוקי לקרא בחייבי עשה כמו לר"ע ואף דבחייבי עשה ג"כ הוי קשאמ"ל נימא באמת דזה מוכח מריבוי' דקרא דכי תהיין אבל עכ"פ מנ"ל עוד חייבי לאוין. ובזה מיושב עוד מה שיש לדקדק קצת למה לא הקשו התוס' רק מח"ל ולא אף מכל איסורי ביאה ואפי' מחייבי עשה. אך לפי הנ"ל שפיר דעל חייבי עשה איכא עכ"פ רבוי דכי תהיינה ולפי הנחה זו ולפמ"ש לעיל מיושב קו' ס' המקנה הנ"ל די"ל דבה"א זו דמקשה הגמ' ורבא ל"ל לשנויי כרבה כו' לא הוי אמרינן כלל הך סברת התוס' דקשאמ"ל היינו דוקא שע"י הקדושין נאסרו ואי דהי' קשה קו' התוס' מח"ל י"ל דבה"א זו לא הי' קשה כלל עפמ"ש דקושי' הגמרא ורבא ל"ל לשנויי כדרבה היינו דבזה יתיישב קרא דרמב"ח דאשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו איירי בזא"ז כו' וכמו שכתבתי לעיל באריכות בזה א"כ י"ל דבה"א זו בלא"ה הי' מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל וכמו שאכתוב א"כ לא הוי קשה כלל קו' התוס' ואי מחייבי עשה כבר הקדמנו דלק"מ קושי' התוס' דהא יש לן רבוי' דכי תהיינה וכקו' הפ"י הנ"ל דע"כ קאי עכ"פ לחייבי עשה דהנה לקמן בדף ס"ח מוכח דהא דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות הוא מדהוקשו כל התורה כולה לאחות אשה יוע"ש הסוגיא ולפ"ז לפי מה דכתבנו דנימא דקרא דואשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו איירי בזא"ז א"כ ע"כ הא דאין קדושין תופסין במקדש שני אחיות כאחת אינה רק חייבי לאוין דכריתות לא שייך גבייהו א"כ מוכח דבאחות אשה אין קדושין תופסין אף בחייבי לאוין א"כ כיון דהקשו כל העריות לאחות אשה א"כ מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל כיון דמשכחת גבי אחות אשה ג"כ רק חייבי לאווין ולא חייב כריתות כו' א"כ שפיר בה"א זו לא הוי אמרינן כלל סברת התוס' דוקא כשע"י הקידושין נאסר הביאה הוי קשאמ"ל כיון דלא הי' קשה כלל קו' התוס' מח"ל כיון דבסברא זו באמת לא הי' קתבא"ל ואי דהי' קשה מחייבי עשה י"ל דכבר הקדמנו דמחייבי עשה לק"מ דהא איכא ריבוי דכי תהיינה כו'

והנה עפ"י מה שכתבתי יש ליישב דברי הפי' משניות להרמב"ם ודברי רש"י בחומש דהביאו דרשת רמב"ח מואשה אל אחות' למקדש שתיהן בב"א והוא דלא כמסקנת הגמ' וכבר העירו בזה המפורשים די"ל דס"ל באמת במסקנות רבא יש מקום לדרשת רמב"ח וכמו שכתבתי לעיל עפ"י הקושי' של הפ"י דאימא קרא דואשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו איירי בזא"ז וא"ל כתירוץ הפ"י דאימא איפכא די"ל איפכא ליכא למימר משום סברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' וא"ל א"כ ל"ל קרא להכי תיפוק לי' מסברא דכל שאינו בזא"ז כו' י"ל דהנה לעיל בהג"ה כתבתי דרך הערה על דברי הפ"י דכ' דבלא סברת רבה הי' מקום לומר דקדושי שניהם תפסו לאסור אותם לעלמא וכתבתי דיש להעיר ולומר דז"א וכדכתבו התוס' בעירובין ואדרבא אם הי' מקום לומר דקדושי שתיהם תפסו לא הי' מהני סברת רבה כלל וכדכתבו התוס' גבי תמורת עולה ותמורת שלמים וכן מוכח ממה שפירש"י על מעשר משום דאיתא לחצאין דאי אמר קידשה פלגא פלגא דחיטתא כו' והיינו כסברת התוס' הנ"ל דלא שייך הא דרבה רק דוקא כל היכי דא"א לקיים שניהם בודאי רק דאנו אומרים דיהי' נתפס