אריה דבי עילאי (ש"ס) סח

שתיהן בוודאי אין זה ענין כלל לדרבה) א"כ עפ"ז נוכל לומר דקרא דואשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו איירי בזא"ז וכקו' הפ"י הנ"ל וא"ל כתירוצו הנ"ל דאימא איפכא כו' די"ל דלא מצינן למימר איפכא דכל שאינו בזא"ז כ' וא"ל א"כ ל"ל קרא דאין קדושין תופסין במקדש שתיהן כאחת כיון דבלא"ה מוכח דאין קדושין תופסין דכל שאינו בזא"ז כו' י"ל דצריך לקרא לענין פטור חליצה כר"ש (ולפי"ז יש ליישב הא דקשה דברי רש"י בחומש ודברי פי' המשניות להרמב"ם דהביאו הך דרשת רמב"ח מואשה אל אחותה כו' דהא הגמ' סתר להך דרשא וכקו' רבא דא"כ א"ה היינו דכתיב ונכרתו כו'. ולפי הנ"ל י"ל כך קצת דהנה לכאורה יש לסתור מה שכתבתי דאליבא דאמת דליכא למימר איפכא כתירוץ הפ"י הנ"ל משום דכל שאינו בזא"ז כו' אעפ"כ ליכא למימר כקושי' הפ"י דואשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו בזא"ז דקשה ל"ל קרא על בת אחת תיפוק לי' דכל שליתא בזאז כו' דהנה י"ל אימא דבעי לקרא דיתחייב מלקות כשמקדש שתי אחיות כאחת משא"כ אי משום דכל שאינו בזא"ז כו' עכ"פ אינו חיוב מלקות. אך י"ל דז"א דהא קיי"ל דעל כל חייבי לאוין אין לוקין על הקדושין בלא בעילה וכמבואר ברמב"ם פרק ט"ו מהל' א"ב יוע"ש ואף דבהה"מ מבואר שם דהיכי דכתיב לשון קיחה לוקין אף על הקדושין וכאן כתיב לשון קיחה כו' י"ל דז"א אלא לאביי לקמן דף ע"ח אבל רבא הא ס"ל לקמן דאף באיסורי כהונה דכתיב לא יקח מ"מ אין לוקין על הקדושין לבד ולפ"ז י"ל לפי דרבא מקשה כאן קו' זו ורבא לשיטתי' דלקמן דף ע"ח הנ"ל הוצרך לסתור דרשות רמב"ח מקרא ולומר דקרא לא קאי רק על זא"ז משא"כ למאי דקיי"ל לקמן כאביי דהיכי דכתיב לשון קיחה לוקין אף על הקדושין שפיר י"ל דואשה אל אחותה קאי על בת אחת וכדרשת רמב"ח וקרא דונכרתו על בזה אחר זה וא"ל אימא איפכא י"ל דהא כל שאינו בזא"ז כו'. וא"ל א"כ ל"ל לקרא כלל תיפוק לי' דכל שאינו כו' י"ל דקרא למלקות קא אתי) ולפ"ז יש ליישב קו' הרשב"א הנ"ל דשפיר פריך ורבא ל"ל לשנויי כדרבה כו'. דהנה הפ"י הקשה על מה דפריך ורבא ל"ל לשנויי כדרבה כו' לפי מה דכ' הרשב"א לתרץ קושייתו דלאביי קשה מ"ט דמתניתין דהמקדש שתי אחיות כאחת אינן מקודשת הא ס"ל לאביי דקדושין שאמ"ל ה"ק וסברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' ג"כ לא ס"ל לדאביי וכדאותיב עלה ממתניתין דהמרבה במעשרות כו' ותירץ דקדושין שאמ"ל כה"ג במקדש שתיהן כאחת מודה אביי דלא הוי קדושין והיינו משום דמוקי הקרא דכי יקח איש אשה ובעלה דמוכח מני' קדושין שאמ"ל לא הוי קדושין למסתבר טפי למקדש שתיהן כאחת א"כ י"ל לכך הוכרח רבא לסברת רבה דכל שאינו בזאח"ז כו' א"כ לא איצטריך קרא דכי יקח למקדש שתיהם כאחת דבלא"ה לא הוי קדושין משום דרבה א"כ מוכח מכי יקח אף במקדש אחת משתיהן כו' ולפי הנ"ל יש ליישב קו' הרשב"א הנ"ל בצירוף קו' הפ"י הני וחדא מתרצא בירך חברתי' די"ל דקוש' הגמרא לא אזלא ורבא ל"ל לשנוי' כדרבה כפירש"י דל"ל לשנוי' טעמי' דמתניתין כדרבה כו' דע"ז לא פריך הגמ' כלל כיון דחזינן דרבה רוצה ליישב דברי רמב"ח. אך דקושי' הגמרא אזלא הכי דל"ל לרבא לתרץ דברי רמב"ח עפ"י סברת רבה ולומר דקרא איירי בזא"ז ובב"א מעילא משתמע מדרבה דהלא הי' יכול רבא לשנוי' עפ"י סברתו דקדושין שאמ"ל לא הוי קדושין א"כ הדרה קו' הפ"י לדוכתי' אימא דאשה אל אחותה איירי בב"א וקרא דונכרתו בזאח"ז וא"ל אימא איפכא י"ל דז"א דהא א"א לומר איפכא דהא קשאמ"ל לא הוי קדושין וא"ל א"כ ל"ל קרא דואשה אל אחותה על ב"א תיפוק לי' מחמת קשאמ"ל י"ל כקושי' הפ"י הנ"ל דאי לאו קרא על שתים כאחת לא הוי ידעינן מכי יקח על קשאמ"ל אפי' במקדש אחת מהן משא"כ עתה דקאי קרא דואשה אל אחותה על שתים דאינן מקודשת ממילא מוכח מכי יקח דאפי' אחת מהן ג"כ אינה מקודשת מחמת קשאמ"ל וגם ניחא המשנה דנעשה כו' כיון דזה מוכח מקרא דאשה אל אחותה דמקדש שתיהן א"מ ואין להקשות לפי דברי א"כ מה משני הגמ' לדבריו דרבב"ח קאמר בו' דקשה ל"ל לרבא לומר דרב"ח לא ס"ל כסברתו דהשאמ"ל לא הוי קדושין ואי משום דלא אמר רמב"ח בפירוש כן הא גם הך דינא דרבה דכל שאינו בזאח"ז כו' ג"כ לא קאמר רמב"ח בפירוש כן רק רבא מיישב דברי רמב"ח דס"ל כדרבה א"כ הדרה קו' לדוכתי' ל"ל לשנויי עפ"י סברת רבה ולא עפ"י סברתו דקשאמ"ל לא הוי קדושין בשלמא לפרש"י דקושית ורבא ל"ל לשנויי כדרבה היינו דהו"ל לפרש טעמי' דמתניתין משום קשאמ"ל לא הוי קדושין שפיר משני דלדבריו דרמב"ח קאמר ורמב"ח הא יליף מקרא וכפרש"י משא"כ לפי דברי הנ"ל א"כ תיקשי מה משני לדבריו דרמב"ח קאמר. אך י"ל דכוונת הגמ' כך דבשלמא למה דמשני רבא כדרבה שפיר קא מפרש כך רבא בכוונת מילתי' דרמב"ח דיליף מקרא וכדפירש"י דמקרא מוכח דבאח"ז אין קדושין תופסין וממילא כל שאינו בזא"ז כו' ושפיר אומר רמב"ח הטעם של המשנה מחמת כל שאינו בזא"ז כו' מה שא"כ אם נימא כקושייתי הנ"ל דבאמת עיקר קרא מורה להמקדש שתי אחיות דאינן מקודשת וכנ"ל וקרא דונכרתו לבזא"ז כו' וע"ז קשה כקושי' הפ"י אימא איפכא וצ"ל דאיפכא ליכא למימר דהא מוכח מכי יקח דקשאמ"ל לא הוי קדושין וא"ל א"כ ל"ל לקרא תיפוק לי' מכי יקח וצ"ל כנ"ל דאי לא קרא דואשה אל אחותה לא הוי ידעינן מכי יקח רק למקדש שתיהן וכו' אבל עכ"פ באמת א"כ אף דקדושי אחת מהן