עכ"פ אחד מהם ע"ז שייך סברת רבה דכל שאינו בזא"ז לתפוס שניהם אף בב"א אינו אפי' באחת מהם משא"כ אם נוכל לומר דיהי' דבריו בשניהם קיימים ואף דא"א לקיים כל דבריו כמו בתמורת עולה ושלמים דא"א לקיים כל דבריו רק להביא בדמי חצי' עולה כו' מ"מ כיון דאפשר עכ"פ לקיים דבריו בשניהם ואף בכל אחת ואחת על החצי ג"כ לא שייך סברת רבה וזה ממש סברת רש"י גבי מעשר כיון דמשכחת דיחול המעשר על ב' מדות מכל א' החצי לא שייך סברת רבה וכן מוכח מדברי התוס' בעירובין דלא פירשו גבי מעשר כדברי רש"י רק מטעם דאפשר להתקיים בזא"ז והיינו ע"כ כיון דאמר דתיקדש סאה אחת מהם ר"ל מעשרה פלגא פלגא דחיטתא הוי כאילו מקדש לכולה כיון דאינו מבורר חלק המעשר והוי כאילו נתפסת כל הסאה אבל הוא לא עשר רק חצי העשירית ואח"כ אמר על סאה אחרת כן שניהם נתפסים בקדושת מעשר ודבריו קיימים דלא הוי כמרבה במעשרות כיון דלא עשר רק בכל פעם רק חצי העשירית וכן הוא כונת התוס' שם ומוכח מזה ג"כ דלא כפ"י דאל"כ קשה על מה דסיימו א"כ גם בב"א ישנה להיות חל מעשר על סאה אחת והאחרת תהי' טבל כיון דכ' דהוי כישנה בזא"ז א"כ הו"ל להיות בב"א חל מעשר על שניהם אלא ע"כ דלא כפ"י רק דזה הוא פשיט בלא סברת רבה דעל שניהם ודאי אי אפשר לחול (ובזה י"ל ליישב קצת קו' מהרש"ל ומהרש"א שם על דברי התו' הנ"ל דאף לשיטות התוס' אינו מתורץ קושייתם דמה פריך גבי מעשר דליתי לחצאין תיפוק לי' אף אי איתא לחצאין למה להיות שניהם קדושים ולפי הנ"ל י"ל כך דבאמת התוס' לא כתבו רק דע"י סברא זו דאיתא לחצאין בזא"ז שוב נסתר סברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' א"כ גבי מעשר ממילא אחרת תהי' טבל כשהפריש בב"א דזה הוא פשיט בלא סברת רבה וזה ניחא דוקא ג"כ מעשר דגן דא"א שיתן שני מדות משמנה משא"כ גבי מעשר בהמה י"ל דבלא סברת רבה יש סברא לומר דיהי' עשירי ואחד עשר מעורבים ויהיו שנים קדושים ויהי' אחד שלמים כמו זה תמורת עולה ושלמים דכ' התוס' דאפשר להתקיים שניהם ונהי דע"כ צ"ל דגבי מעשר א"א לקיים דיבורו שאמר שם מעשר על שניהם וכמ"ש מהרש"א שם בעירובין בתוס' ד"ה כל שאינו כו' היינו כדי דלא יהי' נסתר סברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' מחמת דאפשר להתקיים שניהם וע"ז שייך שפיר סברת המהרש"א דכאן לא שייך דאפשר לקיים שניהם כיון דא"א לקיים דיבורו דאמר שם מעשר על שניהם משא"כ עתה דנימא דבלא"ה נסתר סברת רבה דכל שאינו כו' מחמת דנימא דאיתא לחצאין כו' רק דנימא דבלא"ה סברא החיצונה אף בלא הא דרבה דא"א להיות שניהם קדושים שפיר יש לחלק דגבי מעשר הוי שפיר סברא החיצונה אף בלא הא דרבה דא"א להיות שניהם מעשר דהא מעשר אינו רק העשירית ולכך כ' והאחרת טבל משא"כ במעשר בהמה דאפשר דיהי' אחד שלמים עכ"פ כן יש ליישב קצת קו' מהרש"ל ומהרש"א) א"כ עכ"פ לפי הנ"ל אם הי' מקום לומר דכאן תתפסו קדושי שניהם לא הי' שייך כלל הא דרבה משום דאפשר לקיים שניהם וכ' א"כ שפיר י"ל דאיצטריך קרא דואשה אל אחותה להורות דעכ"פ אין קדושי שניהם תפסו וממילא אין אחת מהם ג"כ מקודשת דכל שאינו בזא"ז כו' משא"כ בלא הקרא ה"א דלא שייך כאן כל שאינו בזא"ז דה"א דקדושי שניהם תפסי וא"ל א"כ הדרה קו' לדוכתי' א"כ נימא