ג"כ אינן מקודשת משום דהוי קשאמ"ל א"כ לא ניחא דברי רמב"ח דמפרש טעם המשנה משום קרא דואשה אל אחותה תיפוק לי' דאפי' אחת מהן אינן מקודשת מטעם קשאמ"ל דא"ל דלכך לא קאמר רמב"ח טעם המשנה משום קשאמ"ל דא"כ הי' קשה קו' הרשב"א הנ"ל דלא שייך תירץ דנעשה או קושי' הפ"י הנ"ל דהאיך מוכח קשאמ"ל לא הוי קדושין במקדש אחת מהן מקרא דכי יקח אימא קרא דכי יקח קאי למקדם שתים כאחת ולכך הוצרך רמב"ח לומר דשתים כאחת דא"מ מקרא דואשה אל אחותה וכנ"ל די"ל דז"א דבשלמא על רבא דאשמועינן דינא דקשאמ"ל לא הוי קידושין אף במקדש אחת מהן שייך שפיר קו' הרשב"א הנ"ל דאיך יתיישב המשנה דנעשה כמקדש שתיהן כיון דהיא היא או קושיית הפ"י דהאיך מוכח מקרא דכי יקח דקשאמ"ל לא הוי קדושין אף במקדש אחת מהן אימא דקרא קאי למקדש שתיהן בדוקא משא"כ רמב"ח דלא קאמר כלל הך דינא דקשאמ"ל לא הוי קדושין אף במקדש אחת רק מפרש לטעמי' דמתניתין א"כ אי איתא כדברי הנ"ל ל"ל לרמב"ח לומר טעם המשנה משום קרא דואשה אל אחותה תיפוק לי' משום קשאמ"ל ואפי' במקדש אחת מהם משא"כ לפי מה דמפרש רבא הטעם כדרבה שפיר קאמר רמב"ח טעם המשנה מקרא משום דקרא איירי בזא"ז וממילא שמעינן אף בב"א משום דרבה דכל שאינו בזא"ז כו' א"כ שפיר קאמר לדבריו דרמב"ח כו'. ולפי הנ"ל יש ליישב גם קושי' ס' המקנה וגם יתיישב עוד הא דקאמר בגמ' לדבריו דרמב"ח קאמר עוד יותר בריוח דהנה תקשה בס' המקנה עפמ"ש התוס' דבחייבי לאוין לא שייך לומר דהוה קשאמ"ל משום דאף בלא הקידושין נאסרו א"כ לפ"ז י"ל דבמקדש שתיהן דנאסרה כל אחת מחמת קדושי חברתה י"ל דלא הוי כלל קשאמ"ל דדוקא במקדש אחת משתיהן הוי איסור הביאה מחמת דלא ידיע מי נתקדשה הוי שפיר קשאמ"ל משא"כ כשקידש שתיהן דכל אחת נאסרה מחמת קדושי חברתה י"ל דלא הוי קשאמ"ל (והנה לכאור' קושייתו זו לא בלבד קשה על הא דקפריך ורבא ל"ל לשנויי כרבה כו' רק אף על הא דפריך בגמרא על רבא תנן כו' הא אחת כו' ג"כ קשה קושי' זו דמאי פריך דאי הוי קתני אחת מחמת קשאמ"ל לא הוי ידעינן במקדש שתיהן סברת רבה דכל שאינו בזאח"ז כו' ואי דבלא"ה אינן מקודשת מטעם קשאמ"ל י"ל דבהמקדש שתיהן לא הוי קשאמ"ל כו'. אך י"ל דקושי' זו אינה על פירכת הגמ' ורבא ל"ל לשנויי כרבה כו' דהנה הפ"י כ' לקמן בגמ' בד"ה הא איתמר עלה אמר ריב"ל הכל מודים כו' דבלא סברת רבה דכל שאינו בזא"ז כו' הוי אמינא דיהי' נתפסי' בהם קדושי' שני' להצריכם גט לעלמא. אך באמת דבריו אינם מובנים כלל דהא כתבו התוס' בעירובין ד"ה כל שאינו דלכך לא דמי לאומר הר"ז תמורת עולה ושלמים משום דהתם עכ"פ אפשר לקיים דבריו בשניהם ולהיות חצי' עולה וחצי' שלמים כו' משא"כ